גל החום ההיסטורי שפקד בימים האחרונים את קנדה ואת מערב ארצות הברית וגבה עד כה את חייהם של מאות בני אדם, לא הפתיע את חוקרי האקלים שכבר שנים רבות מתריעים מפני ההתפתחויות ההרסניות. "כיום הטמפרטורה בממוצע העולמי היא במעלה אחת יותר גבוהה ממה שהייתה לפני 100 שנה, מה שמוביל אותנו לטמפרטורה הכי גבוהה ב־120 אלף השנים האחרונות", אומר ד"ר אבנר גרוס, חבר סגל בבית הספר לקיימות ושינויי אקלים ובמחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. "אם לא נפעל כדי למתן את ההתחממות, אנחנו צפויים בסוף המאה ה־21 להגיע לטמפרטורה של 5־6 מעלות יותר מהממוצע העולמי, כשבישראל זה יכול אפילו להגיע ל־8־9 יותר מעלות בממוצע".

בגל החום הטמפרטורות בקנדה הגיעו ל־49.6 מעלות - הטמפרטורה הגבוהה ביותר בהיסטוריה של קנדה. החום הכבד הכה באזורים שבהם בבתים רבים אין מזגנים, והתושבים לא רגילים למזג אוויר קיצוני כל כך. בנבאדה, ארצות הברית, נמדדו 54 מעלות בצל. בין ההשלכות: מכות חום ומקרי התייבשות, שכאמור מובילים למותם של רבים, כמו גם שריפות ענק שפורצות במקומות רבים. "בקנדה נרשמו עליות טמפרטורות מהגבוהות בהיסטוריה, וזה רק קדימון למה שמצפה לנו בעשורים הבאים. גם גלי החום יוצאי הדופן שהיו בעיראק ובפקיסטן לאחרונה הם חלק מהתופעה הזאת", אומר ד"ר גרוס.

על פי ההערכות, החום ההיסטורי הוא תולדה של שני גורמים: תופעה מטאורולוגית בשם "כיפת חום", שבה אוויר חם "נכלא" תחת לחץ אוויר גבוה; וההתחממות הגלובלית, שבגללה גלי החום קשים ותכופים יותר. "המקור של ההתחממות הוא פליטת גזי חממה, תוצרי לוואי של שריפת דלקים כמו נפט, פחם וגז שנפלטים ומצטברים באטמוספרה", אומר ד"ר גרוס.

האם גלי החום הללו מעידים על התחממות מואצת יותר ממה שחזו?
"התחממות יכולה לבוא לידי ביטוי או באירועים קיצוניים - ומדי פעם יש אירועים כאלה - או בהתחממות אטית והדרגתית. המופע של ההתחממות מגיע בכל מיני צורות. אירועי הקיצון האלה הם חלק מההתחממות. זה יכול לבוא לידי ביטוי בגלי חום יותר אינטנסיביים או ממושכים ברחבי העולם, כמו גם בשריפות, בסופות יותר חזקות ובכלל אקלים הרבה פחות יציב ממה שאנחנו רגילים לו. ההתחממות הגלובלית מביאה אותנו לאירועי קיצון שלא היינו רגילים אליהם, בעוצמות שלא חווינו בעבר".

צריך להתכונן לכך שאלה יהיו אירועים שגרתיים?
"ללא ספק האינטנסיביות ומשך אירועי הקיצון האלה הולכים להיות הרבה יותר נפוצים בכל מיני מקומות בעולם. זה הולך להיות 'הנורמלי החדש'. זה לא שכל יום יהיו 50 מעלות, אבל שבוע־שבועיים של טמפרטורות גבוהות יהיו הרבה יותר אינטנסיביים ונפוצים".

