השבעה באוקטובר היה יום קשה וגורלי עבור העיר אופקים. במשך כמה ימים תושבי העיר התבצרו בבתים ועשרות מהם נרצחו. מטח הרקטות הכבד ומתקפת המחבלים שפשטו על העיר כחלק ממתקפת הפתע על ישראל גרמו לתחושת פחד ואימה בקרב התושבים. המדינה החליטה לא לפנות את העיר מאחר שהיא רחוקה מעל לשבעה ק"מ מגבול רצועת עזה.
למרות המכה הקשה והטראומה שחוותה העיר, מערכת החינוך בעיר לא קרסה. צוותי החינוך, המורים וההורים גילו חוסן ועמידה יוצאת דופן.
סיוון דהאן, מנהלת בית ספר ׳גוונים׳ בעיר, מספרת על הקשיים שהיא חוותה בבית הספר שלה: "בית הספר נפתח לראשונה ב-1.9, עוד לא התגבשנו כצוות חדש ולא הספקנו להכיר את כל התלמידים. עוד לא הספקנו לבנות יחסי אמון ולייצר תחושת שייכות לבית ספר ואז פרצה המלחמה. חלק מהצוותים שלי ספגו ירי לבתים, לחלק היו מחבלים מתים בתוך הבית, לחלק היו שוטרים פצועים בבית. לא נערך פינוי מהעיר, ואנשים חוו טראומה קשה. הם פחדו לצאת מהבתים, אפילו ברמה של לצאת לקנות חלב, הצוות שלי היה פשוט שבור ומרוסק. במוצאי החג התחלתי לבדוק מה עם האנשים שלי ומה עם הילדים, מי נפצע, מי חטוף, מי בחיים ומי לא".
בהמשך היא מספרת על הולדת החיבור עם ארגון 'חותם': "תוך כדי שאני בודקת מה שלום הצוותים, פנתה אלי נטע מארגון חותם, שאלה לשלומי וביקשה שאספר לה מה קורה באופקים. מתוך הבנה שברגע שמישהו ידאג למנהלים, הם ידאגו למורים והם ידאגו לילדים ולהורים. מפה נולד החיבור עם חותם. תחילה עשינו זום יחד עם דנה פייניק, מנכ"לית 'חותם', ועם הצוות שלה שבאו להציע עזרה. בנינו יחד מיפוי של הצוותים בעיר, מי נפגע, מה פינה את עצמו, מי צריך אוכל, מי צריך מחשבים וכו'. לאחר מכן החלטנו לחבר לכל המנהלים מנהל מלווה מחותם, שזו הייתה גולת הכותרת".
דהאן מספרת על ייחודיות החיבור ועל ההשפעה הניכרת שלו בשטח: "כל מנהל קיבל מענה בדיוק לפי הצורך שלו. 'חותם' עזרו לנו במשאבים, בימי גיבוש, תרמו מחשבים למורים ותלמידים, פשוט נעמדו על הרגליים האחוריות והיו שם עבורנו. מנהלים בעיר המשיכו את הקשר עם מנהלי חותם עד היום, ממש קשר של משפחה. התלמידים בעיר הרגישו את כל האדוות של הפעולות הללו, כי הם קיבלו צוותי הוראה יותר רגועים, שמחים ויותר יודעים איך להתמודד עם אתגרים".
מירב צלח, רכזת הפעילות של 'חותם' בעיר מספרת על הקשיים שהיו בדרך: "המנהלים והמנהלות בעיר לא הכירו אותנו ולכן לא סמכו עלינו, אבל אנשי המקצוע שלנו לא הרימו ידיים, הם היו קשובים לצרכים של מערכת החינוך באופקים תוך כדי תנועה ולא ויתרו עד שהצליחו להגיע יחד לפתרונות מועילים".
הפעילות המשותפת הביאה לעלייה בתחושת הביטחון של התלמידים ולחזרתה של מערכת החינוך באופקים ראשונה לפני שאר מערכות החינוך בארץ. דהאן הוסיפה: "באופן אישי אני יכולה להגיד שצלח, רכזת חותם בעיר, עזרה לי להקים בית ספר בזמן מלחמה. היא עשתה כל כך הרבה עבורי והיא מלווה אותי עד היום באופן אישי כמנהלת מתחילה, אני מתייעצת איתה המון והיא שם עבורי לכל דבר. 'חותם' עשו כל מה שביכולתם ולדעתי הוכיחו את עצמם הכי הרבה במזמן המלחמה. היה לי ולמנהלים של אופקים מישהו להישען עליו״.