המנדט הרוסי: כך שינתה העלייה מחבר העמים את הפוליטיקה הישראלית

"אני מתביישת להגיד את זה, אני מרגישה פרימיטיבית, אבל זה פשוט מאוד, הרוסי מחפש הגנה ובטוח שאם מפא״י תגיע לשלטון הכל פה בארץ ייגמר", אומרת לריסה גרשטיין. היא הייתה סגנית ראש עיריית ירושלים והיום זמרת ידועה במגזר הרוסי, נשואה לאדוארד קוזניצוב, מסמלי העלייה הרוסית.

״הרוסים מרגישים שנתניהו יגן עליהם ובוז'י לא יצליח להגן עליהם ונוסף על כך בוז'י הוא גם סוציאליסט ואנשים עם תווית סוציאליסטית מפחידים את הרוסים באופן גופני ונפשי. מהבן אדם הכי פשוט ועד האינטלקטואל כולם אכלו בברית המועצות את הסוציאליזם במלוא מובן המילה. הם יודעים מה זה סוציאליזם בפרקטיקה. אפילו לא צריך להשפיע עליהם. הם מבינים את זה לבד. אבי בן 96 הלך להצביע לליכוד כדי שלא יהיה פה סוציאליזם. זה כל כך ברור. אני אומרת דברים פרימיטיביים, אבל ככה זה אצלנו. הפרימיטיביות הזאת היא הכי פשוטה, וידוע שהכי פשוט הוא הכי נכון".
 

״אני מוזמנת לשיר בכל רחבי הארץ לכבוד העלייה, ובכל אירוע תמיד קם מישהו מהקהל ושאל אותי למי להצביע, ואני אמרתי תצביעו נגד מה שאתם מפחדים ממנו. הרוסים פוחדים מהסוציאליזם, והם הצביעו נגד הסוציאליזם״.
 

בבחירות האחרונות, על פי הערכות, מפלגת הליכוד קיבלה 5 מנדטים של עולי רוסיה, ישראל ביתנו - 5, יש עתיד - 2, המחנה הציוני - בין מנדט וחצי ל־2, הבית היהודי - מנדט אחד, כולנו - בין חצי מנדט למנדט, מרצ - כחצי מנדט. ״לא הגעוואלד של נתניהו הביא אותו לשלטון אלא 5 המנדטים של עולי רוסיה. הקול הרוסי קבע מי יהיה ראש הממשלה", אומר אלכס טנצר, פעיל רוסי ותיק שעבד בתחילת הקמפיין של כולנו עם משה כחלון.

״ראש ממשלה במדינת ישראל לא יכול להיבחר ללא הקול הרוסי. חבל שבמחנה הציוני לא הבינו את זה וויתרו למעשה על הקול הרוסי. שבועיים לפני הבחירות הייתי בטוח שהמחנה הציוני תפסיד בבחירות בגלל הקול הרוסי. הם לא עבדו נכון, פעיל מרכזי התבקש לחלק פליירים יומיים לפני הבחירות. כמובן שהוא סירב. זה אדם שיכול היה להביא להם אלפי קולות ולא היה מוכן להסתפק בחלוקה של פליירים.

כשהם כבר הגיעו לרחוב הרוסי, הם תקפו את הליכוד במקום לדבר על הבעיות שמטרידות את הרוסים, הדיור הציבורי והפנסיה, מי שעלה בגיל 45 מוצא את עצמו עם פנסיה רוסית נמוכה מאוד. המחנה הציוני, כמו שאר מפלגות השמאל והמרכז, לא הכניסה לרשימות שלה אנשים מוכרים ברחוב הרוסי. כולנו שלחה את טלי פלוסקוב, מקום שישי ברשימה, שהייתה ראש עיריית ערד ומוכרת בדרום אבל לא בכל הארץ. קסניה סבטלובה במחנה הציוני ויואל רזבוזוב ביש עתיד הם אנשים טובים אבל לא מאוד מוכרים".

