"הסטודנטים המילואימניקים מרגישים שפשוט הפקירו אותם מאחור"

אני מבינה שמתישהו חייבים להתחיל את שנת הלימודים, אבל אני לא רוצה שיהיה פער בין סטודנט שהלך לשרת את המדינה ומסכן את חייו ובין מי שלא נמצא במילואים. אנחנו לא יכולים שמי שהלך לשרת את המדינה ולהקריב את חייו, הסיכויים שלו להצלחה יפחתו", אומרת שקד בנפשי, מנכ"לית עמותת הסטודנטים "בואו", שהוקמה לפני כחודש וחצי בתגובה לאתגרים העומדים בפני סטודנטים משרתי מילואים באיזון בין ההתגייסות ובין פתיחת הלימודים האקדמיים.

ביום שלישי דנו בוועדת החינוך של הכנסת בנושא תחילת הלימודים באוניברסיטאות בצל התארכות הלחימה. קצין המילואים הראשי, תא"ל בני בן ארי, ביקש לדחות בשבועיים נוספים את פתיחת שנת הלימודים האקדמית באוניברסיטאות, שאמורה להתחיל ב־31 בדצמבר, מועד שנקבע לאחר חמש דחיות ממועד הפתיחה המקורי. בתגובה, ועד ראשי האוניברסיטאות העלה הצעה לפתיחת שנת הלימודים בשתי פעימות. הראשונה ב־31 בדצמבר, כאשר לאחר כשלושה שבועות יצאו הקמפוסים ל"רגילה אקדמית" למשך שבוע, שבמהלכה יוחזרו המילואימניקים ל"כשירות אקדמית". בסיום אותו שבוע יחזרו כל הקמפוסים לשגרת לימודים. כל זאת, בנוסף לשאר ההקלות וההתאמות במתווים המפורטים שפרסמו האוניברסיטאות, שפרטים מדויקים על אודותיהם יימסרו לסטודנטים על ידי המוסדות עצמם.

"אנחנו מברכים על כך שבהמשך ללחצים ולמאבק שגם אנחנו חלק ממנו הועלה מתווה שנותן מענה לסטודנטים משרתי המילואים", אומרת בנפשי. "יחד עם זאת, נרצה לקבל תשובות יותר בהירות בנוגע לדרך שבה תתנהל שנת הלימודים. האם תוארך? כיצד באופן מעשי מתכוונות האוניברסיטאות להשלים פערים ללוחמים שיצאו מעזה ופספסו שלושה שבועות של חומר אקדמי? והאם יבוצעו בפועל השלמות החומר על ידי סגל אקדמי ולא על ידי סטודנטים חונכים? - שזה רחוק מלהיות פתרון ראוי".

כמו כן, מוסיפה בנפשי, "מה יקרה עם מילואימניקים שלא יחזרו עד אמצע ינואר? הרי אין לדעת עד מתי הלחימה תימשך. יש סטודנטים שביקשו מצה"ל לשלוח אותם הביתה, כי אין להם ביטחון שישלימו להם את החומר. הם הבינו שהדילמה שלהם היא 'או שאני משרת את המדינה, או שאני מצליח'. בנוסף לכך, נרצה לשמוע גם את קולן של עשרות המכללות האקדמיות שטרם נתנו מענה מספק ועדיין נותרו מאחור".

על פי הערכות, כ־70 אלף סטודנטים בכלל המוסדות להשכלה גבוהה מגויסים, כאשר באוניברסיטאות שיעור המגויסים עומד על 30%־20% בממוצע.

