האם כדאי שתאומים ילמדו יחד בכיתה א'? מיכל דליות מייעצת

"ההחלטה אם להעלות שני ילדים לאותה הכיתה היא מאוד אינדיווידואלית ובהתאם לצרכים שלהם ולמצב שבו הם נמצאים. אני יכולה להבין את ההתלבטויות שאת חווה כי החלטה כזו צריכה להגיע ממקום מאוד מושכל ורציונלי. עלייך לבצע רשימה של בעד ונגד ולבחון כל מהלך שאת עתידה לעשות. יכול להיות שתגלי שכדאי מההתחלה לשים את הילדים באותה כיתה ובכך לסייע לילד שזקוק יותר לרשת תמיכה, כי המעבר עלול להשפיע עליו בצורה חמורה יותר. לא משנה מה את מחליטה, עלייך להדגיש בפני התאומים שבכיתה ב' הם כבר יעלו לכיתות נפרדות. בכך תכיני אותם לשינוי העתידי, בשילוב סיוע של טיפול רגשי במידת הצורך, ואפילו מורה משלבת לילד בעל הפרעות הקשב והריכוז, הכל בהתאם למצבו כמובן". 

"לתפיסתי, תחרות בבית היא דבר מאוד נורמלי. זהו זרז לניסיונות הצלחה שמשפיע על הילדים, מקדם ודוחף אותם קדימה. בו בזמן חשוב לזכור שכמו שוקולד או ספורט - כשיש יותר מדי תחרות זה לא טוב. חשוב שנלמד את המינון הנכון עבור ילדינו. מתי תחרות היא לא טובה? כאשר אנחנו רואות שעל כל דבר הילדים רבים. לצורך העניין, אם אני מפרגנת לילד אחד על ציור שצייר, והשני יוצא בסערה מהחדר ואומר: 'גם אני ציירתי ציור יפה', זו תחרות לא בריאה. בסיטואציות כאלה אמהות רבות נוטות להיכנס למגננה ואף להתנצל, בשעה שהדרך למנף את המצב לטובת התפתחות הילד היא פשוטה. הרי אם ילד יראה שקניתי משהו לילד אחר, יבכה ויבקש גם, אני לא צריכה להתנצל ולהגן על עצמי, כי מה הוא ילמד מזה? יש להסתכל על כל התהליך באופן חינוכי ולזכור שמה שאנחנו רוצות הוא שהילדים ילמדו להתאפק ושכל אחד יקבל את מה שהוא הכי זקוק לו.

אם את כל הזמן עסוקה בלייצר איזונים בבית, ומנסה לפצות ולרצות את כל הילדים, את עושה נזק גדול מאוד. לדוגמה, אם קנית גומייה לילדה הגדולה והילד הקטן שואל למה לא קנית גם לו משהו, את יכולה להגיד לו שלא היה בחנות הזו שום דבר לבנים, ולכן לא קנית. אם הוא ימשיך לדבר איתך על זה, תקומי ותלכי. הוא יעמוד שם עם תסכול מאוד גדול, אבל ייאלץ להתמודד איתו. הרי בשורה התחתונה את רוצה שהילדים ידעו שאת אוהבת מאוד את כולם. לפעמים מישהו מקבל משהו והשני לא, אבל זה לא מדד לשום דבר". 

"לא תמיד אפשר לדעת מה באמת עובר על הילד. בכל הקשור לפסיכולוגיית ילדים, אנחנו עוסקים הרבה בהשערות ובתיאוריות. אני משערת שהנסיעה שלכם הייתה מאוד קשה עבורה, ככל הנראה קרה שם משהו, יכול להיות שאפילו מאורע רגיל לגמרי, אבל היא הייתה בלעדיכם ולכן מאוד נלחצה. לתפיסתי, כדי לשפר את מצבה עלייך לייצר מצבים מתאימים ולאלץ אותה להתמודד עם כוחותיה מחדש. נניח לקחת אותה לחברה, לשבת איתה שעה, ואז להודיע לה שאת חייבת ללכת באופן דחוף כי שכחת מסמכים חשובים בעבודה ושתחזרי לאסוף אותה בעוד שעה. תני לה אפשרות להתקשר אלייך אם היא רוצה ותחזרי בדיוק באותה השעה שהבטחת לה.

מעבר לזה, כדאי שתרשמי אותה לחוג שהיא תאהב, תלכי איתה, ואפילו תשבי בפנים כמה פעמים. אחרי כמה שבועות תגידי לה שהמורה מחייב אותך לשבת בחוץ, והיא יכולה לבדוק שאת יושבת שם. בהמשך תוכלי להגיד לה שאת לא יכולה להישאר יותר בחוג ותחזרי לקחת אותה בסיומו. לאט ובהדרגה הילדה תחזיר לעצמה את העצמאות ואת הביטחון ותחזור להתנהג כהרגלה".