״כדי לדבר לעולים מרוסיה המחנה הציוני הייתה צריכה לעשות דברים מטורפים כמו מסיבת עיתונאים שבה הם מכריזים ששר הקליטה יהיה מהמחנה הציוני. היה צריך להיכנס לריכוזי העולים ולחלק להם פתקי הצבעה כדי שידעו איך נראים הפתקים של המחנה הציוני, רוב הקשישים גרים במרכזי עולים ובכלל לא יודעים עברית. לא עבדו איתם בדרך נכונה והפסידו כמה מנדטים שיכלו לשנות את התמונה".

״זה בובע מייסעס. המחנה הציוני להערכתי לא קיבלה יותר ממנדט אחד אצל העולים, ואם היא תפעל באותה צורה גם בבחירות הבאות, ההצבעה ברחוב הרוסי תהיה זהה, כפי שקורה ברוב מערכות הבחירות ב-25 השנים האחרונות״.

בסוף 89' התחיל גל העלייה הגדול ביותר לישראל, כמיליון עולים מברית המועצות הגיעו לארץ בתוך כעשר שנים, שיא עלייה של כל הזמנים אף יותר מגל העלייה של ראשית שנות ה-50. התקשורת יצאה מגדרה - כמעט מדי יום פורסמו סיפורים על העלייה, הכותרות בעמודים הראשונים ספרו עולים בהתרגשות שיא. ״8,000 עולים יגיעו בסוף השבוע״, הכריזה כותרת ב״מעריב״ בסוף דצמבר 1990, ״4,000 עולים ביממה אחת״, נכתב בעמוד הראשון של ״מעריב״ יום לפני כן.
 

הפוליטיקאים היו נלהבים לא פחות. ״העולים הם שעושים לנו טובה״, אמר שר האוצר יצחק מודעי בינואר 91', ״הם יצעידו את ישראל לתקופה יפה יותר״. אריאל שרון שהיה שר הבינוי והשיכון ועמד בראש קבינט הקליטה, הזהיר ש״הנטל על הציבור יגדל אבל יהיה לו פיצוי נהדר. זאת תהיה ישראל אחרת״. וישראל אחרת זאת הייתה.

במפלגת העבודה חששו אז מהעלייה שנתפסה כימנית, התחושה במפלגה הייתה שהם יתקשו לחזור לשלטון עם מאות אלפי מצביעים דוברי רוסית שנחשבו בעיניה כנוטים ימינה. עם זאת, ב-92' יצחק רבין הצליח להיבחר לראש ממשלה עם 52% מקולות המצביעים הרוסים לעומת 14% שהצביעו לליכוד. ב-99' אהוד ברק שחזר את ההצלחה כשגרף 60% מקולותיהם של דוברי הרוסית. אולם ב-25 השנים מאז תחילת העלייה, רבין וברק היו יוצאי דופן. בכל מערכות הבחירות העולים, המהווים 18 מנדטים, מצביעים עבור הימין הקלאסי.

ראש הממשלה יצחק שמיר מקבל את פני העולים, 1990. צילום: ראובן קסטרו
 

בעוד הנטייה ימינה לא השתנתה, המפלגות הרוסיות סבלו מחוסר יציבות. חלקן זכו בעבר להצלחה גדולה וירדו במהלך השנים, אחרות נעלמו וחדשות נסקו וצ¬ללו. ב-96' קיבלה ישראל בעלייה של נתן שרנסקי 7 מנדטים, ב-99' ירדה במנדט אחד, וב-2003 עם 2 מנדטים היא התמזגה בליכוד. ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן קיבלה ב-99' 4 מנדטים, ב-2006 עלתה ל־11 מנדטים, ב-2009 הגיעה לשיא כוחה עם 15 מנדטים, ובבחירות האחרונות ירדה ל־6 מנדטים, 5 מהם כאמור מהעולים מרוסיה.
 

״הרוסים לא רוצים ראש ממשלה עם פנים של ילד״, טוען יבגני סובה, פרשן פוליטי בערוץ הרוסי אר־טי־ וי. ״הם חושבים בסטיגמות ומחפשים דמות כריזמטית. מצד אחד היה להם את בוז'י שהיה מזכיר ממשלה, ומצד שני היה את נתניהו שנאם בקונגרס. די ברור למה הם הצביעו לליכוד״.
 

