מסע בחירות: מירי רגב ומשה כחלון כובשים את הפריפריה

רגב בהחלט פורחת, מלאת אנרגיות, חיוכים כולה. "אין עלייך!", זורקת לעברה גברת מחומצנת בבית הקפה, "אמן תהיי בממשלה!". "בעזרת השם", היא מחייכת, מתיישבת ליד שולחן שנפתח לרגל הגעתה העירה בהשתתפות פעילים, אנשי קמפיין וליכודניקים במשקל כבד.

ראש העירייה לשעבר דוד בונפלד נמצא כאן, וגם ראש מועצת מרחבים שי חדד והכוכב המקומי העולה מיקי זוהר - "ח"כ מיקי זוהר", מציגים אותו. "עוד לא", מבקש מספר 22 ברשימת הליכוד, אבל בבאר שבע מריחים כבר את הניצחון: "בקצב הזה גם 27 ייכנס", מרגיעים אותו.
 

אלה הם מסוג האנשים שאתה צריך כדי לסיים במקום הרביעי בפריימריז של הליכוד, אבל היום לא סוגרים כאן דילים: רגב מרוכזת בארוחת בוקר קלילה לפני יום של תיזוזים. ירקות, לחם בריאות, מעט גבינות. אחרי זה הפמליה יוצאת להצטלם ליד הפלא שחונה על החולות - הקרוון.
 

הרעיון עלה בעקבות ישיבת צוות שניסתה להבין איך לנצל את החיבור המפורסם שלה לשטח. רגב כלל לא נוסעת בו - הקרוון נגרר אחרי אאודי Q5 שחורה לכל מקום בשם הגימיק. "גימיק שהוא גם מסר", היא מציינת. "אני יוצאת לפגוש בכל יום את עם ישראל וקוראת לאנשים להצטרף אלי". סקרנים במכוניות מאיטים, התנועה הדלילה נתקעת, והטלפונים נשלפים. הנגב מלא אטרקציות באמצע פברואר. "את, אם לא היית קיימת היו צריכים להמציא אותך", צועקת קשישה מתוך מכונית יפנית משפחתית, בעוז־ משאית עצבנית צופרת מאחור.
 

האאודי, והקרוון איתו, יוצאים לנסיעה קצרה אל השוק של באר שבע. הוא כמעט שומם, אבל מקומיים קשי יום אף פעם לא חסר. הם מקיפים את רגב, מוחאים כפיים, פעילים נושאים דגלים, גבר חובש כיפה מסתובב עם רמקול נייד שממנו בוקע ג'ינגל הליכוד. מישהו שולף פוסטר של נתניהו לטובת הפוטו־אופ.

"נעבור בכל הארץ ונסביר למה נתניהו צריך להיות ראש הממשלה הבא", מכריזה רגב. "ונצליח!", מוסיף איש נמוך עם מעט מאוד שיניים. נתניהו לא נמנה עם חסידיה הגדולים של רגב, אבל היא נלחמת עבורו בכל הכוח. היא מגדירה את יחסיהם "מצוינים. אני מכבדת אותו, מעריכה אותו, ואני מסתכלת ורואה שאין מי שיכול להחליף אותו. לפיד? נו באמת. בוז'י? לא שומעים אותו אפילו. הוא לא ממלכתי וגם מוביל מחנה אנטי־ ציוני. ואם מדברים על מושחתים, בואו לא נשכח את פרשת העמותות הראשונה. אבל כשמדובר בבוז'י יש בתקשורת סלחנות. או שיש אמת ויש צדק, או שיש צביעות - תחליטו".

"היא סוחפת. היא לא מפנה עורף, היא קשורה לעם, היא אכפתית" מירי רגב ותומך נלהב. צילום: טימי אבקסיס

הקמפיין שלכם לא ממש מדבר על נושאים חברתיים, זה רק נתניהו נגד העולם.

"הליכוד מדבר על הכל, ועוד לא ראית את כל הקמפיין. ומילא בוז'י היה איזה חברתי גדול. הוא היה שר רווחה ועשה אפס ברווחה. ולבני מעולם לא עסקה בנושא חברתי אחד. אז כמה אפשר למכור לוקשים לציבור? בסך הכל, כלכלת ישראל יציבה. יש צמיחה, האבטלה נמוכה. זה נכון שצריך לעשות יותר, ונעשה יותר".
 

רגב צועדת בין הסמטאות, הדוכנים, הררי השום והפטרוזיליה, הפיתות והפירות היבשים, טועמת תות שדה, מכרסמת עוגייה, מותירה אחריה שובל של מעריצים, מקורבים  וצלמים. בדוכן הדגים מבקשים להניח בין זרועותיה אמור לבן, אורכו אולי חצי מטר, ורגב לא מסוגלת לסרב. זו מעין קלישאה פוטוגנית על מסע בחירות, אבל היא בכל זאת נראית אותנטית.