"יצטרכו הקלות"

בנפשי, 28, מראשון לציון, אמורה להתחיל שנה שלישית בלימודי ממשל ומשפט במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט. זה כחודשיים היא נמצאת במילואים בפיקוד העורף. "אני חוזרת הביתה מדי פעם, אבל הלוחמים בכלל במצב קטסטרופלי", היא אומרת ומציינת שהעמותה שהיא מנהלת פועלת למען זכויות צעירים וסטודנטים. "בגדול, אנחנו מרגישים שבאופן כללי אין מספיק ייצוג לצעירים וסטודנטים במדינה. אין צעירים סביב שולחנות מקבלי ההחלטות, ועכשיו זה עוד יותר בולט כשמדברים על פתיחת שנת הלימודים. האקדמיה, כאמור, צריכה למצוא פתרונות ראויים ויצירתיים ולהבין איך היא פותרת את הדבר ומאפשרת לצעירים שיצאו לשרת את המדינה לסיים את הלימודים בזמן, כמו שאר החברים שלהם".

הדיון על מועד תחילת שנת הלימודים האקדמית הוא רק אחד ההיבטים שבהם מתמקדת העמותה. "אנחנו דורשים גם שכל מי שייפגע כלכלית, המוסדות האקדמיים יוכלו לתת לו את כל המעטפת", היא אומרת. "חלק גדול מהסטודנטים עבדו בעבודות מזדמנות לפני המילואים. לא בטוח שיישארו להם המקומות האלה אחרי שיחזרו. אנחנו מבקשים שהאנשים האלה לא ינשרו מהלימודים בגלל פלונטרים כלכליים, שהמוסדות יגדילו את המענקים שייתנו להם. יש כאלה שאנו יודעים שייתנו זאת, אבל לא כל המוסדות האקדמיים. אין 'מחיר' אחיד. אם אני לומדת במקום מסוים, אני יכולה להרוויח; ואילו במקום אחר אני יכולה לצאת מופסדת. כמו כן, אנחנו שמחים שהצעת החוק 'ממדים ללימודים' של יו"ר הקואליציה אופיר כץ, הקובעת מימון של 100% ללוחמים משוחררים, שהיינו שותפים לקידומה, עברה בכנסת".

יש סוגיות נוספות שלגביהן אתם מבקשים סיוע?
"זה קשור גם בהיבט הנפשי. חבר'ה בני 22־20 שישרתו חודשיים בעזה ויחוו דברים, לא יחזרו אותו הדבר. לא כולם יהיו הלומי קרב, אבל כולם עברו דברים נפשיים קשים. המדינה והאקדמיה צריכות לעשות כל מה שהן יכולות כדי לשמור על האנשים האלה במסגרות של הלימודים. אנחנו מצפים שיהיה מערך של עובדים סוציאליים במוסדות האקדמיים. גם במקרה זה חלק מהמוסדות כבר נותנים את זה, אבל אנחנו רוצים ליישר קו בכל המוסדות. אני מצפה מכל המוסדות האקדמיים לתת הארכת זמן במבחנים לכל משרתי המילואים במלחמת "חרבות ברזל" ללא יוצא מהכלל, כי כאמור חלק גדול לא יחזרו במצב נפשי כמו זה שיצאו בו למלחמה. הם יצטרכו הקלות בתקופת הבחינות והארכת זמן".

"הצטרפתי להקמת העמותה בגלל בן הזוג שלי, רון, לוחם, שגויס ביום השני למלחמה ועדיין במילואים. הוא אמור להתחיל שנה ד' בלימודי הנדסת תעשייה וניהול במכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון", אומרת ירדן בן שמחון, 26, מבאר שבע. "מהרגע שהתחילה המלחמה הוא גויס כל כולו למלחמה. הוא חקלאי, אז גם היה לו קשה להמשיך במשק כחקלאי וכעצמאי. גם אם יהיו לו הקלות בלימודים כשיחזור, עדיין יהיו לו כל כך הרבה פערים להשלים בחיים שלו. אגב, פעם אחת יצא לי לבקר אותו בבסיס וראיתי חברים שלו שהתבאסו על זה שלא מחכים להם במוסדות להשכלה גבוהה. אני מבינה שאי אפשר לחכות בלי סוף, אבל הציפייה שלנו היא למתווה מסודר ושוויוני בכל המוסדות האקדמיים, על מנת להסיר מהסטודנטים המילואימניקים את הדאגה וחוסר הוודאות. היום יש מוסדות אקדמיים שמציעים מתווים טובים, ויש מוסדות עם מתווים פחות טובים. צריך ליישר קו. היה לי מאוד חשוב להצטרף למאבק באופן אישי בשביל אנשים שלא יכולים עכשיו להביע את עצמם, כמו למשל בן זוגי. הוא כיום כולו מרוכז בלחימה, אבל אני מבינה שצריך לדאוג גם ליום שאחרי".