הרוסים מחפשים מנהיג חזק, מסכים גם יבגני פינקל, העורך של האתר הרוסי ניוזרו, ״המילה הראשונה ששמענו בבית הספר ברוסיה הייתה 'ניצחון'. ניצחון במלחמה זה הדבר הכי חשוב עבור רוסי, גם אם אין מלחמה. לביבי יש כוח. לבוז'י הרצוג הייתה בעיה אצל הרוסים. לא רק שהוא סוציאליסט, הוא גם לא החייל מספר אחת כפי שהיה אהוד ברק״.
 

יעקב קדמי שהיה ראש נתיב, לשכת הקשר הישראלית במוסקבה, קובע שזה לא עניין אידיאולוגי. בעבר קדמי היה מקורב למאיר כהנא, אבל מאז עבר שמאלה ואף סייע לאהוד ברק בבחירות ב-99'. מכתב ההתפטרות שלו מנתיב שבו האשים את נתניהו בהפקרת יהודי ברית המועצות לשעבר תורגם לרוסית והופץ במאות אלפי עותקים בריכוזי עולים ונחשב לאחד ממחוללי ההצלחה של מפלגת העבודה.
 

״העולים הרוסים לא עוברים להצביע לשמאל, מפני שמפלגת העבודה לא רואה אותם ממטר״, אומר קדמי. ״מאז אהוד ברק העולים הרוסים לא קיימים אצל מפלגת העבודה, ושציפי ובוז׳י לא יבלבלו את הראש, המ¬פלגה שלהם מפקירה את העולים. במשך שנים הייתה שם דעה שעדיף לא להתעמת עם ליברמן. בבחירות האחרונות הם אומנם הביאו את קסניה סבטלובה למקום ה-21 במחנה הציוני, אבל הם עשו את זה בשיטה הסובייטית הפרימיטיבית, הם שלפו ברגע האחרון מה שהיה להם תחת היד, אולי דבר כזה עובד עם האוכלוסייה הישראלית, עם הרוסים זה לא עובד, אף רוסי לא קונה סיפורים של סאלח שבתי, העדר לא מטומטם. קסניה מצוינת, אבל זה מעט מדי ומאוחר מדי".

"ברוב חוצפתם במחנה הציוני אומרים שהם קיבלו 2 מנדטים ברחוב הרוסי. חצי מנדט הם לא קיבלו ולא בגלל ההשקפות של העולים מרוסיה אלא בגלל שהרוסים לא היו מוכנים להצביע למפלגה שמזלזלת בהם כל כך הרבה שנים. אם מפלגת העבודה תתחיל להיות מפלגה, היא תיקח קולות. האנשים לא ילכו עם מי שלא מדבר איתם ארבע שנים וברגע האחרון שולף שפן מהכובע. אם השמאל רוצה להצליח במגזר הרוסי, הוא צריך להתחיל לעבוד מהיום לקראת הבחירות הבאות. אם הם לא יעבדו, הם שוב יבכו בבחירות הבאות".

העלייה הרוסית. "לא עוברים להצביע לשמאל, מפני שמפלגת העבודה לא רואה אותם ממטר״. צילום: נאור רהב
 

חברת הכנסת החדשה קסניה סבטלובה הודפת את הטענות. ״עלינו בצורה מדהימה מאפס ל-2 מנדטים. במשך 16 שנים לא פנינו לציבור הרוסי. בתוך חודשיים נאלצנו לפרוץ את החומה של האי הבנה והגענו רחוק מאוד. בבחירות הבאות נגיע רחוק יותר".
 

״אנחנו מתכוונים לקחת את זה ברצינות. השטח לא קל, יש הרבה קונספציות לא נכונות לגבינו, הכניסו לאנשים פרופגנדה לראש, אמרו להם שהשמאל הוא לא אופציה. אנחנו הכנסנו לאנשים לראש שהשמאל דווקא כן אופציה".
 

