קולט אביטל מסבירה מה מפריע לה במערכת הבחירות הנוכחית

"זה בכלל לא פתאום", אביטל כמעט מוחה. "כבר לפני הבחירות הקודמות עברתי למרצ, אבל לא עשיתי מזה עניין גדול".

"כי לא התאמצתי שתדעו. המעבר שלי היה מטעמים אידיאולוגיים. באותה תקופה מפלגת העבודה סירבה להתעסק בנושאי החוץ, בתהליך השלום ובהתנחלויות. חשבתי אז שמי שרוצה להיות ראש ממשלה, כראש מפלגת שלטון, לא יכול להתעסק רק עם עובדי קבלן, כפי שהכתיבה ראשת המפלגה דאז, שלי יחימוביץ'".

"לא הם, אלא העובדה שנושא השלום, שלשמו עברתי משירות החוץ לפוליטיקה, נדחק הצידה במפלגה שעל ברכיה גדלתי. מכיוון שלא הייתי מסוגלת להשלים עם זה, פניתי למרצ. אמנם מפלגה קטנה, אבל עם עקרונות ועם אנשים ישרים. מאז חל שינוי לטובה בעבודה, אבל לא חזרתי אליה. אני לא שבשבת".
 

"הפוליטיקה הפסיקה להיות אידיאולוגית. אנשים חושבים מהי הדרך הכי טובה לתפוס את השלטון. מכאן שהמהלך שעשה הרצוג היה נכון אסטרטגית. הוא הציב את עצמו בפעם הראשונה כמנהיג ואת מפלגת העבודה כאלטרנטיבה. אני מצפה שהוא יהיה ראש הממשלה הבא, ואחריו לבני. בתקווה שהם יידעו לקבל החלטות. הרי הבעיה עם המנהיגים שלנו שהם לא יודעים לחתוך ולקבל החלטות ברגע המתאים".

"בוז'י הוא אדם רציני, שמשקיע הרבה מאוד ונכנס בצורה יסודית לעומקו של כל נושא, תוך גילוי יכולת לעבוד עם צוותים. אחת ממכשלות הממשלה היוצאת היא בפערים הגדולים בין חבריה. כך נתניהו הכיר בנאום בר אילן שלו בשתי מדינות לשני עמים ונתקל בהתנגדות מצד מחצית מהממשלה שלו, שעליה לא יכול היה להתגבר.
 

"לעומתו, בוז'י ניחן בתכונה שיש לעורכי דין טובים. ראיתי איך שהוא יודע למצוא את המכנה המשותף ולהגיע לפשרה. בהיותנו חברה מפוצלת עם המון מפלגות, דבר המחייב הרכבת קואליציה, חשוב שראש הממשלה יידע לתמרן בין חלקי הממשלה השונים".

אביטל משנה נושא ואומרת ש"כדאי לנו ללמוד מאיטליה, שבה יוצרים קואליציות עוד לפני הבחירות. כלומר, אלה שרוצים שם להגיע לראשות הממשלה אומרים מראש באיזה הרכב ובאיזו מדיניות. אם זה היה נהוג גם כאן, זה היה מונע סחיטות של מפלגות קטנות. אצלנו כל מפלגה חושבת איזה מחיר היא תגבה בבוא היום".

"לדעתי, היו"רים שלהן היו צריכים להשאיר מאחוריהם את האגו, כפי שבוז'י עשה, ולהתאחד. אם כחלון ולפיד רוצים ממשלה שלא בראשות ביבי, היה עליהם להתייצב יחד במקום לשחק משחקי ילדים".
 

כאן אביטל, הידועה בנועם נימוסיה, מסירה את הכפפות. "עוד לא ראיתי מערכת בחירות כזו", היא מתלוננת. "זה ממש קרקס. אנחנו עוד לא בפורים, אבל לא ייאמן איך יצאו לדרך קמפיינים לא רציניים, כולל סרטונים מצחיקים שבהם ראש הממשלה מופיע בתור ליצן ובייביסיטר. זאת בשעה שאנחנו נמצאים במצב מדיני וכלכלי לא טוב, תוך סכנה שהעולם יטיל עלינו סנקציות. ביבי צריך להבין שזה לא הזמן למשחקים".
 

"ללפיד היה הישג מאוד גדול בתחום הזה ומגיע לו קרדיט. אני לא פוסלת את אזכור הישגיו במערכת הבחירות וטוב שמצוקת ניצולי השואה סוף-סוף על הפרק, לאחר הזנחה של שנים. מצד שני, הפריע לי לשמוע שפעילים מטעם יש עתיד התקשרו לניצולים כדי לספר להם על מה שלפיד עשה למענם. זו לא הדרך הנכונה".

