המרכז הארצי להצלת צבי ים של רשות הטבע והגנים, מודאגים מאוד מעתידם של צבי הים שנפגעו מזיהום הזפת בחופי ישראל, שהוגדר בתור האסון האקולוגי הגדול בתולדותיה. "כרגע אנחנו יודעים על 14 צבים שנפגעו מזפת, מתוכם שמונה מצאו את מותם ושישה הגיעו לטיפול במרכז ההצלה", מספר ד"ר יניב לוי, אקולוג צבי ים, המנהל את המרכז.
כיצד אתם מטפלים בהם?
"אנחנו מקבלים דיווחים מאנשים מכל הארץ על צבים, מוודאים אם הם חיים או מתים, ואת הצבים החיים מעבירים אלינו לטיפול באמצעות מתנדבי החיבולנס. חלק מתקשרים דרך המוקד שלנו (3639*), ואחרים מוצאים דרכים אחרות לפנות. פונים אלינו אנשים שרצים בחוף או עושים ספורט ימי, מצילים, מנהלי חופים. אנחנו שואלים בתחילה אם יש סימני חיים לצב: אם הוא זז, מרים את הראש. חשוב לגעת בו בעדינות ולראות אם הוא מרים את הראש. כשצב נושם, הוא מרים את הראש טיפה למעלה. אפשר גם לגעת בו בעדינות ליד העין, לראות אם הוא ממצמץ, או לגעת בגפיים שלו ולראות אם הוא מושך אותם חזרה".
באיזה מצב הגיעו אליכם ששת הצבים?
"כולם הגיעו במצב איום, ואחרי טיפול מאוד אינטנסיבי, הכולל תרופות והסרת הזפת באמצעות חומרים שונים, מצבם השתפר מאוד. ללא הטיפול הם היו מוצאים את מותם כי כולם הגיעו עם זפת על הראש, זפת בתוך העיניים, בתוך הנחיריים ובתוך חלל הפה. חשנו במצוקה שלהם. הם ראו שחור, לא יכלו לראות כלום בגלל הזפת בעיניים, וגם בקושי נשמו. בוודאי שהם לא יכלו לאכול. ראינו את הסבל שלהם בכל רמה אפשרית. הם גם בקושי יכלו לזוז מהזפת שנדבקה אליהם. צריך היה קודם כל לנקות להם את הזפת כדי שבכלל יוכלו לנשום".
מה יעלה בגורלם?
"כרגע הם אצלנו לתקופת שיקום והשגחה רפואית. אני מאמין שבמקרה הטוב בתוך חודש־חודשיים נשחרר את כולם, אם לא תהיה החמרה במצבם, כי בזיהומי זפת עלולות להיות החמרות משניות בגוף".
גושים מוצקים
במסגרת זיהום הזפת, שהחל ביום רביעי האחרון, נפלטו עשרות טונות של זפת לחופים מראש הנקרה בצפון ועד חוף אשקלון בדרום. על פי ההערכות, 160־170 קילומטרים של רצועת חוף זוהמו משמעותית. מקור הזיהום עדיין אינו ידוע, אך ההערכות הן כי מדובר בפליטה של שמנים או נפט מכלי שיט שעבר מול חופי ישראל. הנפגעים העיקריים ממנו הם בעלי החיים והצמחייה שהים מהווה להם בית גידול, וכעת כוסו בזפת, ורבים מהם לא שרדו.
"אתמול הגיעו אלינו שחף אגמים וחרדון מצוי שנפגעו מהזפת", מספרת ד"ר אריאלה רוזנצוויג, וטרינרית בבית החולים לחיות בר של הספארי ורשות הטבע והגנים, המטפל בכ־7,000 בעלי חיים בשנה. "אנשים מצאו אותם. את השחף מצאו ממש על החוף באזור מגדים, והחרדון נמצא בחוף הבונים. אנשים פנו למוקד רשות הטבע והגנים, והם הועברו לטיפול אצלנו בבית החולים על ידי מערך החיבולנס".
מה מצבם?
"השחף מאוד חלש. הוא עבר הורדה של זפת שממש כיסתה לו את כפות הרגליים. החרדון הגיע יותר ערני, עבר ניקוי ראשוני על ידי המוצא שלו בהנחיה של צוות בית החולים, וכרגע אנחנו ממשיכים במאמצים לנקות אותו ולהוריד את הזפת. אנחנו רוצים לראות שהם לא אכלו את הזפת בזמן שניסו לנקות את עצמם".
איך נפטרים מהזפת?
"להורדת הזפת אנחנו משתמשים בעיקר בחומרים שלא מסכנים את בעל החיים. אנחנו לא משתמשים בטרפנטין למשל, שעמו מורידים זפת בדרך כלל, אלא בחומרים יותר עדינים, כמו שמנים למיניהם, אפילו שמני בישול. לכן הניקוי לוקח יותר זמן. אנחנו גם עושים זאת בהפסקות, תלוי במצב בעל החיים ובמין בעל החיים, ומה הוא יכול להכיל. יש לנו את השיטות שלנו כדי להוריד את רמת הלחץ שלהם. אנחנו יודעים לעבוד איתם, מתי צריך להמתין ולתת להם להירגע".