אדי ז׳נסקר, פעיל חברתי בקהילה הרוסית, עבד בבחירות בקמפיין הרוסי של המחנה הציוני. הוא בטוח שהמחנה הציוני יכול להגיע ל-4 מנדטים בציבור הרוסי. ״צריך לעשות את זה עם שיח ישיר, לא מתנשא, לדבר על דיור ציבורי, עובדי קבלן, עוני, חינוך, פנסיה, עשרות אלפים שהגיעו מרוסיה לפני 25 שנים יקבלו משם פנסיה נמוכה. צריך גם לחנך אותם שהשמאל לא כזה מפחיד. בבחירות הגענו לקריות. הם התפלאו שהגענו אליהם. הדיבור איתם צריך להיות יומיומי ומתמשך גם אחרי הבחירות".

אפרים סנה היה שם ב-99' כשאהוד ברק נבחר לראש הממשלה. סנה, שעמד בראש מטה העולים של מפלגת העבודה, הסביר אז שהרוסים אוהבים מעשי גבורה אך אינם אוהבים גנרלים, ולכן הוא מדגיש את עברו הקרבי של ברק ובאותה נשימה מתעלם מדרגותיו הצבאיות. ברק אף הרבה להיפגש עם העולים, לעתים מדי יום. בכנסי בחירות הוא הלהיט את העולים עם הקריאה ״קדימה, אחרי״, שהייתה קריאת הקרב של הצבא הרוסי במלחמת העולם השנייה. הוא סיפר שהוא מנגן בפסנתר והבטיח שממשלה בראשותו תחזיר את התרבות למקומה הראוי. הסחף לעברו היה עקבי.
 

אפילו רון דרמר, היום שגריר ישראל בארצות הברית ואז יועץ הסקרים של מפלגת ישראל בעלייה שבראשה עמד נתן שרנסקי, נאלץ להודות בראיון עיתונאי שברק נמצא בעמדת ניצחון ברורה. ״בתוך חודשיים העליתי את שיעור ההצבעה של הרוסים למפלגת העבודה מ־18% ל־58%״, נזכר סנה. ״ניתן לשכנע עולים מחבר העמים להצביע למועמד של מפלגת שמאל-מרכז, אין שום סיבה שהם לא יצביעו לפי השתייכותם התרבותית, והשתייכותם התרבותית היא למפלגת העבודה. ב-99' למפלגת העבודה היה דימוי ביטחוניסטי-פטריוטי, והעולים הרגישו שמפ¬לגת העבודה היא ביתם הטבעי. השילוב של ביטחון, פט¬ריוטיות ותרבות עובד״.
 

רומן ברונפמן עשה דבר דומה עבור מרצ. ״בשיא הקריירה הפוליטית שלי הבאתי מהעולים הרוסים חצי מנדט למרצ״, הוא אומר. ״הם באו בתור הזדהות אישית איתי, אבל דבר כזה יכול לקרות באופן חד-פעמי, בדרך כלל צריך לכוון לכך שהם יצביעו מתוך אידיאולוגיה, והשמאל לא עשה את זה. הם לא יעברו כולם לשמאל, אבל בעבודה נכונה יהיה תהליך טבעי ואטי לעבר המרכז והשמאל. העולים הרוסים שהגיעו בשנות ה-70 הצביעו בהתחלה למפלגת התחייה שהייתה מפלגה ימנית, ואז הם עברו לליכוד ומשם למפלגת העבודה".

"הצעירים דוברי הרוסית ייטמעו בחברה הישראלית ובעוד חמש שנים יצביעו כמו הישראלים, המבוגרים שלא הצליחו להיקלט הצביעו לליברמן מתוך תקווה שלא התממשה שהוא יפתור את בעיותיהם, ומתוך אידיאולוגיה הם הצביעו לליכוד. למרכז ולשמאל יש בעיה אצל הרוסים, וזו אשמת המפלגות שלא השקיעו שום מאמץ בטיפוח של מנהיגות מקרב העולים. השמאל חושב שזה ממילא קול אבוד ואין מה לגעת בהם, הבעיה היא שבלי הקולות של הרוסים השמאל לא יחזור לשלטון. שמעון פרס דיבר על זה, אבל אף אחד לא מקשיב לפרס״.

