בציון שבוע המודעות לשכול האזרחי שמתקיים השבוע, מחקר חדש של מרכז טאוב מראה כי לצד הקשיים הרבים שמלווים את בני המשפחות השכולות מאז 7 באוקטובר, לאובדן בן משפחה יש היבט חשוב נוסף – הוא פוגע בהישגים הלימודיים של ילדים צעירים.
המחקר בוחן כיצד מוות במשפחה שחווים ילדים בגיל הרך קשור להישגיהם הלימודיים בגילים מאוחרים יותר, ומראה שבעקבות האובדן עלולים להיווצר פערים חברתיים וכלכליים. נתונים חשובים במיוחד עם החזרת החטופים החללים ועל רקע המשך המלחמה שעשויה להרחיב את מעגל השכול אף יותר.
ממצאי המחקר שערכו החוקרים ד"ר יעל נבון, ד"ר כרמל בלנק, פרופ' יוסי שביט ופרופ' ג'וני גל מראים כי לילדים אשר חווים אובדן בגיל הרך (מגיל שנה עד גיל 6) יש סיכוי נמוך יותר להשיג תעודת בגרות בהשוואה לילדים שלא חוו אובדן. נוסף על כך, מהמחקר עולה כי אובדן הורה ואובדן של אח או אחות משפיעים באופן דומה על הפרט בגיל הרך, וזאת על אף תפקידו המרכזי יותר של ההורה בחיי הילד בשנותיו הראשונות.
החוקרים מסבירים כי הניתוח התמקד בזכאות לתעודת בגרות משום שהיא מהווה תנאי כניסה בסיסי ללימודים אקדמיים בישראל, ולכן ניתן לשער כי פגיעה בזכאות לבגרות פוגעת גם בסיכויים להשיג תואר אקדמי, ומתוך כך גם בסיכוי להשתלב במשרות בעלות שכר גבוה בעתיד. בטווח הארוך עלולים להיווצר פערים חברתיים וכלכליים בין מי שחוו אובדן בגיל הרך לבני גילם.
המחקר התבסס על מסד נתונים הכולל למעלה ממיליון ילידי ישראל בשנים 1985–1998, ומהם עולה שכמעט 2% מהנחקרים איבדו הורה או אח או אחות בהיותם בגיל הרך. כלומר, התופעה של מות הורה, אח או אחות בילדות המוקדמת נדירה פחות ממה שנהוג לחשוב.
המחקר מצא כי הסיכוי של ילד שחווה מוות במשפחה הגרעינית להשיג תעודת בגרות נמוך ב-26% מהסיכוי של מי שלא חווה מוות במשפחה בגילים אלו. עוד עולה מתוצאות המחקר כי אין הבדל מובהק בין מות הורה ובין מות אח או אחות מבחינת הקשר בין האובדן לסיכוי להשיג תעודת בגרות. בשני סוגי האובדן – אובדן הורה ואובדן אח או אחות – נמצא קשר שלילי לסיכוי להשיג תעודת בגרות, ואי-אפשר לדחות את ההשערה שבשני המקרים הפגיעה דומה.
ממצא זה עשוי להפתיע בהינתן מרכזיות ההורה בחיי הילד, בפרט בגיל הרך, וכן בהינתן הפגיעה הקשה שמשפחה חווה עם מות הורה – אירוע שגוזל מהילדים הן משאבים כלכליים והן זמן ופניות של ההורים, תשומת לב והדרכה.
האם שכול ביטחוני חשוב יותר?
המחקר מוצא פערים בזכאות לשירותי רווחה בין משפחות שחוו שכול ביטחוני לכאלה שחוו שכול אזרחי, ובין אובדן הורים לאובדן אח או אחות. מממצאי המחקר עולה כי מדיניות התמיכה של מערכת הרווחה בישראל מתעדפת סיוע למשפחות שחוו שכול ביטחוני על פני אלו שחוו שכול אזרחי, ותומכת במקרים של אובדן הורים הרבה יותר מאשר במקרים של אובדן אחים.
עיקר הסיוע למשפחות אשר איבדו בן משפחה בנסיבות ביטחוניות או בפעולת איבה מופנה לבני או לבנות הזוג של המתים ולהוריהם. הסיוע ניתן באמצעות מרכזי סיוע מרחביים ותחנות לטיפול זוגי ומשפחתי וממומן כמעט במלואו על ידי משרד הרווחה. במקומות שאין בהם תחנות, בני המשפחה מופנים למטפלים פרטיים במימון המשרד. גם האחים של מי שמתו בנסיבות הללו זכאים לסיוע, למשל סיוע במימון לימודים במוסדות להשכלה גבוהה וסיוע נפשי ברמות שונות.
לעומת זאת, משפחות "השכול האזרחי", שאיבדו הורה, ילד או ילדה כתוצאה מתאונת דרכים, עבירת המתה או התאבדות או כתוצאה ממחלה או מתאונה, אינן מטופלות במרכזים המרחביים ולמעשה אינן זכאיות לטיפול ייעודי משום סוג. משפחות כאלה יכולות לפנות לקבלת טיפול בתחנות לטיפול זוגי ומשפחתי, אך לא בתעריף מוזל ובכפוף למגבלות כוח אדם ומשאבים. הטיפול במשפחות אלו גם מבחין בין אחים להורים, בעיקר בכל הקשור לשירותים הניתנים באמצעות משרד הרווחה והביטחון החברתי.
ד"ר כרמל בלנק, מעורכות המחקר, אומרת: "ממצאי המחקר מעידים שכל מוות במשפחה הגרעינית קשור לפגיעה ארוכת טווח בהישגים הלימודיים, וייתכן שגם בתוצאות חיים אחרות.
פרופ' ג'וני גל, גם הוא מעורכי המחקר, מתייחס למערכת התמיכה במשפחות ואומר: "ממצאי מחקר חלוצי זה ממחישים את חיוניותו של הקמת מערך שירותי רווחה שיספק מענים נפשיים וחומריים לכל משפחה שאיבדה הורה או ילד, ללא קשר לנסיבות המוות, ויציע תמיכה לכל אחד מבני ובנות המשפחה".
המחקר הופק במסגרת יוזמת מרכז טאוב לחקר ההתפתחות ואי השוויון בגיל הרך, שפעילותה נתמכת על ידי קרן ברכה, קרן ברנרד ון ליר ויד הנדיב.
