"יש לנו מה להציע להורים ברגעים הקשים שלהם. אנחנו מאפשרים להורים להרים אלינו טלפון ולקבל ליווי בכל המעטפת, כולל הדרכה, ייעוץ משפטי, טיפולים לילדים ועוד. לאורך הדרך נתקלנו בהרבה התנגדויות, ואנחנו נתקלים גם באיומים מצד קרובים של מטפלות החשודות בהתעללות. אבל אנחנו ממש לא חוששים". כך, נחושה והחלטית, נשמעת אלונה דניאל, מנהלת מטה המאבק למען הילדים, לאחר שביום שלישי השבוע רשם המטה הישג נוסף, הפעם בחוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום.
עד היום, על פי חוק שחוקק ב־2018 ונכנס לתוקף ב־2020, במסגרות הגיל הרך (גילים 0־3) שבהן מעל שבעה ילדים חייבות להיות מותקנות מצלמות במעגל סגור, והאפשרות לצפות בהן נתונה למשטרה או לפיקוח משרד החינוך, כפוף להגשת תלונה בלבד. בעקבות הרחבת החוק, שאושרה השבוע, הגישה למצלמות האלה יכולה להינתן גם להורים או לאפוטרופוסים החוקיים של הילדים, כשבעלי המעון יכולים לבחור מראש אם לאפשר זאת להורים. ההורים, מצידם, יכולים לבחור מראש אם לשלוח את ילדיהם למסגרת שבה לא ניתנת להם אפשרות הצפייה.
מטה המאבק למען הילדים, שהוקם כדי לייצג את כל נפגעי עבירות ההתעללות בקטינים על ידי בגירים במסגרות השונות, היה שותף להצעת החוק שהוביל יו"ר הקואליציה, אופיר כץ (ליכוד), כשאליו הצטרפו הח"כים רון כץ (יש עתיד) ויוסף עטאונה (חד"ש־תע"ל). ההצעה אושרה ביום שלישי בקריאה שנייה ושלישית, והיא תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
מטעי תפוחים רקובים
בעקבות החוק החדש, יש להורים שלוש אפשרויות גישה לצילומים: צפייה אונליין באופן רציף, דגימה שבועית של המצלמות על ידי נציגות ההורים, או פתיחת המצלמות פעם בחודש, למשך 48 שעות, לכל ההורים. במטה המאבק למען הילדים מקווים שהורים יבחרו עבור ילדיהם במסגרות שיאפשרו להם לצפות במצלמות באחד משלושת האופנים.
על פי מרכז המידע והמחקר של הכנסת, בהתבסס על ניתוח נתוני משטרת ישראל, בשנת 2023 נפתחו 203 תיקים עקב אלימות בגירים כלפי קטינים במסגרות לגיל הרך. "כשהתחלנו בפעילות שלנו, המטרה הראשונית הייתה לגרום למדינה להבין שיש פה מכת מדינה, משהו שאף אחד אפילו לא רצה לשמוע", מספרת דניאל, ממקימי המטה. "דיברו איתנו על כמה עשבים שוטים, על כמה תפוחים רקובים. כדי להראות שיש לנו פה בעיה במטעים שלמים היינו צריכים לאסוף מידע אמיתי ולעקוב אחרי הרבה מקרים. ככה בעצם התחלנו להיות מקור שאליו פונים ההורים. ליווינו אותם, ומתוך זה התחלנו לייצר איזה קשר וצורת עבודה עם המשטרה, עם הפרקליטות, עם הפיקוח של משרד החינוך".
איך את עצמך הגעת לנושא?
"בשנת 2019, קצת לפני הפרשה של הגננת המתעללת כרמל מעודה, הייתה פרשה שקשורה למטפלת פרטית במושב בית עובד, הסביבה שבה אני גרה. זו הייתה הפעם הראשונה שלא העברתי ערוץ בטלוויזיה כששודרו סרטונים מזעזעים של התעללות, וחיפשתי מה לעשות עם זה. הדבר היחיד שהיה לי להציע כמטפלת בעלת בריכה טיפולית הוא שהורים יגיעו אליי לבריכה עם ילדיהם. ככה בעצם נחשפתי לעולם של נפגעי העבירות האלה והבנתי עד כמה בעצם אין להם ייעוץ או ליווי. התחברתי עם כמה הורים, ופחות מחודש אחרי כן התפוצצה פרשת מעודה. בכל התהליך הזה נוצר חיבור של כמה אנשים, שהחלו להוביל את המטה. ראינו שלא רק חסרים ייעוץ להורים וטיפול לילדים, אלא שהחוק והרשויות לא מתייחסים לעניין כאל פשיעה חמורה".
דניאל, 42, אם לחמישה ילדים בני 7־22, התחברה למשימה הזאת מהצד הטיפולי שבה. "אני מטפלת בילדים, בחלקם בהתנדבות", היא מספרת. "ראיתי פגיעות קשות אצל ילדים בעקבות מה שעברו במסגרות, פגיעות פיזיות וגם נפשיות. ראיתי גם את ההשפעה של זה על ההורים, וזה טלטל את העולם שלי. היו, למשל, ילדים שעברו טלטול והטחות ראש בקיר, וכתוצאה מכך סבלו מפגיעות נוירולוגיות. בעמותה שהקמנו, חלק מההורים הפעילים הם כאלה שילדיהם נפגעו במסגרות. אצלנו כולם פועלים בהתנדבות מלאה. הכל נעשה במטרה לשמור על הילדים, להיות הלובי שלהם ולהיות כתובת להורים".