ליברמן. "תקווה שלא התממשה שהוא יפתור את בעיותיהם". צילום: פלאש 90
 

ברונפמן נחשב עד היום במרצ לאגדה. גידי ספרינצין, שעמד בבחירות האחרונות בראש מטה העולים של מרצ, נזכר בערגה איך ברונפמן הביא למרצ קולות רבים בתחילת שנות ה־90. ״ב-92' מרצ קיבלה 12 מנדטים, חלקם הגיעו מהעולים הודות לברונפמן״.
 

״עשינו קמפיין אינטרנטי, פרסמנו מודעות בעיתונים, לא ערכנו קמפיין מיוחד עבור הרוסים, הקמפיין לציבור הכללי ולעולים מרוסיה היה זהה. למפגש של דוברי רוסית צעירים בפאב בתל אביב עם זהבה גלאון הגיעו 50 צעירים. אנשים באו מכל הארץ ולא נתנו לה ללכת״.
 

״קשה לדעת בדיוק כמה הצביעו עבורנו. אין גבול למנדטים שיכולים להגיע מהם, יש שם מנדטים שמונחים על הרצפה והשמאל רק צריך לקחת. אנחנו מקדמים נושאים שמתאימים למגזר, כמו העסקה ישירה של עובדי קבלן, חוק שזהבה גלאון קידמה, או חוק הדיור הציבורי שאילן גילאון קידם. אנחנו בעד נישואים אזרחיים ותחבורה ציבו¬רית בשבת, נושאים שמדברים לרוסים, לכן זה נשמע טבעי שדוברי רוסית יתמכו במרצ. בינתיים רובם מצביעים לימין בגלל הנושאים הביטחוניים. גם אנחנו וגם מפלגת העבודה מחדשים את העבודה במגזר הרוסי״.

מריק שטרן, דוקטורנט לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון, בנו של יורי שטרן שהיה חבר כנסת מטעם ישראל ביתנו ונפטר לפני שמונה שנים וממייסדי דור 1.5, תנועת צעירים דוברי רוסית, מתקשה להאמין שמפלגת העבודה תשקיע משאבים בקול הרוסי. ״אם מפלגת העבודה תשקיע משאבים, היא תוכל להזיז את המנדטים הרוסים לכיוון שלה. אבל אני מתאר לעצמי שהיא לא תעשה את זה. הימין נותן לעולים שייכות ומזמין אותם. השמאל מתייחס אליהם כמו אל פאשיסטים, פוטיניסטים שבדם שלהם זורמים אל־ כוהול ופשע. הקול הרוסי מזכיר קצת את הסיפור המזרחי, יש פה תגובת נגד להגמוניה המפא״יניקית.
 

"ההצבעה של העולים הרוסים מביעה אכזבה מהדרך שבה האליטה הישראלית לא קיבלה את העולים ומכך שהיא מתייחסת אליהם עד היום בהתנשאות. אין שופטים דוברי רוסית, אין הרבה דוברי רוסית באקדמיה, יש הרבה מהנדסים רוסים אבל לא רבים מהם נמצאים בעמדות ניהול, ומי מתייחס אליהם? מי מדבר אליהם בשפה שלהם? ישראל ביתנו נמצאת בשטח, אבל כל שאר המפלגות מתעלמות מהם״.
 

