פחות משבועיים לסוף החופש הגדול, ובתי הספר והתיכונים מתכוננים לשנת הלימודים החדשה, כשבדומה לסוף קודמתה, צפויה לסעור במיוחד על רקע השסע החברתי העמוק שנוצר בשל המחלוקת סביב הרפורמה המשפטית.
בית המשפט קבע: לא יקוצר יום הלימודים במסגרות לילדים על הרצף האוטיסטי
פחות משבועיים לפתיחת השנה: אין הסכמות בין ארגון המורים ומשרד החינוך
למעשה, מפרוץ המחאות נגד הרפורמה המשפטית ביקר שר החינוך יואב קיש את השתתפות המורים והתלמידים ב"ימי השיתוק" וקבע כי מורים שלא יגיעו לבית הספר לא יקבלו שכר וכי לתלמידים שלא יגיעו יירשם חיסור. עם זאת, קיש, שעד כה התנגד להכנסת המחלוקת סביב הרפורמה לשטח בית הספר, שינה את גישתו ובדיון שקיים בשבוע האחרון בוועדת החינוך של הכנסת הודיע כי לנוכח השסע החברתי, משרד החינוך יאפשר לבתי הספר לדון בשיח סביב הרפורמה המשפטית.
"בתחילה חשבנו שזה לא נכון להכניס את המחלוקות לבתי הספר. לנוכח המצב וכדי למנוע קיטוב בחברה הישראלית, החלטנו לשנות גישה", אמר השר. "ניתן למנהלים, למורים ולתלמידים כלים והכשרה לניהול מחלוקות ודיונים בכיתות. אפשר לדבר, לנהל שיח מכבד והקשבה כך שכל אחד יביע את עמדותיו ויקשיב לאחר". לדבריו, התהליך ייעשה בלי הבעת עמדות ודעות אישיות של המורים ובלי שיח מקטב. אנשי המקצוע במשרד החינוך עתידים לגבש את הנושא "לכידות חברתית - מנהיגות בזמן משבר" שישולב בכיתות בהתאם לשכבות הגיל.
"התפקיד הוא להשפיע"
בזמן שבמשרד החינוך מגבשים דרך לשלב את המצב במדינה בתוכנית הלימודים, יש בתי ספר שכבר דנו בנושא עם התלמידים ושילבו אותו במערך השיעורים בשנה החולפת. המורים והמנהלים בבתי הספר האלה מעדיפים שלא לשמור על ניטרליות וכחלק ממערך השיעור גם מביעים את דעותיהם הפוליטיות מתוך מטרה לעורר ולעודד שיח ודיון, שלדבריהם הכרחיים לחינוך הדמוקרטי.
"הנושא של דמוקרטיה הוא חלק בלתי נפרד מלימודי אזרחות ומהרוח של בית הספר בכלל והוא ערך חשוב ביותר", אומרת יעל איילון, מנהלת תיכון עירוני י"ד בתל אביב. "אצלנו מלמדים אזרחות באופן שמחובר בצורה הדוקה ליומיום שמספק את חומרי הלימוד המרכזיים שלנו וזה לא דבר חדש אצלנו. התפקיד שלנו הוא להשפיע, ונשאלת השאלה אם אנחנו משפיעים באופן מוסווה ומניפולטיבי או באופן הגון, ובשביל להשפיע באופן הגון אני צריכה להגיד לתלמידים: 'תשמעו, אני מזוהה עם שמאל', וזה בכלל לא משנה בעד מי אני מצביעה, כי באותה מידה יכולתי להיות נניח מזוהה עם צד פוליטי אחר. אני מאפשרת לתלמידים להסתכל על העמדות שלי בצורה יותר ביקורתית, ואני צריכה להתמודד עם זה שהם ישאלו אותי על כך. אני צריכה ללמד אותם אם מה שאמרתי להם הוא דעה או עובדה. המחנך משפיע תמיד, והשאלה היחידה היא אם הוא משפיע באופן גלוי או סמוי".
איך הוא מעביר את הנושא הזה מבלי לגרור שיח מתלהם בכיתה?
"זה יכול לגרור שיח לא פשוט בכיתה, אבל באותה מידה יכול להתקיים שיח לא פשוט גם בשיעור כימיה. הסיפור של כללים, של כבוד הדדי ושל כיבוד דעות אחרות – תמיד קיים. כמובן שבנושאים של קיטוב ומחלוקת בצורה ששוררת כיום במדינה זה יותר קיצוני, אבל כמורה שעוסקת תמיד בשסעים הכואבים של החברה הישראלית, אחד הדברים הכי קריטיים בתהליך הלמידה־הוראה שאני מובילה הוא שחייבים להיות כללי בסיס, למשל שהכיתה מאפשרת להביע כל עמדה פוליטית, כשהקו האדום שאני לא צריכה לכבד מבחינתי הוא עמדות גזעניות, מיזוגניות, אנטי־להט"ביות או פשיסטיות. למשל 'למחוק את חווארה' זו לא דעה לגיטימית בעיניי".
