שיעור טבע: מוסדות חינוך שבשבילם הסביבה חשובה לא פחות מחשבון

"בוסתן במדבר", ניצנה

"אנחנו חיים בתוך המדבר, מסביב חול ודיונות. במקום גלישת גלים, הילדים אצלנו עושים גלישת חולות", אומרת לירון אלעד, חברה בוועד המנהל של בית הספר "בוסתן במדבר" בקהילה החינוכית־התיישבותית ניצנה שבמועצה האזורית רמת נגב.

השנה תהיה זו שנת הלימודים השביעית שבה יפעל בית הספר הממוקם בכניסה לניצנה, ובו לומדים ילדים בכיתות א'־ח'. "הילדים חיים בתוך מרחב שמדבר את הסביבה, חי את הסביבה, והדיונות שבאזור הן הסיפור שלנו", אומרת אלעד. "בית הספר מוגדר כקהילתי־סביבתי ברוח מונטסורי. הסביבה שאנו נמצאים בה זו שפה. המרחב הוא חלק מאיתנו, מהילדים שלומדים פה, ואנחנו חלק מהמרחב. בית הספר הוא כל המרחב שאנחנו נמצאים בו: הבניין עצמו, הקהילה החינוכית ניצנה והמרחב. המדבר הוא חלק מהבית".

כיצד הלוקיישן המדברי משפיע על תלמידים?
"הנוף המדברי מרגיע ומאפשר תחושת נשימה. אין צפיפות, אין לחץ, אלא תחושה ש'יש לך מקום'. זה משדר לילד ביטחון ומעצב ביטחון. זה גם מייצר את תחושת הצוות, החוויה. יש בבית הספר גם פעילויות חוץ, הרבה תהליכי למידה שבועיים שקורים בחוץ. המפגש עם המרחב הפיזי נוכח כל הזמן. למשל, פעם בשבוע הולכים לבית מחסה לחיות שנמצא במרחב מדברי. לפעמים יש ימי ביקור אצל משפחות שיש להן משק חקלאי כזה או אחר. היה גם קורס שקשור לאקולוגיה והילדים חקרו את תנאי המדבר, הצמחים, החיות. אחד הדברים המיוחדים בלמידה מונטסורית הוא שהתהליך מותאם לילד. זה גם מאוד מדבר את הטבע, את המדבר, מקום שהוא פתוח, מאוד רחב ונינוח, שבו לכל ילד יש הרבה מקום, לא רק פיזית אלא גם רגשית".

השנה ילמדו בבית הספר כ־30 תלמידים. "בשנה החולפת התלמידה הראשונה סיימה את כל מסלול בית הספר, ועכשיו היא ממשיכה לתיכון האזורי של המועצה", אומרת אלעד. "העובדה שיש כאן יחסית מעט תלמידים היא יתרון וחיסרון מבחינתנו. האזור שאנו נמצאים בו הוא יחסית מרוחק, לא לכל אחד מתאים לבוא לחיות פה. זה יוצר חלק מהאתגר ומהייחוד שלנו. אנחנו קולטים משפחות ונשמח כמובן לעוד תלמידים".

עם הגב לים

"גן צדף־גן ים", נהריה

"אנחנו ממוקמים ממש לחופה של שכונת אכזיב שנמצאת על הים. זוהי סביבה שמדברת ים. פעם בשבוע אנחנו יוצאים ליום מלא בים, ועוד כמה פעמים במהלך השבוע עושים שם טיולים מזדמנים", אומרת ענבל שמילוביץ, מנהלת "גן צדף־גן ים" בנהריה.

את פרויקט הים יזמה שמילוביץ בשנת 2016, עוד כשעבדה בגן אחר במרכז נהריה, והמשיכה עמו כשעברה ב־2019 לגן החדש, שמרחקו מחוף הים הוא 250 מטר. "בניתי את המודל במסגרת לימודי התואר השני שלי", היא מספרת. "יום רביעי הוא יום קבוע שבו כל שבוע אנחנו בים. חוץ מימים סוערים, אנחנו שם. אנחנו יורדים בימי רביעי עם עגלות שבהן מחצלות, ציוד חקר (משקפות, זכוכיות מגדילות ועוד), כל מיני דגלים לסימון גאות ושפל. אנחנו מגדירים גבולות של המקום שבתוכם נמצאים, כאשר הגבול הכי ברור הוא שאסור להיכנס למים. אנחנו שומרים על מבנה מאוד קבוע של סדר יום בים ולתוכו יוצקים תכנים. מלווה אותנו בהתנדבות בתוכנית הזאת ד"ר שי שפיר, ביולוג ימי ממכללת אורנים. גם המחוז, המפקחת אורלי שי, ועיריית נהריה מאוד מעודדים ותומכים בפעילות הזאת".