"ללפיד היה הישג מאוד גדול בעזרה לניצולי השואה ומגיע לו קרדיט", יאיר ליפיד. צילום: אלעד גוטמן
 

אביטל, לבית אברמוביץ', הנראית צעירה מ-75 שנותיה, חוזרת באחת אל ילדותה האבודה: "בתקופת השואה הייתי ילדה קטנטנה עם טלאי צהוב. את אבא שלי לקחו למחנה ועינו אותו. בשלב מסוים הנאצים תפסו את הבית שלנו, בבקאו. אני זוכרת היטב את הבריחה שלנו לבוקרשט ואיך שהסתתרנו שם תוך כדי מעבר בין נקודות מסתור".
 

עם הזיכרונות מאז מוטרדת אביטל מגורל העם היהודי. "הממשלה מחסלת את העלייה", הייתה כותרת ראיון שערכתי עמה לפני עשור. "רוצים עולים, אבל לא נערכים נכון כדי לקלוט אותם", היא טוענת כעת. "אני זוכרת אינספור ישיבות מול משרד הבריאות כדי להשיג רשיונות עבודה לרופאים ולרוקחים העולים מצרפת. המשרד שבוי בקונספציה של הכרה רק בחלק מבתי הספר שבהם הם למדו. מול המחסור ברופאים בישראל מוציאים לרופאים עולים את הנשמה עד קבלת רשיון העבודה".
 

"בין אלה שהגיעו לשם יש כאלה שלא הייתה להם היכולת לעבוד ולהתפתח בארץ. לכן לא אזרוק עליהם אבן. יחד עם זאת, לא הייתי בוחרת לגור בגרמניה. נהירת היהודים לשם בהחלט מצערת אותי לא פחות מהאנטישמיות הגוברת באירופה, אם כי לרוב זאת לא האנטישמיות הקלאסית, שנבעה מהכנסייה, אלא מתוך ביקורת על ישראל. אם היה מסתיים כאן הכיבוש ולא היו מלחמות כל שני וחמישי, אולי ההתייחסות תהיה אחרת".  
 

אביטל מוסיפה: "לא רק זאת, היחס בישראל כלפי העובדים הזרים הוא אחד הנושאים הכי מבישים שיש. זה כולל הן את העובדים ברישיון והן את אלה שהגיעו מאזורי לחימה, שם היו חייהם בסכנה, וביקשו מקלט בישראל. בארץ כולאים אותם, דבר שאסור שיקרה, כשיש ביניהם כאלה הראויים, לפי אמנת האו"ם, למעמד של פליט, אותו אנחנו מונעים מהם. בשעה של מחסור בידיים עובדות, אפשר היה להיעזר בהם במקום לייבא עובדים נוספים מבחוץ".

"זה לא נכון. אין מה להשוות עם מה שהיה אז. הנשים הרבה יותר מתקדמות".

"בכך אין הרעה, גם אין שיפור. היכן שלא תסתכל, תבחין בנשים בתפקידים בכירים. בפוליטיקה, בכלכלה, כולל במערכת הבנקאית ובעסקים, וכמובן באקדמיה ובתקשורת. אין ספק שמצבנו טוב כעת לאין שיעור. עם זאת, יש לסגור את הפערים בשכר ולעצור את התרבות הרעה סביב הנשים שהתגלתה במשטרה".
 

"מאוד. יותר מ-20 שנה מדברים על הנושא, יש חקיקה נגד הטרדות מיניות, אבל במשטרה יש הסבורים שהם מעל החוק. כנראה הם סובלים מעודף הורמונים, לא יודעים לשלוט בהם. אם פעם אמרו שהצבא צועד על קיבתו, אני אומרת שהמשטרה, שבה יש המסתכלים על אישה כעל אובייקט, צועדת על ההורמונים. אני מקווה שעכשיו מתחילים לעשות שם סדר. נכון אמר המפכ"ל דנינו שאלה שלא מסוגלים להיות שותפים לערכים הנהוגים בחברה, שיקומו וילכו".

"תראה לי בחורה שלא הטרידו אותה. בוודאי שהוטרדתי. אז לא קראו לזה הטרדה מינית, אבל הטרידו, כולל אמירות פוגעניות, אפילו עם נסיונות ליותר מזה. בסדר, התגברנו. אישה צריכה לדעת להגיד לא. אף אחד לא אנס אותי".
 

בהקשר זה, יש לציין כי לפני מספר חודשים פורסם כי אביטל טענה בפני מספר מקורבים כי יו"ר קק"ל אפי שטנצלר השמיע בפניה אמירה מינית בוטה. שטנצלר הכחיש. 
 