אתם קפיטליסטים!
 

לעומת הליטוף לאגו מהשוק, הפגנת עובדי תרכובות ברום מול הנהלת כי"ל בבית מקלף יכולה לדכדך גם את המשופשפים שבליכודניקים. אנדרי אוזן, ראש מועצת נאות חובב (מועצה תעשייתית שראשה ממונה ישירות על ידי שר הפנים), הגיע לזירת הקרב היישר ממועדון ארוחת הבוקר ב"קקאו" וארבעה ימי מחלה, ומתקבל בשריקות ובקללות.
 

יותר מ־500 מפגינים זועמים עומדים מול המדרגות, מרעישים עולמות בגנות ההנהלה בליווי תופים, מצלתיים ומשרוקיות. הרעש מחריש אוזניים. על המקהלה המיליטנטית מנצח נפתלי, עובד במפעל הברום, שיורה אל המגפון: "אתם אפסים... אתם לא תפטרו אותנו, אנחנו נפטר אתכם... עוד דבר מגעיל מתחיל בכי"ל...".
 

כשרגב לצדו, אוזן נשבע בקולו הצרוד שלבו נמצא במקום הנכון, אבל לא כולם משתכנעים. המשבר כאילו מסכם את כל בעיות המשק: ועדי עובדים וריכוזיות, רגולציה ושכר מנופח בחברות ציבוריות. שוב  ושוב מתפרצים לעברו עובדים מחוממים - שני הצדדים נראים על סף התקף לב בצהרי היום. גם סילבן שלום, בן דודו של אוזן, חזק על הכוונת. "סילבן!", עולות הצעקות, "באר שבעי! לא מתבייש! רק להפועל באר שבע הוא יודע לבוא, חסם אותנו בפייסבוק!".
 

רגב סופגת את האש, ממתינה שההמון יתרכך, החיוך התמידי נעלם. "אין לכם בושה!", צועק אחד המפגינים, "ראש הממשלה רק על איראן מדבר!". "תגידי לביבי שהוא זבל!", זועק אחד אחר, "הוא חבר של עידן עופר! אתם קפיטליסטים!".
 

"אין כמו ביבי", צועק לפתע מישהו, ספק בציניות, "וטוב שאין!", עולה קריאה מצד שני. "מירי לא הייתה חייבת לבוא לכאן", מנסה להרגיע יו"ר ועד עובדי כי"ל ארמונד לנקרי, "היא באה לתמוך בנו, היא תילחם בשבילנו". הוא פונה אליה ישירות: "ההנהלה לא יכולה להשתמש בעובדים בצורה צינית, החברה רווחית, והם מחלקים דיבידנדים במאות מיליונים לחברות כושלות שעופר השקיע בהן... עשו את זה בצורה מגעילה.

"מכתבים הביתה, אנשים קיבלו התקפי לב... אני חבר מרכז ליכוד, אבל אנחנו מאוד מאוכזבים מהליכוד. המאבק הזה הוא על כל הנגב... אני מצטער שאני לא עומד כאן ואומר 'תצביעו ביבי', אבל אנחנו לא בכיס של אף אחד! בבחירות כשנבחרת בכנסת הראשונה עשיתי לך חוג בית... תעשי הכל כדי לעזור, אנחנו יודעים שאת מסוגלת".
 

"אף אחד לא ייגע בפרנסה שלכם", מבטיחה רגב, מספרת שהרגע קיימה שיחה עם יו"ר ההסתדרות ושרתמה לנושא את מנכ"ל משרד ראש הממשלה. היא מתחייבת שלא הגיעה לפזר ססמאות, ומיד מפזרת אחת: "הליכוד הוא היחיד שעשה למען הנגב, ואת זה צריך לזכור". היא זורקת את האחריות למצב על לפיד ועל ועדת ששינסקי, ושולחת מסר גם לעופר: "שלא יאיימו עלינו. מישרוצה להעביר את החברה למקום אחר, נראה אותו, שיעביר. בעלי המפעלים צריכים להרוויח, אבל גם העובדים״. הרוחות נרגעות משהו, אבל רגב לא מתאפקת: "זה בסדר לצעוק 'ביבי הביתה', תעשו מה שאתם רוצים בקלפי, אבל רק ביבי יכול!".
 

"זה שקוף, זה פרסומת", מסנן אחד המפגינים בזמן שרגב נכנסת לישיבה קצרה בנושא והתופים חוזרים להרעיד את באר שבע. מה ישים בקלפי? "אני פתוח להצעות", הוא אומר.