"לא שוויוני"

"אני מרגישה שזה לא רק צורך שלי, אלא צורך של כל משרתי המילואים, שלא יכולים להתייצב לתחילת הלימודים, וגם לא יכולים לכלכל את זה, לא יכולים למשל בזמן המילואים להתחיל מלגות התנדבות כי הם נמצאים במילואים", אומרת שיר בן חמו, 26, מאילת, סטודנטית לתואר שני במנהל עסקים במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט, שגויסה למילואים עם פרוץ המלחמה כקצינת כוח אדם בחיל הטכנולוגיה והאחזקה. "הבעיה היא שזה לא מתנהל באופן שוויוני, כל מוסד אקדמי מתנהל אחרת", היא אומרת. "יש למשל כאלה שפתחו בגיוס תרומות שילכו לטובת סיוע לסטודנטים, יש כאלה שלא. אין משהו אחיד".

לדברי בן חמו, גם היא ממקימי העמותה ומנהלת הסושיאל שלה, היא מקבלת פניות רבות מסטודנטים שגויסו למילואים: "יש למשל מוסדות אקדמיים שכבר התחילו בהם את הלימודים והסטודנטים המילואימניקים מרגישים שפשוט הפקירו אותם מאחור. יש גם כאלה שכבר החליטו לפרוש מהלימודים".

תני דוגמה לפנייה שהגיעה אלייך.
"פנה אליי סטודנט שצריך היה להתחיל סמינריון עכשיו. כל הכיתה שלו התחלקה כבר לקבוצות. הוא לא היה שם, וגם לא יכול להגיש את הסמינריון, כי המרצה אמרה לו שמי שבמילואים לא יכול להגיש. יש הרבה פניות. הייתה לנו פגישה עם ראשי האוניברסיטאות, עם גורמים נוספים מההשכלה הגבוהה, הראינו להם את ההודעות שאנחנו מקבלים בתקווה שמאוד יתחשבו בזה ושיהיו פתרונות אחידים למוסדות. אני עצמי עדיין לא יודעת אם אתחיל את הלימודים, כי אני מרגישה שהמלחמה פשוט צילקה אותי מבחינה נפשית. אני יודעת שאצטרך גם סיוע פסיכולוגי".

"אני מתחיל ללמוד כרגיל בסוף החודש, אבל כאקט של סולידריות אני נלחם עבור כל אותם המילואימניקים שעדיין יהיו בצבא", אומר ניר טור, 25, מירושלים, ממקימי העמותה, סטודנט לתואר שני בניהול ויישוב סכסוכים באוניברסיטת בר־אילן, שכבר הספיק להיות במילואים ולהשתחרר. "אנחנו מקבלים אלפי פניות של סטודנטים מכל המוסדות, ופועלים בציר האקדמי, התקשורתי והפוליטי. מבחינת הציר האקדמי, אנחנו פונים לראשי האוניברסיטאות והמכללות כדי שידייקו את המתווים ויוסיפו דברים. אנחנו רוצים לצאת מנקודת הנחה שתהיה איזושהי סטנדרטיזציה בכל המוסדות. מבחינה תקשורתית, אנחנו מעלים את השיח הזה, כי המילואימניקים בעזה לא יכולים להשמיע עכשיו את קולם. יש לנו כבר אלפי עוקבים ברשתות החברתיות. ואילו מבחינה פוליטית, אנחנו עובדים ישירות מול חברי כנסת ושרים על מנת לקדם דברים. צריך לקחת בחשבון שיש סטודנטים שאולי לא יחזרו ללימודים בחודשים הקרובים, אם המלחמה תימשך".