ממש עוד רגע תתחיל שנת הלימודים. רונית, מנהלת בית הספר "נופי ארבל", ביקשה שהילדים יגיעו עם חולצות צהובות לאות הזדהות עם החטופים. השקיות הכתומות של קרביץ מונחות יפה על הכיסא בביתנו הזמני שבמושב לבנים, הכל מוכן לשנה החדשה. הכל מוכן, חוץ מהלב שמסרב להאמין שחלפה כמעט שנה מאז פונינו מביתנו, שנמצא במושב בית הלל בגבול הצפון.
העיניים של אילי, הבן הבכור שלי שעולה לכיתה ה', מגלות לי עצב עמוק על הרצון והציפייה לחזור הביתה ולהתחיל את שנת הלימודים בבית הספר "הגומא" - בית הספר היחיד שהוא הכיר עד ה-7 באוקטובר. ומצד שני, הלב רוצה להתגבר ולהסתגל בבית הספר החדש. להיות אמא לילד מפונה זה להרגיש קצת כמו במהלך נסיעה ברכבת הרים, כמו אחת שעליתי עליה עם אילי לפני כשבוע בסופרלנד. את מתחילה לעלות, לא יודעת בוודאות לאן, כמה מפחיד יהיה, האם יהיו יותר עליות או ירידות.
הדרך לשגרה: לחזור ללימודים זו לא משימה בלתי אפשרית | שרון שני ארבן
מיוחד: איך נערך משרד החינוך לשנת הלימודים בצל שנה למלחמה?
ואין ספק שהפינוי הזה העניק לנו - ההורים, שיעור קשוח בחוסר וודאות אל מול הגמישות שנדרשנו לנוע בה בכל שלב. אני זוכרת את עצמי מדברת עם אלוהים על בסיס יום יומי ומבקשת ממנו לשמור על אילי במסדרונות בית הספר, שייתן לו את הכוח להסתגל, להפגיש אותו עם מחנכת שתראה אותו באמת, להתחבר לילדים שיעצימו אותו ולא יחלישו אותו. כשאני שואלת את אילי איך הוא מרגיש עם זה שהוא מתחיל שנה שניה כבר בבית ספר החדש שלו, הוא ממהר להשיב לי שהוא שמח כי הוא כבר התרגל לשם, אך עדיין מתגנב בו געגוע לחברים מכיתת האם שלו.
אני מתבוננת בבני שרוע על הספה, צופה בסדרה האהובה עליו, וכל מה שעובר לי בראש זה מה שהוא נאלץ לעבור בתוך הפינוי המטלטל הזה, כמה אתגרים הוא פגש בדרך, איך הוא גדל לי פתאום, נפרד מהתמימות, פיתח את שרירי הלב, יצא למלחמת הישרדות חברתית שזימנה לו סיטואציות שהוא לא פגש מעולם. כמו למשל לגור במלון במשך 8 חודשים, לחיות עם ילדים מהקהילה שלו מכל הגילאים, לפגוש דחייה ועלבון, אבל למרות הכל - להמשיך קדימה בעיניים נוצצות מסקרנות ואהבה לחיים. גם האמא שבי קצת פצועה, עצובה ועייפה מהניסיונות להציל את הילד שלה מהעולם, מבינה עכשיו יותר מתמיד שיש לו, לאילי שלי, את הדרך שלו לעבור.
אני לומדת לשחרר ולהרפות מהניסיון לגונן בלי סוף, מאפשרת לו להתמודד מבלי למצוא מיד את הפתרון, מובילה אותו להיות נוכח ברגש ולא להימלט ממנו - בדיוק כמו שאני מלמדת את עצמי. בעודנו ממתינים לשוב הביתה, אני מלמדת את אילי על המתנות שזימן לנו הפינוי הזה כמו לגלות את הכינרת ולהתאהב בה, להכיר חברים חדשים בבית ספר חדש - ולפתח חוסן שילך איתו לכל החיים.