• • •

בסביבות 15:00 רגב מכסה את ראשה, נכנסת לתפילה ולאחר מכן משליכה נר אל האש במתחם קבר באבא סאלי בנתיבות, מעליה רק אלוהים והרמקול של צוות הווידיאו מערוץ 9. מה ביקשת, היא נשאלת. "התפללתי למען המדינה, העם והחברה הישראלית", היא אומרת, "ואחרי זה עבור המשפחה. אני גם מודה על מה שיש וגם מבקשת. זה חלק מלהיות יהודייה מאמינה". רגב עונדת תליון מגן דוד ושני קמעות, אחד של נחמן מאומן ועוד אחד, אישי. לדבריה, "אלה דברים שאני מאמינה בהם, ואני לא מתביישת בסממנים הדתיים שלנו, שמחברים אותי לשורשים היהודיים".
 

רגב לא מכחישה - מול האש ביקשה גם שתמונה לשרה, "בעזרת השם, כדי שאוכל לעשות למען עם ישראל, למען ארץ ישראל ולמען תורת ישראל".

"אל תדאגי", מבטיח לרגב איש דתי אחד, "אלוהים איתנו".

ואם לא, תעשי לביבי ״הפיכה״.

רגב מחייכת. "זה היה בצחוק, בקריצה". היא מתופפת קלות על השולחן בקרוון שחונה מול הכניסה לקבר, עיניה בוהקות כשהיא מדברת על "תיק בנושאים חברתיים - שיכון ובינוי, תמ"ת, כלכלה, פנים - נושאים שיש בהם עשייה אמיתית ויביאו לצמצום  פערים חברתיים. אני מאמינה בזה. יש בי המון חמלה, באתי ממקומות קשים ואני יודעת מה זה אנשים רעבים".
 

מהתקשורת, שהפכה אותה למושא ללעג, היא לא מצפה לכלום. "אני לא אגיד לך שבהתחלה לא נעלבתי, כי בסך הכל אני בנאדם רגיש, אבל הבנתי שאני מול התקשורת לא רוצה להילחם. אני עושה את הדברים אחרת, אני אמיתית, אני עממית, לא מתנשאת, וגם עשיתי משהו בחיים שלי - יותר מהרבה מאוד פוליטיקאים. מה שחשוב לי זה לא מה שהתקשורת אומרת עלי אלא מה שהציבור אומר עלי. והציבור אמר את דברו באופן חד וברור".
 

האם היא מתחרטת על אמירות מתלהמות, אלה שהפכו אותה לדמות ב׳׳ארץ נהדרת"? "אני מצטערת בעיקר על הדרך שבה עיתונאים לא מסוגלים להבין את המסר. כשרבין קרא למתנחלים סרטן, כולם הבינו שהוא מתכוון לתופעה ולא לאנשים. כשמירי רגב מדברת על תופעה שתוביל לבעיה קשה, מתנפלים עליה. תמיד אמרתי שאני מבחינה בין מסתננים שהם מהגרי עבודה, לבין פליטים שצריך לקלוט - גם בצפון תל אביב אצל אותם יפי נפש. מהגרי העבודה הגיעו באופן בלתי חוקי והם צריכים לחזור לארץ מוצאם. עניי עירך קודמים, נקודה".
 

לאן תמשיך מכאן? היא "במסלול של טיפוס הרים. כשאני מגיעה למקום, אני רוצה תמיד להגיע לטופ. אני חושבת שאני במסלול הנכון כרגע. הייתי יו"ר ועדת כנסת, השלב הבא זה להיות שרה, ונמשיך הלאה".
 

אישה עטוית כיסוי ראש מציצה מבעד דלת הקרוון כדי לברך: "אנחנו משדרות, תצליחי בעזרת השם". ככה זה עם רגב - לפחות בחלק הזה של העולם - בכל רגע מישהו חש צורך לתקשר איתה. "אני מרגישה בנוח בכל מקום", היא אומרת. "ברור שיש מקומות שאני מקבלת בהם חיבוק יותר חם. אבל אני לא מורידה את עצמי בשום מקום, אני מה שאני - ליכודניקית, ימנית, חברתית. רוצים, תקבלו. לא רוצים? לכו לזוג ההזוי, בוז'י וציפי, תראו מה תקבלו מהם".

בחוץ, עוד יהודים מאמינים מבקשים מלגו להצטלם לצד הקרוון. תלמיד ישיבה זוכה לברכה מצולמת, כמה ש"סניקים רוטנים על הליכוד, וצרפתייה יראת שמיים אחת מקווה להביא את הפריזאים לנתיבות. בסך הכל, זה היה עוד יום צבעוני בחייה של מירי רגב.

יום ראשון, אלישמע
 

כרזות "המדינה היא של כולנו" ו"כחלון נטו בשבילי" מקבלות את הבאים לכנס הבחירות של משה כחלון באלישמע, מושב של טריפוליטאים על כביש כפר סבא־הוד השרון, אחד מאותם יישובים מזרחיים עם נטייה ימנית שמפוזרים ברחבי הארץ, בני דור שני ושלישי עם בטן מלאה על מינהל מקרקעי ישראל. כאן לא מתעניינים באיראן, וגם לא במלל של מספר 4 מייקל אורן, שמדבר ציונות בעברית־אמריקאית. כאן מתרכזים בנטל המחיה, במספרים ולא בפילוסופיות.