ומה את עושה אם בכיתה תלמיד כן קורא 'למחוק את חווארה'? איך מתמודדים עם זה?
"אני לא אעניש תלמיד כזה אלא אגיד לו תשמע, זה משפט שחוצה את הקו הלגיטימי אצלנו, ואסביר לו מדוע הוא חרג מהתחום הלגיטימי של השיח. בתוך תחומי השיח יש מרחב מאוד גדול לדעות. אצלנו בכיתה היו בשנה החולפת שני תלמידים שהיו להם דעות ימין מאוד קיצוניות לעומת שאר תלמידי הכיתה, והאחריות הראשונה שלי הייתה לתת להם מקום של כבוד בכיתה ואמרתי לכיתה שהם הילדים הכי חשובים בכיתה כי רובנו חושבים אותו הדבר אבל הם חושבים אחרת, ומי שחושב אחרת מאתגר אותנו ודעתו חשובה ואם לא נשמע את דעתו – זו טעות חמורה".
ומה את חושבת על הביקורת שמופנית, הן מצד שר החינוך והן מצד הורים, על זה שמורים מביעים דעה פוליטית, או עוסקים במחלוקת בשיעורים?
"האזור שבו נמצא בית הספר הוא ברובו אזור של מתנגדי הרפורמה, שמאל־מרכז, אבל אני יכולה לשמוע את הביקורת פעמיים: יש קבוצת הורים שטוענת שצריך לעזוב את הילדים מהדבר הזה ולא צריך בכלל להיכנס לפוליטיקה. לפני חופשת פסח עשינו יום מיוחד לדמוקרטיה והיו הורים שטענו שזה ביזיון וביקרו את העובדה שעשינו שם הרצאות וסדנאות בנושאי דמוקרטיה. אבל זה מיעוט כל כך קטן. מנגד, הייתה התנדבות חסרת תקדים של הורים שנרתמו לסייע לנו ביום הזה ונהנינו מתמיכה בולטת של הורים. אני מרגישה שהחובה שלי היא לערב את הילדים במה שקורה בארץ וזה ה'אני מאמין' שלי תמיד".
"בתיכון עירוני ד' בתל אביב חינוך לדמוקרטיה היה ויהיה יעד פדגוגי חשוב ללא קשר למחלוקת המשפטית", מבהירה ד"ר עליזה וסרמן שחיבר, רכזת ספרות, חינוך חברתי ומרצה בהכשרת מורים באוניברסיטת תל אביב. "אבל היום, אוריינות דמוקרטית אזרחית היא המשימה הכי חשובה של החינוך החילוני במדינת ישראל. כמובן, שלנוכח התמורות החברתיות והמשפטיות, נושאים אקטואליים וסוגיות דמוקרטיות תפסו מקום יותר משמעותי בחינוך החברתי וגם בתוכניות הלימודים הפדגוגיות. נושאים העוסקים בזכויות אדם ואזרח ובעקרונות הדמוקרטיה (הפרדת רשויות, עקרון שלטון העם, חוקה ועוד) - נלמדים באופנים שונים ובמקצועות שונים. כל התלמידים נחשפו להסברים מגוונים על כל הנושאים השנויים במחלוקת מהיבטים שונים".
ומה דעתך באשר לוויכוח אם יש לעסוק בנושא או לא?
"כמובן שיש לעסוק באוריינות דמוקרטית אזרחית. אם לאו - כיצד נדע מהי דמוקרטיה? מורה לא צריך לפחד מהוראת נושא נפיץ, כי דווקא כאן מתרחשים למידה ופיתוח חשיבה ביקורתית. אבל מערכת החינוך צריכה ללמד את המורים כיצד לנהל מעגלי שיח ודיון ערכיים. יש כאן מאבק ערכי־חברתי־תרבותי ולחינוך יש השפעה משמעותית על יציבות הדמוקרטיה. קיים חוזר מנכ"ל בנושא ואנחנו מתנהגים ומלמדים על פיו".