לא רק המפלגות התעלמו מהמגזר הרוסי, התקשורת שמרה על מרחק דומה. 18 המנדטים של העולים דוברי הרוסית חמקו איכשהו מתחת לרדאר. ״כולם דיברו על המזרחים, אף אחד לא דיבר על הרוסים״, אומר ברונפמן. ההצגה של קסניה סבטלובה ברשימת המחנה הציוני זכתה לתשומת לב מעטה, רק קומץ עיתונאים הגיעו למטה הבחירות של המחנה הציוני בתל אביב, רובם מהתקשורת הרוסית, כשסבטלובה וציפי לבני הגיחו לאולם התעניינו העיתונאים בשאלה אחת, מי גבוהה יותר, לבני או סבטלובה. פה ושם התפרסמה כתבה על הקול הרוסי, האתר ניוזרו חשף סקר שניבא הצלחה לימין בקרב המצביעים הרוסים, שי שטרן ניסה לבדוק בצורה היתולית את הלכי הרוח של העולים.

בעבר הקול הרוסי לא היה נושא כה שולי אלא לב העניין. ב-99', לקראת סופו של גל העלייה הגדול, קשה היה לפתוח עיתון בלי לקרוא על מערכת הבחירות במגזר הרוסי. כל מפלגה התייחסה לנושא בדרכה. אהוד ברק ושמעון פרס הצטלמו עם הזמר יבגני שפובלוב, נתניהו הכריז שהוא שוקל למנות את נתן שרנסקי, יו״ר ישראל בעלייה, לשר האוצר אחרי הבחירות, ובש״ס ניסו לגרוף קולות של מצביעים על חשבון העולים באמצעות הכפשתה של העלייה הרוסית בטענה שהביאה איתה לארץ נערות ליווי, כמרים נוצרים וחנויות לממכר חזיר.
 

ב-2001 העדיפו העולים את אריאל שרון על פני ברק ובכך הכריעו את המערכה. ״העולים מרוסיה לא יודעים מה זה זכויות אדם ומעריצים כוח״, אמרה המשוררת דליה רביקוביץ בתגובה ועוררה סערה, אולי האחרונה שהייתה קשורה לדפוסי ההצבעה של העולים מרוסיה.

נתניהו. "הכריז שהוא שוקל למנות את נתן שרנסקי, יו״ר ישראל בעלייה, לשר האוצר אחרי הבחירות". צילום: פלאש 90.

בדומה, שיעורי ההצבעה במגזר הרוסי נמוכים, ובבחירות האחרונות הגיעו רק ל-60% לעומת 71.8% בציבור הכללי. ״הם מתלבטים ופתוחים להצעות, הם זמינים וגמישים״, אומר צבי מגן שהיה שגריר ישראל ברוסיה ועמד בראש נתיב, ״העתיד האלקטורלי שלהם תלוי בהתפתחויות חי¬צוניות. רוב העולים דווקא לא נמצאים בימין הקיצוני, ומי שיציע להם פתרונות כלכליים מעניינים יזכה בקולותיהם. במקום לעבוד על תעמולת בחירות צריך לעבוד איתם על תוכניות לעתיד. פתרון רחב, גורף, שיטפל בתקרת הזכו¬כית של העולים ובבעיותיהם הכלכליות הייחודיות, יצליח לעשות הרבה״.

לאפרים גנור, עורך העיתון ״נובוסטי״, יש גישה אחרת, שונה לחלוטין. ״המגזר הרוסי לא הומוגני כמו זה של החרדים״, הוא אומר. ״כל אדם ומחשבותיו. אי אפשר ללקט מהם 16 מנדטים שילכו כגוש אחד אחרי מפלגה מסוימת. הקול הרוסי הוא בועה בלי בסיס. אם היום הייתה קמה מפלגה על הבסיס הזה, היא הייתה מתרסקת. שרנסקי הבין את זה, ולכן ישראל בעלייה התפרקה. לכנסי בחירות של ליברמן שפעם הגיעו אליהם אלפיים משתתפים, הגיעו בבחירות האחרונות בקושי מאה. מי שמדבר על הרחוב הרוסי מדבר על משהו שלא קיים. העולים הרוסים נטמעו לגמרי, הם משתלבים בדפוסים הישראליים, אומנם חלקם ימשיכו לספור, לחלום ולקרוא ברוסית עד סוף ימיהם אבל זה לא אומר שמבחינה פוליטית הם קבוצה, זה רק אומר שהם אוהבים את שפתם״.