בימים האחרונים הודיע מנכ״ל משרד החינוך, אסף צלאל, על התפטרותו מתפקידו וכתב ש"הקרע בעם לא מאפשר לו להמשיך בתפקידו". אבל מהר מאוד הבנתי שצלאל התפטר בין היתר עקב אישור החוק לצמצום עילת הסבירות. אלא שבעיניי מדובר בעיתוי בעייתי וחסר אחריות.
בארגון המורים תוקפים את קיש: "לשר החינוך לא אכפת שהמורים סובלים"
מערכת החינוך נמצאת כבר שנים ארוכות במשבר בלתי נגמר בכל כך הרבה תחומים והיבטים, ויש לי תחושה שזה כדור שלג שכבר לא ניתן לעצור אותו. יש מחסור חמור במורים במדינת ישראל, איומים בשביתה בגלל משחקי כוח ואגו של ארגוני המורים על חשבון התלמידים והוריהם, חוסר ודאות נוראי לגבי פתיחת שנת הלימודים, הפקרה מוחלטת של החינוך המיוחד ועוד הרבה בעיות.
באשר לסוגיית החינוך המיוחד, צריך לומר ביושר שהבעיות בחינוך המיוחד לא התחילו עם הקמת הממשלה הנוכחית, אבל נראה שהממשלה הזאת רק מחריפה אותן. כך למשל, ההחלטה לקצר את יום הלימודים בחינוך המיוחד ולסיימו ב־16:00 במקום ב־16:45 היא החלטה הזויה ומנותקת שפוגעת פגיעה אנושה בתלמידים ובבני משפחותיהם כי הרבה מאוד משפחות של ילדים שנמצאים בחינוך המיוחד מתקשות למצוא פעילות עבורם לשעות אחר הצהריים ורואות ביום הלימודים הארוך גלגל הצלה של ממש. הוגשה עתירה לבג״ץ בנושא הזה ונמתין להחלטת השופטים. הגיעה העת להפסיק לשים את החינוך המיוחד בחצרה האחורית של ישראל ולטפל בנושא באמת ולעומק.
נקודה נוספת שחשוב לי להתייחס אליה היא הפוליטיזציה של מערכת החינוך. בהודעת ההתפטרות שלו אמר מנכ״ל משרד החינוך היוצא שמערכת החינוך היא ממלכתית וחובתנו היא לשמור עליה ככזו. אני מסכים לחלוטין עם האמירה הזו. רק שבמעשה ההתפטרות שלו נדמה שצלאל רק מכשיר את הפוליטיזציה בתוך המערכת ופותח פתח לכניסת המחאה הפוליטית לתוך כותלי בתי הספר. מנכ״ל משרד החינוך, כמו כל אדם, רשאי להתפטר, אבל אני מצפה שברגע שהוא אחראי על מערכת כזו גדולה שמחנכת את דור העתיד של מדינת ישראל - תהיה לו קצת אחריות ומחשבה לפני מעשה כזה.
הדאגות מכך שצמצום עילת הסבירות יפגע במערכת החינוך הן חסרות בסיס ושחר בעיניי, אבל הדאגה האמתית שלי היא שמערכת החינוך יורדת מהפסים, וצריך לעצור את זה לפני שיהיה מאוחר מדי.