וסרמן שחיבר מציינת כי המעורבות הפוליטית בשיעוריה אינה דבר חדש עבורה, אך השנה הנושא תפס נופך יותר בולט מצד התלמידים. "תמיד הייתי משלבת מעורבות פוליטית וזה עורר התנגדות מצד התלמידים שלא הבינו למה אני עושה את זה, וגם ההורים היו מתקשרים וכועסים, אבל בשנה האחרונה ראיתי שינוי מהותי אצל התלמידים: הם הבינו שהם זקוקים לידע הזה ולקישור הזה בין שיעור אזרחות לשיעור חינוך, ובין המציאות והאמירות הפוליטיות. החינוך הוא מה שיכול להציל את החברה הישראלית בעיניי. גם אם הכיתה רועמת וקצת משתוללת, לא צריך לפחד מזה אלא צריך לתת להם לפרוק. אנחנו חיים בהמון מתח ובתהליך חינוכי ארוך ומייגע צריך ללמד אותם איך לדבר בעזרת מעגלי שיח ויכולת להקשיב זה לזה. יש אצלנו מעגל הקשבה שבמסגרתו אתה מביא חפץ ורק מי שמחזיק בחפץ מדבר, אפשר להתנהל בנושא טעון כזה מבלי להתלהם".
גלית גלון, מורה לאזרחות בתיכון הדתי "מקיף אמית" בבאר שבע, מעידה כי כבר בשנה שעברה החלה לשלב את נושא המחלוקת סביב הרפורמה המשפטית במערך שיעוריה לתלמידות כיתות י"ב. "אני מאוד מאמינה בזה שצריך להכניס את המציאות וגם זה נושא שמעסיק את התלמידים והתלמידות כל הזמן", היא אומרת. "התלמידות שלי שאלו אותי בכל שיעור על הרפורמה ועל המחאות, ואי אפשר להתעלם מזה. יש המון מושגים שלא נכללים בתוכנית הלימודים הרגילה אבל אנחנו חייבים ללמד אותם כי התלמידות שלי שואלות אותי כל הזמן על כך, וזה מאתגר אותי כמורה כי לא כל הנושאים שבוערים היום בתקשורת בנוגע לרפורמה נכללים בחומר הלימודים לבגרות ומצד שני התלמידות מאוד סקרניות לדעת על כך".
איך את משלבת את הנושא הזה במערך השיעור שלך?
"קודם כל שלחתי את התלמידות למקורות ידע שונים שמציגים כל מיני צדדים של הרפורמה בכדי להבין את הטענות של כל צד, כולל לשוחח עם מוחים מכל צד. יש בנות שהרחיבו את המחקר הזה גם אל מחוץ לשעות הלימודים כי זה מעניין אותן וחלקן אפילו עכשיו, בחופש הגדול, שואלות אותי בנושא זה שאלות. גם במשימות התלמידות צריכות להתמודד עם שאלות של עמדה, ואין פה נכון או לא נכון, אתה אומר את העמדה שלך לפי מה שלמדת ואתה צריך תמיד להבין גם את הנימוק של הצד השני, וזה קשה מאוד לתלמידות. אתה לא יכול לגבש עמדה ודעה משלך ולהיות בטוח בהן אם אתה לא מקשיב לצד השני ולא מבין מה הצד השני חושב ומה העקרונות שמובילים את דעותיו".
לדברי גלון, מורים לא צריכים להסתיר את דעתם הפוליטית, אך היא לא העיקר ולא הנושא פה. "מה שחשוב הוא שהתלמידים יקבלו בתוך השיעור את היכולת והכלים לגבש דעה משל עצמם בחופשיות מלאה. בכיתה הטרוגנית כמו שלנו כל אחת מציגה דעה אחרת, מקשיבה לדעה השנייה, וזה לא קל כי עולים דברים ויש שיח, אבל אני מכריחה אותן להבין מה הצד השני אומר וזה מחדד גם את הדעה שלך".
"התפקיד שלנו כמורים הוא לתת דגשים על כל דעה, איפה מוצאים את הקווים המשותפים בין דעות מנוגדות ואיך ליצור שיח מכבד", הוסיפה. "אני דואגת להציג בכיתה את כל הצדדים, גם אלה שתומכים ברפורמה וגם אלה שמתנגדים לה. הרגשתי השנה שהייתה הרבה יותר מעורבות של תלמידות בשיעור מבעבר כי היה חשוב להן להבין את נושא עילת הסבירות, הרפורמה המשפטית וכו'. התיכון שלנו גם קיים מעגלי שיח בנושא הזה עם תלמידים מתיכון אחר בכדי להביא את הנושא הזה לתודעה ולהנגיש לתלמידים את הצורך בשיח מכבד בין דעות שונות".