 

כמו לרוב מצביעיו הפוטנציאליים, גם לכחלון קשיי נזילות. הכנס נערך בחלל מלבני דל שהצבע מתקלף מקירותיו, על התקרה אריחי פלסטיק עקומים, חלקם שבורים. הקהל יושב על כיסאות לבנים פשוטים, ולמקום יש לוק כללי של בי ת אריזה מעוקל. "לליכוד יש תקציב של 50 מיליון שקל, ליאיר לפיד 37 מיליון", מסביר כחלון, "כשאנחנו קונים באנר בוויינט, הם קונים את כל האתר".

 כחלון נשמע הרבה יותר אסרטיבי מכחלון הכמעט נבוך של תחילת הקמפיין. צילום: אריאל בשור
 

אבל כמאמר הקלישאה, כסף לא קונה הכל, וכחלון בכל זאת מוצא את עצמו במצב לא רע. למרות הרשימה האפורה - ספק אם מישהו מהבאים היה מסוגל לנקוב בשמותיהם של חמישה מועמדים - הוא מסתמן כקול השפוי של מעמד הביניים בממשלת הימין־ דתיים־חרדים המתהווה. המחיר שידרוש מביבי יהיה כ־400 מיליארד שקל: האוצר. גם ככה, אומר כחלון, אף אחד לא ממש מעוניין בתיק הזה. שם יש מלחמות. שם זה קשה.
 

"פעם היו מבטיחים ולא מקיימים, היום אפילו לא מבטיחים", הוא אומר. "60% אומרים שמה שמציק להם זה יוקר המחיה, והם אפילו לא מדברים על זה".

מעודד מסקר ערוץ 10 שהעניק לו 10 מנדטים, לראשונה מאז דצמבר, כחלון נשמע הרבה יותר אסרטיבי מכחלון הכמעט נבוך של תחילת הקמפיין. הוא מדבר בגובה העיניים ("לא חייב כלום לאף אחד") ומתבל בסלנג טריפוליטאי, מתייעץ עם הקהל איך אומרים ככה, איך אומרים ככה... מה הוא מציע? "אומץ. אף אחד לא רוצה לקבל החלטות". הוא מספר שהרפורמה בסלולר שכבה 15 שנה במגירות משרד התקשורת וגולגלה משר לשר עד הגעתו - "אני לא המצאתי אותה, בכנות". כשהתחיל לחטוף את הריקושטים, הבין מדוע לא נגעו בה.
 

"מנהיג", הוא אומר, "צריך להחליט את מי הוא משרת - את הציבור או את הכוח". הוא מגלה שבעלי הכוח הציעו לו שורה של תפקידים ותופינים, אבל בחר לשרת את הציבור מכיוון שזה "בוער בעצמותי". עכשיו הוא מציע להסיר את הכפפות מול המינהל, הבנקים והמונופולים, מרשה לעצמו להיכנס גם בנתניהו: "לא ברור שצריך לעשות רפורמות? ביבי לא יודע ששלושה בנקים שולטים ב־75% מהמשק? זה הגיוני? ביבי אלוף בכלכלה, אני אומר לכם, עבדתי איתו איפה שתרצו, הוא יודע".
 

ובכל זאת, בדילמה בין מי שירכיב כנראה את הממשלה הבאה לבין מי שנלחם איתו על הקולות הצפים שבמרכז, הרבה יותר הגיוני לתקוף את יש עתיד. "כששר בא ואומר 'אני לא יכול, לא נותנים לי', תגידו לו, 'אל תספר סיפורים, לא רצית'. אתם יודעים מה זה שר? יש בורא עולם, ויש שר. אם שר רוצה להוריד בניין, הבניין ייפול. זה תירוץ טוב, 'לא נתנו לי, ביבי הפריע לי', פטנטים של יאיר לפיד שבא עכשיו 'רציתי והוא לא נתן לי'. נערי האוצר? אין דברים כאלה".
 

"אם הוא יעשה 50% ממה שהוא מבטיח, אנחנו מסודרים", מסכם אחד המושבניקים ביציאה. מאוכזב אחד כבר יש: פעיל מבוגר במעיל עור שטוען שכחלון דחף אותו ביציאה. "אני אעשה מזה סיפור!", הוא צועק, נעלם אל תוך האפלה, אבל כחלון לא שומע; הוא כבר עמוק בתוך הרכב, רגע לפני עוד יום של אסיפות בחירות בכל מיני חורים מול אנשים שרק רוצים לגמור את החודש בשלום.