ועדת הקורונה דנה היום (שני) בהשפעת סגירת מערכת החינוך על בני הנוער בישראל. במהלך הישיבה קראה יו"ר הוועדה, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון לפתוח את מערכת החינוך ולהחזיר את התלמידים לספסל הלימודים. לתפיסתה, אין שום סיבה שבערים ירוקות לא יחזרו ללמוד בצורה מלאה. יובל פנר, תלמידת כיתה ט' ואיתי קרויטרו, יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית שוחחו עם ענת דוידוב בתוכנית "איפה הכסף" ב-103FM על הקשיים הרבים איתם הם מתמודדים בתקופה האחרונה.
כשאנחנו אומרים ילדים אבודים, דור אבוד, ילדים שיושבים בבית... איתי מה אמרת? הרשמת מאוד את האנשים בוועדה.
"אני חושב שזה ברור כשמש לכל הורה ואדם בר דעת, שבסופו של דבר שאתה נותן לכל אדם באשר הוא ובטח לבן נוער שזה צורך קיומי התפתחותי בשבילנו לפגוש חברים, ושהמסגרת היחידה שלו תהיה לשבת מול מסך 9-12 שעות ביום במשך שמונה חודשים, ודאי שהוא ירגיש אבוד כי אין שום דבר שמחזיק אותו, כובל אותו למציאות, עוזר לו להתפתח ולעבור את הגיל הזה. כן, תהיה עלייה בחרדה, בדיכאון, באובדנות, אנחנו רואים את זה וזה בלתי נסבל".
אתה מדבר על תהיה, אני שואלת אותך אם אתה מרגיש דברים כאלה, עם החברים שלך.
"בוודאי. בסופו של דבר אני לא מדבר על מקרים ספציפיים, אבל ברמה האישית אני רואה את חבריי שקשה להם והם לא מצליחים לעמוד בסיטואציה הזאת, וגם מתוקף התפקיד אני רואה ומגיעים אליי מקרים של אובדנות מעשית. אני לא מדבר על ניסיונות אובדניים אלא על אובדנות".
מה זאת אומרת מגיעים אליך? כיו"ר מועצת התלמידים באים להתייעץ? חברים שלך?
"אנחנו מודעים למקרים שמגיעים אלינו מבני נוער שמכירים, מתייעצים ומספרים לנו, שאנו שומעים את זה מהשטח במועצת התלמידים בבתי הספר".
ומה אתה עושה עם דבר כזה? נגיד מגיע אליך חבר ואומר שהוא לא יכול יותר? כבר לא יכול עם הזום הזה, לא יכול לראות אנשים ולא לראות אנשים, לא יכול, מה אתה אומר לו? מה אתה עושה איתו?
"אנחנו קודם כל מפנים אותו לכל הגורמים המקצועיים האפשריים, אנחנו מנסים לתת תמיכה כמה שאפשר אבל זה לא קצה, לא נוער בסיכון. הדו"ח שפורסם לגבי יולי האחרון, אנחנו עכשיו במצב גרוע יותר, מדבר על 27.5 אחוזים, 400 אלף שמתחברים לפחות מחצי מהשיעורים בזום. זאת נשירה של אחד מתוך ארבעה תלמידים בפועל בגילאים שלנו".
שזה דבר מטורף. יובל, אתה בכלל מהחברים שהגדרתי אותם קודם, אלה ששכחו אותם בבית, אף אחד לא מדבר עליהם. מה שלומך? מה עובר עלייך? שתפי אותנו.
"אנחנו פשוט שקופים, גם במתווה שעכשיו יצא לא הייתה אפילו התייחסות לשכבת הגיל שלנו. בואו נחשוב בעוד כמה שנים כשאנחנו נתבגר ונהיה אחרי צבא, נרגיש שאפשר לוותר עלינו ככה בקלות וזה לא נכון, לא מוותרים ככה על בני נוער. יש לנו כל כך הרבה פערים, גם בחלק הלימודי יש לנו פערים והמטרה של חטיבת הביניים היא לצמצם פערים לפני התיכון, אבל אין לנו את הכלים לעשות את זה. המצב הנוכחי הוא שאנחנו בפער גדול של החומר והוא רק התרחב. הצעתי בוועדה היום במקום שיעורים שחשובים בשגרה, ללמד אותנו איך ללמוד לבד, אסטרטגיות של למידה. ויש את החלק היותר חברתי, אנחנו רוצים לראות אחד את השני, להתחבק, לדבר".
זה בדיוק, ואסור לעשות את כל הדברים האלה היום, ואני שואלת אותך מה יותר חסר לך, להתחבק, ללכת עם חברים, ללכת לצופים או לתנועה אחרת, לפגוש חברים, ללכת לסרטים ביחד שאין סרטים או הלימודים או הכל ביחד. כלומר יש סדר עדיפויות בתוך כל השיגעון הזה?
"בעצם הכל מעורבב יחד ואחד קשור לשני כי בסופו של דבר החלק החברתי, זה הנפשי, משפיע גם על החלק הלימודי. כי כשאני מרגישה לא טוב אז זה בסופו של דבר משפיע גם על הרצון שלי ללמוד ואני לא מדברת על עצמי. כשמרגישים לא טוב לא רוצים ללמוד, זה מוריד מהרצון שלנו ללמוד וגם כשלומדים זה משפיע על החלק הנפשי והחברתי".
כשאת מרגישה לא טוב מה זה אומר? זה פיזי, זה נפשי, זה ביחד?
"זה פחות פיזי לדעתי ויותר נפשי כשבעצם גם עם חברים שלי רואים את הייאוש, את החוסר במוטיבציה, את התסכול, אנחנו מיואשים מהזום, אנחנו לא מבינים ולא מסתדרים ואנו מתגעגעים לחברים שלנו. יושבים יום שלם מול המסך ולא מצליחים עם זה".
איתי, יש נקודה אופטימית להיאחז בה? יובל עדיין בכיתה ט' ולא מדברים על זה בכלל ואתה כבר בבוגרים, והיום יכול להיות שיחליטו על ה'-ו' ו-יא'-ב'. איפה האופטימיות שלך? במה אתה נאחז?
"אני חושב שעצם זה אישרו את הנושא של מפגשים חברתיים זה המון. זה לא מתקרב ללהיות מספיק אבל זה משהו שצריך להשתמש בו כמה שיותר כי הוא נותן את האפשרות למפגש חברתי. אני רוצה להאמין בלב שלם שקבינט הקורונה יאשר את החזרה של יא'-יב', אבל כבר ראינו ושמענו בוועדת הקורונה את משרד הבריאות".
אתה יכול להבין את זה שבתי הספר של החרדים פתוחים ואצל החילונים סגור?
"אני לא פוליטיקאי, אבל אני בהחלט יכול לומר שזה מתסכל".