מה הילדים עושים בים?
"ים מאפשר לילדים מרחב נשימה. הוא מאפשר להם להשתהות, להשתאות, ליהנות ממה שמספקת להם רצועת החוף. הם לומדים מושגים מיוחדים, מוצאים הרבה שלדים של דיונונים, קונכיות, צדפים שהים פולט. אם יש פסולת, פקקים וכדומה, הם גם מנקים את הים, וגם לפעמים עושים עם זה יצירה. אין צעצועים, יש כלי מחקר ועבודה. הם גם עושים יוגה בים. בים יש אפס בעיות משמעת".

לים גם השפעה על הנפש. "המרחב הפתוח נותן ביטוי וחופש אמיתי לרגשות, למחשבות, מאוד מרגיע, מזמן פתיחות מחשבתית", אומרת שמילוביץ. "גם הצוות המדהים שלי זוכה למרחב נשימה וכולנו נמצאים שם לתמוך בעשייה, בחקר של הילדים, להיות קשובים לצרכים שלהם, לזמן להם אתגרים ולחשוף אותם למלאכות שלא תמיד מתאפשרות במרחב הבנוי. הם גם נחשפים לאינטראקציות חברתיות שלא בהכרח קיימות בגן הבנוי. בים גם מתמודדים עם מזג אוויר משתנה. לפעמים האוהל עף לנו, השמשייה זזה. כל הדברים האלה מפגישים את הילדים גם עם אתגרים פיזיים, עם הצורך להתמודד. השהייה בים בעצם מביאה לידי ביטוי את הגן העתידי שנותן לילדים מקום של יזמות, יצירה, ביטוי אישי ולקיחת אחריות".

בין חממות ושדות

"מרחב", תל אביב

"רוב בתי הספר בתל אביב נמצאים בתוך שכונות, בנוף מאוד אורבני. לעומת זאת, בית הספר 'מרחב' שעומד להיפתח נמצא בתוך מרחב טבע ענק", אומרת אופירה יוחנן וולק, מחזיקת תיק החינוך היסודי והחינוך המיוחד בעיריית תל אביב־יפו. "זהו בית ספר על־יסודי צומח, המיועד לתלמידי חינוך מיוחד עם לקויות למידה מורכבות. הוא ייפתח השנה לראשונה לשכבות ז'־ח', שתי כיתות בכל שכבה, כ־40 תלמידים סך הכל. בכל שנה אמורות להיכנס כיתות נוספות".

מה מיוחד במיקום שלו?
"בית הספר נמצא בחווה החקלאית בגני יהושע. במרחב יש חממות, שדות מעובדים, פינת חי. בצמוד לבית הספר נמצאת גבעת נפוליאון, שהיא שמורת טבע ואתר ארכיאולוגי. במקום יש גם עדר כבשים. כל הרעיון הוא שהלמידה תהיה דרך המרחב. הלימודים יתקיימו ברובם בחוץ, דרך השדות, החממות, פינת החי. הסבנו מבנים קיימים לטובת הקמת בית הספר, שיפצנו והתאמנו אותם. הייחודיות של בית הספר, כשמו: לוקחים את המרחב ועושים בו שימוש. באמצעות המרחב והטבע יבואו לידי ביטוי החוזקות והייחודיות של כל ילד וילדה. מענה איכותי לילדים עם צרכים מיוחדים עומד בראש מעייניו של ראש העיר רון חולדאי. השקט, היופי והשלווה של הטבע מאפשרים לילדים למידה טבעית ורגועה הרבה יותר מאשר כל הרעשים העירוניים. הרעיון הוא לתת להם ללמוד באווירה של רוגע, של ציוץ ציפורים".

קול קורא לנדוד

"הבוסתן – בית חינוך בתנועה", אזור נס ציונה־גן רווה־רחובות

לתלמידי בית הספר "הבוסתן - בית חינוך בתנועה", אין מקום לימודים קבוע אחד שאליו הם מגיעים לאורך שנת הלימודים. "היינו מגיעים ללמוד במוזיאונים ואתרי מורשת, כמו למשל מכון איילון ברחובות, מוזיאון הים ומלואו בפלמחים. היינו בכפרי נוער, בחוות סוסים. עכשיו אנו הולכים לפתוח את שנת הלימודים במועדון ספורט ברחובות שמארח אותנו כבר ארבע שנים", אומר אורי קופליק, ממייסדי בית הספר.

השנה תהיה זו השנה החמישית של בית הספר הצומח, שפעילותו מתרכזת באזור נס ציונה־גן רווה־רחובות. ילמדו בו כ־70 ילדים בכיתות א'־יא', שמגיעים אליו מאזור תל אביב ועד ניצנים. "כרגע בית הספר עדיין אינו מוכר, אבל מהיום שייסדנו אותו הייתה המחשבה שיפעל בתוך המערכת. כל מה שצריך הוא שהמערכת תעכל את הרעיון שבית ספר לא בהכרח חייב להיות עם מבנה", אומר קופליק.