במהלך השנים, מציינת דניאל, היו למטה המאבק כמה הישגים: "פנה אלינו בזמנו ח"כ צעיר, אופיר כץ. הוא לקח על עצמו את הנושא הזה ובמשך חמש שנים לא נטש את ההורים לרגע. העברנו חוק החמרת ענישה על התעללות בחסרי ישע, העברנו חוק איסור העסקת מורשע באלימות והתעללות במוסדות לטיפול בילדים וחסרי ישע, והשבוע עבר החוק הנוסף".
מהי המשמעות העיקרית של החוק החדש?
"במסגרת חוק התקנת המצלמות הקודם, היחידים שיכלו לצפות במצלמות היו המשטרה או הפיקוח של משרד החינוך. העובדה שכיום גם הורים יכולים לצפות במצלמות בעצם אומרת שבמקום שהחוק יעסוק רק בענישה לאחר מעשה, עכשיו תהיה אפשרות אמיתית לעבור למניעה. אם את מזהה בשלב מוקדם התנהגות אגרסיבית מצד הצוות המטפל, אפשר לעצור את זה הרבה לפני שזה מידרדר. ברוב המקרים לא פתאום ביום אחד מתחילה התעללות, זה הולך ונבנה".
כנגד ההתנגדויות
דניאל מודה שהדרך לאישור החוק הייתה לא פשוטה. "בהתחלה כולם התנגדו, אולי חוץ מהמשטרה, ייאמר לזכותה". היא מודה. "בהתחלה התנגדו משרדי ממשלה שונים, ביניהם החינוך, המשפטים והעבודה, וגם הרשות להגנת הפרטיות. בעיקר התנגדו ארגוני המעונות. היו המון דיונים על החוק הזה, ובסוף הגענו להסכמות שהרוב חיו איתן בשלום. משרד החינוך הכניס לחוק הזה סעיף מאוד חשוב. הוא רכש מערכת מרכזית שמתקינים על המצלמות, והיא מתריעה כשיש מצלמות שלא עובדות או כשמישהו מנסה להתעסק במצלמה".
החוק חל על גילים 0־3. מה עם הילדים שגדולים מעט יותר?
"מגיל 3 ומעלה יש התנגדות של יפה בן דוד, מזכ"לית הסתדרות המורים. לכן פיצלנו את החוק. אם היינו מנסים לחוקק ללא הפיצול, כמו שרצינו בהתחלה, זה היה לוקח לדעתי עוד שנתיים. ידענו את חשיבות החוק, רצינו לקדם אותו ולכן נאלצנו לפצל. גננות רבות לא יכולות לצאת נגד ההסתדרות שמייצגת אותן, אבל לנו הן אומרות שהן היו רוצות חוק כזה, שבסופו של דבר שומר עליהן. אנחנו חד־משמעית לא מתכוונים לוותר. זה היעד הבא שלנו. מעל 85% מהתיקים בגילי 3 ומעלה נסגרים כי אין שום ראיות".
מהי בעצם הסיבה להתנגדות?
"שזה פוגע בגננות, שהן אקדמאיות, שכל הגננות יעזבו אם החוק יתקבל. אלה הפחדות שאנחנו שומעים בלי סוף. אומרים גם שבגיל הזה הילדים כבר מדברים, אז אין צורך במצלמות. ומה עם החינוך המיוחד, למשל? יש ילדים שלא מדברים. חשוב להבהיר שלגילים 3־6 אנחנו בכלל מדברים רק על החוק המקורי, כמו זה שחוקק ב־2018 לגילי 0־3. אנחנו דורשים רק התקנת מצלמות במעגל סגור, אפילו לא ביקשנו שההורים יצפו בהן, אלא רק שהמפקח או המשטרה יוכלו לצפות כנגד תלונה שתוגש. לכן ההתנגדות לכך לא מובנת. אבל אנחנו לא מוותרים. יש ילדים שסובלים".
דניאל מספרת על קו משותף לכל הפניות שמגיעות למטה: "יש משהו בתהליך הזה, של השיחה הראשונה עם ההורה וההקלטה שאנחנו שומעים. נשמעים דברים קשים מאוד, ותמיד יש להורים ספק או חשש שהם לא בטוחים שהם שומעים נכון. הם מאוד מפחדים לפגוע, ובוודאי שגם קשה להם להאמין שיש אלימות כלפי הילדים. ואז, זה לקחת אותם יד ביד, לסייע בהגשת תלונה, לעקוב אחרי התיק במשטרה".
אחד המקרים החקוקים בראשה של דניאל הוא פרשת הגן של אילנה קובר באילת. הגננת הורשעה ב־360 מקרים של תקיפת קטין ו־26 עבירות של התעללות בקטין. "זה התחיל מהקלטה קצרה של אמא שעמדה ליד השער, ואז הוגשה תלונה", היא נזכרת. "זמן מה אחרי כן כבר נודע לי שהוציאו צווי מעצר ונאמרו לי המילים 'מעודה 2'. אני ממש זוכרת את המשפט הזה. נפל לי הלב. הבנתי שאם אומרים משפט כזה, זה אומר שהולכת להיחשף פה פרשה מזעזעת".