מהו זמן ההחלמה?
"הם יהיו אצלנו עד שיהיו מוכנים להשתחרר לטבע. אם בעל חיים יכול להשתחרר, כמובן שנרצה כמה שיותר מהר להשיבו לטבע. אחרי הטיפול הראשוני הם יתאשפזו בבית החולים להמשך טיפול וניקוי במידת הצורך. כמו כן, נתמוך בהם בנוזלים ובוויטמינים עד שנראה שהם מתאוששים ומסוגלים לשוב לטבע. מצבו של השחף רע יותר, ואני מניחה שהוא יאושפז בחדר טיפול נמרץ, ואילו החרדון הרבה יותר פעיל וערני".
בלי פטיש ואיזמל
אחד המוקדים שיש חשש לגורלם הוא טבלאות הגידוד בחופים, אותם שטחים סלעיים בגובה פני הים הנפוצים לאורך חופי הים התיכון באזור הכרמל והגליל, ואשר מהווים סביבה עשירה במערכות צומח ימיות, אצות, רכיכות, סרטנים ודגים. "המשרד להגנת הסביבה, משיקולים של שמירה על האקולוגיה של בתי הגידול, מבקש מרשויות מקומיות שיש בחופים שלהן טבלאות גידוד או חופים סלעיים שמהווים בעצם בתי גידול לכל מיני אורגניזמים ימיים - להעביר את המיקוד בטיפול מהחופים החוליים אל בתי הגידול הסלעיים האלה", מספרת ד"ר מיכל שטרן, רכזת הרשת הארצית של מתנדבי חירום ים של עמותת "אקואושן", שהכשירה מערך של אלפי מתנדבים יחד עם המשרד להגנת הסביבה, לניקיון החופים לאחר הזיהום.
"גושי הזפת מכסים את בעלי החיים והצמחייה שעל טבלאות הגידוד ומרעילים אותם. כרגע הגושים יחסית מוצקים ואפשר לעטוף אותם בידיים. כשמתחמם, הם יכולים לחדור פנימה, ואז קשה לנקות. הטיפול בטבלאות הגידוד לא בהכרח מתאים למתנדבים, שאין להם את ההכשרה והידע, והניקוי שם לא פשוט כמו בחוף החולי".
ד"ר דור אדליסט, אקולוג ימי מאוניברסיטת חיפה, ניהל שלשום עם עמותת "צלול" את מערך המתנדבים בחוף נווה ים, ליד עתלית. "היו אנשים שעבדו בחול, ואילו אנחנו עבדנו על החוף הסלעי, על הסלעים עצמם", הוא מספר. "הסלעים הם בגובה עד שישה מטרים מעל פני המים, יש בהם צמחייה האופיינית לחוף הישראלי, כמו למשל קריתמון ימי וגם מלוח, שהיו מרוחים לגמרי בזפת. את חלקם הצלחנו לנקות, חלק היה צריך להסיר. אנחנו מנקים הכל בידיים, בלי שום חומרים. לפעמים יש על הסלעים האלה גם בעלי חיים קטנים כמו למשל סרטנים, אבל בשבת לא ראינו אותם ופעלנו רק להצלת הצמחייה. המטרה הייתה להעיף את הזפת משם כדי שלא תפגע בבתי הגידול שנמצאים מתחת לסלעים, כגון של חסרי חוליות, רכיכות, אלמוגים ועוד. הניקיון יימשך בשבועות הקרובים, ומתנדבים עושים זאת בכל רחבי הארץ. לגבי הים עצמו, אף אחד עדיין לא יודע את היקף הנזק".
"כאשר זפת מתקשה על הסלע, שום דבר לא מצליח לפרק אותה. לכן יש חשיבות לנקות במיידי את הזפת מהסלעים", אומר ד"ר יובל ארבל, רכז ים וקשרי ממשל בעמותת "צלול". "בחוף נווה ים למשל, ניקינו שלשום זפת רכה שלא התקשתה ולא נדבקה לגמרי לסלע. הצלחנו לאסוף את רוב גושי הזפת האלה בלי פטישים ואיזמלים. אנו מקווים שנצליח לעשות עבודה כזאת גם בימים ובשבועות הקרובים. אנחנו רוצים לעשות זאת בחופים נוספים, ובודקים היתכנות מבצע משמעותי כזה של צוות מתנדבים, שיעבור הכשרה ויהיה מיומן לעשות את זה".
מהי החשיבות בניקוי מהיר?
"הנזק הזה עצום. הסלעים הם לא רק סלעים; על הסלע יש חלזונות, צדפות, יצורים עם רקמות רכות, סרטנים שנפגעים וסופגים את הרעלים של הזפת. אגב, חלק גדול של הנפט הזה התערבל במים, יצורים שחיים בים בולעים את המים עם חלקיקים של זפת או נפט שהתערבלו בהם. הרעלה כזאת עוברת בשרשרת המזון ופוגעת בהרבה בעלי חיים. חוץ מהרעילות לטווח הקצר, זה עלול להשליך גם לעתיד".