למה החלטתם על המודל הנודד?
"זה קרה מכורח המציאות. ההחלטה לפתוח את בית הספר קרתה גם חודש וחצי לפני תחילת שנת הלימודים וגם במקביל לקורונה. זה היה או לייצר משהו בכוח או לקבל את המציאות ולייצר פתרונות. בחרנו באופציה השנייה ויצרנו ממנה תפיסה חינוכית של לקבל מציאות, להבין מה היא מזמנת ולמצוא פתרונות. ראינו גם את הכוח שאנחנו והילדים מקבלים מכך, אם זו גמישות מחשבתית, יצירתיות. אנחנו נמצאים בכל אתר בין שלושה לארבעה חודשים, נודדים בין פעמיים לשלוש בשנה. כל פעם מגיעים לאתר, מתמקדים בו, הילדים מסדרים את המרחב שלהם עד למעבר הבא. המעברים עצמם הם סוג של הפנינג. לארוז ולהגיע למקום חדש הפך לטקס מאוד נחמד".

לדברי קופליק, ילדי בית הספר מעורבים בתהליכי קבלת ההחלטות והביצוע ומהווים חלק בלתי נפרד מניהול המבנה הארגוני־דמוקרטי של בית הספר. "בזכות המעברים הילדים גם מפיקים מיומנויות שונות, כמו שיתוף פעולה, לקיחת אחריות. לומדים איך אפשר למשל להתמודד עם חוסר יציבות", הוא אומר. "הילד מייצר לעצמו תעצומות נפש ויכולת להתמודד עם שינויים. כמו כן, ברגע שאין לילדים מקום קבוע, הם צריכים בצורה יצירתית לייצר זאת. זה גם הסתגלות לשינויים וגם גמישות מחשבתית, חוסן נפשי".

עם השנים, מוסיף קופליק, "מגוון הלוקיישנים שלנו הלך והצטמצם מפני שנהיו יותר ילדים ולא כל מקום יכול להכיל מספר כזה. הרעיון הוא שברגע שנקבל הכרה וגב של אחת הרשויות, אז שיתוף פעולה עמה יפתח לנו גם אופציות נוספות של מיקום, כמו למשל מתנ"סים ובתי תרבות".

באמצע היער

"בית חינוך יער גבעת גונן", ירושלים

"יש לנו משפט: 'אין מזג אוויר לא טוב, יש לבוש לא מספיק טוב'. גם בחורף אנחנו מגיעים ליער. יש לתלמידים מגפיים, חליפות סערה עמידות למים", אומר אמנון רבינוביץ', מנהל "בית חינוך יער גבעת גונן", שפעילותו מתקיימת בעמק הצבאים ובעמק המצלבה וילמדו בו השנה 185 ילדים, מגן ועד כיתה ו'.

"אנחנו בית ספר מאוד ותיק בירושלים. מהשנה הקודמת התחדשנו כבית ספר יער", אומר רבינוביץ'. "יש לנו מבנה שנמצא בשכונת הקטמונים בירושלים, אבל הילדים לומדים ארבעה ימים בשבוע מהבוקר ועד סוף היום ביער. כל הפדגוגיה קורית שם".

איך זה קורה בפועל?
"הילדים מגיעים עם התיקים לכניסה לעמק, עולים למקום עם המחנכים, תולים את התיקים על העצים, מכינים בעצמם את המחנה, פותחים פינת קריאה, יושבים במעגל על מחצלות. כל יום הלימודים בעצם מתקיים ביער. אנחנו מלמדים שם גם את מקצועות היסוד, חשבון, אנגלית, שפה, והכל ברמה גבוהה. לומדים כשאנחנו משתמשים בהזדמנויות שיש ליער להציע. למשל, מחשבים את הזוויות שהשמש יוצרת דרך העצים, משתמשים בעלים ללמוד פעולות כפל, ועוד. מבחינת התוכן, אנחנו ממש לומדים 100% את התוכנית של משרד החינוך, רק מפתחים שיטות משלנו. ראש העיר משה ליאון מאוד תומך בפעילות שלנו ועוזר לנו. בשנה הקודמת היינו רק בעמק הצבאים, השנה, מפני שזה בית ספר צומח וכך גם מספר הילדים, נהיה בשטח נוסף של עמק המצלבה".

איך סביבת היער משפיעה על הילדים?
"חיבור הילדים לטבע הוא הדבר הכי בריא להתפתחותם. אלה גם רגעים משמעותיים של חיבור אחד לשני, והחיבור בין הילדים חשוב לנו. זו גם היכולת שלנו להיות עם עצמנו, להתפתח פנימית. בנוסף לכך, אנו חיים בתקופה שבה משבר האקלים מחייב אותנו למצוא תשובה חינוכית משמעותית. הילדים אצלנו לומדים את שפת הציפורים, לומדים להדליק אש בלי גפרורים. הם ממש מחוברים לטבע, וזה גורם גם ליחס חיובי מצדם לכל נושא איכות הסביבה".