"מתכתב עם המציאות"
"אי אפשר ללמד על הפרדת רשויות בשיעור מבלי להתייחס להפיכה המשטרית", טוען שחר רגב, מורה לאזרחות בבית הספר "רמות ים" במכמורת. "אגיד לך משהו: לא משנה מה מחליטים במשרד החינוך, אם אני סוגר את דלת הכיתה ורוצה שקט תעשייתי – אף אחד לא יודע מה אני עושה וזה מה שחשוב. הבסיס של מקצוע האזרחות מורכב משלושה רכיבים: לימודי דמוקרטיה, לימודי המשטר ולימודי העובדה שישראל היא מדינה יהודית. אזרחות היא מקצוע שבראש ובראשונה עוסק בדמוקרטיה ואחרי כן כל השאר. זה מקצוע שמתכתב עם המציאות, ולא לעסוק במציאות זו עבירה על החוק שמחייב אותנו להתייחס למציאות ולחבר את הילדים למציאות לפי חוזר מנכ"ל מ־2018 שדורש מהמורים לתווך לילדים את המציאות וליצור דיון שיגבש לתלמידים את דעותיהם וכן מאפשר למורים, ככלל אזרחי המדינה, להביע את עמדתם הפוליטית. אם לא אעשה זאת – אני עובר על החוק".
איך מנגישים לתלמידים נושא שהיום יכול להיות יותר טעון?
"זה צריך להיות מונגש מגיל גן ועד היום. אנחנו מתאימים כל נושא בהתאם לשכבת הגיל, זה לא שאתחיל לדבר עם ילדים קטנים על הפיכה משטרית, אבל הדבר הנכון הוא להתחיל להנחיל להם סולם ערכים שנוגעים לנו כבני אדם, ואחרי זה אתה מדבר על שיטה משטרית שמגינה על הזכויות הללו, ואז אתה יכול להראות גישות שונות של משטרים שונים ולתת לילד לבחור מה שמתאים לו. למשל, אני לוקח כתבות שונות בנושא מסוים מ'מעריב', 'הארץ', YNET וערוץ 14 ומראה איך כל צד מציג את אותו נושא בצורה אחרת בהתאם לערכים ולאידיאולוגיה שלו, ואני מלמד את התלמידים לזקק מה נכון עבורם".
"ברור שהתלמידים ישאלו מה דעתי ואני אגיד להם וגם אתן נימוקים, אומר. "אבל באותה מידה אני אגן על תלמידים שדעותיהם מנוגדות לשלי, בתנאי שדעתם עומדת בגבולות הפלורליזם הסביר, כלומר כזה שלא גורר הסתה ואלימות שאותן אי אפשר להכיל בכיתה או בחברה. כשהתלמידים עוברים את גבול הפלורליזם הסביר אני מציב להם קו אדום מחנך שמפרק לגורמים את אמירתם ומסביר להם בפירוט את הפירוש והמשמעות של אמירתם".
לדברי רגב, "אתה לא יכול להסתיר מהתלמידים את המצב, בייחוד כשהוא כזה סוער. אצלי, באופן עקבי, התלמידים תמיד צועקים בכיתה ורוצים להשתתף בדיון הסוער ותמיד יש דיונים, אבל אני מרגיש שבחצי השנה האחרונה הציבור כולו עובר מחדש את לימודי האזרחות וגם התלמידים מביעים הרבה יותר מעורבות בנושא ושואלים הרבה יותר שאלות, גם מעבר לשעות הלימוד".
ואיך ההורים מקבלים את זה?
"יש הורים שממש שמחים על זה שאני מלמד את מה שאני מלמד, ויש הורים שטיפה בולעים את הרוק אבל אני לא מרחם על אף אחד. אני מצהיר בפני ההורים שאני מלמד דמוקרטיה ליברלית ומראה להם בדיוק מה אני מלמד. אוהבים או לא – זו המציאות וזה יהיה חלק מהשיעור שלי".
לצד בתי הספר והתיכונים שכן משלבים את נושא המחלוקת סביב הרפורמה המשפטית בתוכנית הלימודים, יש כאלה שעדיין מסרבים לכך. "אצלי בתיכון באזור הקריות המנהל לא מאשר להעלות את המילה 'רפורמה' או לגעת בנושא של עילת הסבירות ושאר הנושאים הקשורים לכך כי הורים רבים מתנגדים וגם המנהל עצמו מפחד שהנושא יגרור בלגן", טוענת מורה לאזרחות שביקשה להישאר בעילום שם. "אני חושבת שזו טעות ומאמינה שכל בית ספר צריך ללמד את התלמידים לגבש דעה משל עצמם ולהיות מעורים בנושא שמעסיק כל אזרח במדינה, אבל עבורי זה מקום עבודה ואני מצייתת לכללי המקום. אני מקווה שמשרד החינוך ייקח זאת לתשומת לבו. זה לא רק בבית הספר שלנו אלא גם הקולגות שלי, ואני רואה את זה בעיקר בקבוצת וואטסאפ של מורים, מפחדים לדבר כי גם בעוד בתי ספר יש איסור לעסוק בזה. חבל".
ממשרד החינוך נמסר: "אנשי המקצוע יגבשו את התוכנית. התוכנית טרם פורסמה".
