נמשכות המחלוקות סביב "הסטורי של אווה". קרוב למיליון עוקבים יש לפרויקט שמעורר סערה בקרב רבים וביניהם אנשי חינוך, בו צפו למעלה מ-120 מיליון אנשים ובממוצע לכל סטורי קרוב לחצי מיליון צפיות. מדובר בפרויקט זיכרון ציבורי עצמאי שמטרתו להציע דרך חדשנית ללמד ולשמר את זיכרון השואה כיום, בעיקר בקרב צעירים באמצעות העלאת סרטוני וידאו, תמונות סטילס וקטעי טקסט שונים של נערה בת 13 מהונגריה בשם אווה היימן, המתעדים את חודשיה האחרונים לחייה עד שנספתה בשואה.
למרות הצלחתו ובעיקר בשל הצלחתו, אנשי החינוך חלוקים בדעתם לגבי חשיבותו ותרומתו לבני הנוער. ד"ר נילי קרן, חוקרת שואה ומרצה במכללת סמינר הקיבוצים, חושבת שעל אף ההשקעה הרבה בו, שכללה בין היתר צוות של כ-400 אנשי הפקה, שחקנים וניצבים, ששחזרו את חייה של הנערה, התכנים בו לא מספקים: "הכלי יותר חשוב מהתוכן, כולם מתרגשים מהאינסטגרם אבל בכלל לא חושבים על התכנים - האיך הוא חשוב אבל הוא פופוליסטי ומניפולטיבי, הוא תופס את כל תשומת הלב בוויכוח, לא השואה חשובה אלא איך הגשנו אותה. זו הבעיה שגם במערכת החינוך לא יודעים איך להתמודד איתה מפני שזה אירוע מורכב ובעייתי. מדברים בעיקר על הקורבנות ולא איך דבר כזה יכול היה לקרות מהבחינה של אנשים שביצעו דבר כזה, עניין של גזענות והאחר, דברים שיש להם משמעות חינוכית מעל ומעבר".
טום מודן, מורה לתקשורת ומנהל חדשנות פדגוגית ברשת תיכון גימנסיה, מסביר כי "בני הנוער חיים באינסטגרם ואי אפשר להתווכח עם זה. אנשי חינוך חייבים לדבר בשפה של בני הנוער גם אם מדובר בנושאים שלא נוח להם כמו השואה וימי זיכרון. הדור של היום לא צופה כמעט בחדשות, לא קורא עיתונים ובטח לא יושב לראות סרטי דוקו ביום השואה".
"מדובר בדרך ייחודית להגיע לאוזניים שלהם ועובדה שזה מצליח. מדברים על זה, מדברים על אווה, על התיעוד שלה מהעיניים של היום", אומר מודן ומוסיף כי "חייבים להתקדם ולשנות את הגישה החינוכית, הלמידה, שיעורי חברה, אחרת יגדל פה דור משועמם, נטול כל עניין להקשבה ולמידה".
יערה שילה, החוג לגיל הרך מכללת אפרתה, מייסדת חינוך מלידה, אומרת על הדעות החלוקות לגבי הפרויקט כי "המתנגדים הם שמרנים וחושבים שמדובר בזילות בשואה ובמעמדה. המעודדים טוענים שכך ניתן לחבר את בני הנוער, בכלי שהם מכירים ונמצאים בו רבות ואני חושבת באופן היסטורי על כל הסיפור. כשאני הייתי צעירה בקושי היו סדרות או תוכניות על השואה. בדרך כלל בבית ספר נהגו לעשות טקס ובו היה ניצול או ניצולה מבוגרת ששוחחו על השואה".
"אני עוקבת אחרי הסטורי של אווה, הוא קליט, מרתק ופשוט סוחף", אומרת שילה, "כבר יש קרוב למיליון עוקבים, דבר המעיד על ויראליות של הסיפור. כאשר מדברים על חינוך כולנו רוצים חדשנות וחידוש בעבור ילדנו וכאשר זה מגיע אנחנו מסתייגים או מפחדים מהחדש. אני מבינה שיש קונפליקט של ערכים סביב הכלי, אך אין שום ספק שיש כאן מעורבות ורלוונטיות רבה עבור הנוער וכך גם ערך הלימוד על השואה עובר. אנחנו צריכים להכיר בכך שהמדיה של היום השתנתה והכל צריך להיות יותר קליט וקצר".