"אני שמחה שכיום יש לנו שגרירות רבות, מה שבכלל לא היה בזמני. נראה שבתחום הזה פרצתי דרך".

"נכון, היא הייתה קודם. נשים ודיפלומטיה זה הולך מצוין יחד. גם נשים ושלום. לבני הייתה שרת חוץ מאוד מוצלחת. נדמה לי שהיא גם  התאהבה בתפקיד, גילתה כמה הוא מרתק וכמה שאפשר לעשות בו הרבה. השאלה היא מה עושים בו. הרי רוב הזמן דיפלומטים ישראלים עמלים למנוע עוד החלטה נגד ישראל או עוד איזה חרם. החלום שלי הוא שתהיה כאן מדיניות חוץ. לא נוקטים כאן שום יוזמה וגם נגררים אחרי יוזמות של אחרים ומגיבים רע עליהן, כולל היוזמה הסעודית, שמדינות הליגה הערבית קיבלו אותה. מדוע ישראל לא יוצאת עם תוכנית משלה? מדוע אומרים אצלנו תמיד לא על כל דבר?"

את מרגישה החמצה שלא התגשמה משאלת לבך להיות שרת החוץ?

"בוודאי שזו החמצה. אשקר אם אומר שזה לא כך. אני משוכנעת שיכולתי לעשות דברים טובים בתפקיד הזה".

"הייתה לה שנאה פתולוגית אליי" , של ייחימוביץ'. צילום: מרק ישראל סלם

לאחר שכיהנת בשלוש כנסות, הוצבת לקראת הבחירות לכנסת ה-18 במקום לא ריאלי ונשארת בחוץ.

"הושארתי, לא נשארתי. הצלחתי והייתי פופולרית, אבל ראשת המפלגה דאז, הגברת יחימוביץ', לא רצתה אותי בסביבה. משום מה הייתה לה שנאה פתולוגית אליי, שמצאה ביטוי בכל מיני דברים".

לאחר שנים רבות של ירושלמיות, התמקמה אביטל בדירת הוריה המנוחים, מול הבימה בתל אביב, "אם כי עוד לא ויתרתי לגמרי על ירושלים. כאן אני חוצה את הכביש ורואה הצגות או הולכת לקונצרטים של הפילהרמונית בהיכל. אני מאוד אוהבת את זה".
 

אישה תרבותית, אביטל. בין שלל תפקידיה הציבוריים היא עומדת בראש תחרות הנבל הבינלאומית וחברה בהנהלת תיאטרון גשר. בעבר קראה להקמת רשות ציבורית לתרבות, כמו בלונדון. 
 

"מדינת ישראל לא משקיעה אפילו רבע ממה שעליה להשקיע בכישרונות הרבים שיש בה בתרבות", היא אומרת. "כאן שום תוכנית לא יוצאת לפועל. השרים מתחלפים לעתים קרובות, אין מדיניות לטווח ארוך".
 

"האמנתי בכישורים שלי. נשים מביאות איתן לתפקידים ייצוגיים תכונות אחרות מאשר גברים. במדינה מצ'ואיסטית כשלנו, העובדת מסביב לשעון עם נושא הביטחון במרכז, לא יזיק אם ירוכך הדימוי של ישראל בחו"ל".

"יכולתי לקבל יותר אם חברי הכנסת היו עומדים בהבטחותיהם. אני מתנחמת בכך שיצרתי תקדים. אבל אם הייתי זוכה, לא היינו מקבלים את שמעון פרס, שבדיעבד בחירתו כנשיא התגלתה כמאוד טובה. ולמרות שאני לא שייכת למפלגה שלו, אני מאוד-מאוד מעריכה את ראובן ריבלין. הוא ממלא את תפקיד נשיא המדינה בצורה מצוינת".
 

"הפוליטיקאים אולי לא, המדינה כן".

שלי יחימוביץ' מסרה בתגובה: "קולט היא אשה מרשימה ואיכותית עם רקורד של עשייה ואני מעריכה אותה מאוד. קולט כלל לא התמודדה בפריימריס כשהייתי יור המפלגה, והגיעה למקום לא ראלי בתקופה שברק היה יו"ר המפלגה ואני בטוחה שלו היתה מתמודדת בתקופתי היתה זוכה למקום ראוי. בכל מקרה אין לי ספק שאנחנו מאוחדות היום בשאיפתנו להחליף את השלטון ולכונן כאן ממשלה טובה ושפויה בראשות יצחק הרצוג.