הצללה ואוורור

האם אירועי הקיצון הללו צפויים להגיע גם אלינו, לישראל? "יש סיכוי", אומר ד"ר גרוס. "אני לא יודע אם נגיע ל־50 מעלות, כי יש לנו את האפקט הממתן של הים התיכון, אבל ללא ספק יהיו יותר ימים של שרבים כבדים. אם היום יש לנו עשרה כאלה בשנה בממוצע, אז בסוף המאה ה־21 נוכל לראות עלייה ל־80־90 ימים כאלה. ישראל באופן כללי רגישה יותר לשינויי אקלים בגלל המיקום הגיאוגרפי שלה בקרבת מדבר סהרה, ולכן אנחנו עלולים להתחמם ולהתייבש אפילו בקצב מהיר יותר מהממוצע העולמי. גלי חום הם לא דבר חדש בעולם. הם היו כאן גם לפני כן, רק שהעוצמה והמשך שלהם השתנו".

"גם בארץ יש מגמת התחממות ויש הקצנה. כבר רואים זאת באופן מובהק וזה צפוי להיות גם בעתיד", אומרת פרופ' הדס סערוני, מהחוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם בבית הספר לסביבה ולמדעי כדור הארץ על שם פורטר באוניברסיטת תל אביב. "הקיץ אצלנו מתחמם יותר לא רק בטמפרטורה ממוצעת, אלא גם באירועי קיצון. אנחנו בהחלט מקבלים יותר אירועי חום. בבקעת הירדן ניתן, למשל, לראות טמפרטורות קרובות ל־ 50 מעלות. כזכור, הטמפרטורה הקיצונית ביותר שנמדדה בישראל הייתה 54 מעלות בקיבוץ טירת צבי בשנת 1942".

גם סערוני מבהירה שההתחממות הגלובלית באה לידי ביטוי לא רק בטמפרטורה הממוצעת, אלא גם באירועי קיצון. "כל יום בעולם נשבר איזשהו שיא מטאורולוגי", היא אומרת. "כשאנחנו מדברים על שינויי אקלים, אז מעבר להתחממות של הטמפרטורה הממוצעת מעניין אותנו גם אם אירועים קיצוניים, כמו גל חום בצפון מערב ארצות הברית למשל - והיה כזה גם בשנה שעברה בקליפורניה - הם יותר שכיחים וכמה זמן הם נמשכים. לצד מגמת ההתחממות אנו רואים גלי חום יותר עוצמתיים וארוכים, והתחזיות לעתיד צופות את המשך המגמה הזאת. מה שראינו עכשיו בקנדה ובמערב ארצות הברית זה לא רק אירוע בודד, אלא אנחנו רואים רבים יותר ויותר כאלה. גלי החום האלה היו חזויים וחוזים את זה גם לעתיד".

כלומר צריך ללמוד לחיות עם זה?
ד"ר גרוס: "ארגון האקלים העולמי יצא בהצהרה מאוד ברורה של איך מונעים מההתחממות הגלובלית לצאת מידי שליטה ולהפוך את הפלנטה שלנו ללא ראויה לקיום בני אדם. הדרך היא להגיע לאפס פליטות של גזי חממה עד שנת 2050, כלומר להפסיק לשרוף דלקי מאובנים בתוך 30 שנה. במקביל, צריך ללמוד להתרגל לשינויים שקורים. ברגע שמדינה יודעת שזה הולך לפגוע בה בתדירות גבוהה יותר, זה אומר שהיא צריכה להתגונן טוב יותר מפני שריפות. מדינה כמו קנדה, למשל, צריכה לספק לאנשים יכולת לקרר את הבתים שלהם או למפות אוכלוסיות מוחלשות ולהעביר אותן למרכזים ממוזגים. בנוסף, כבר ברגע שיודעים שזה הולך לקרות, יש להתריע מראש על אירועים כאלה. אבל חוץ מגלי החום יש תופעות נוספות כמו עליית פני הים כתוצאה מההתחממות, ולכן אנשים שגרים בקרבת החוף נמצאים בסכנה. גם לכך יש להתכונן מראש".

"אם ננקוט מדיניות הרבה יותר ירוקה סביבתית, נוכל לצמצם את ממדי ההתחממות", אומרת פרופ' סערוני. "ההתחממות לא תפסיק עד סוף המאה, אבל נוכל לצמצם את עוצמתה. כמו כן, כשאנחנו מסתכלים למשל על אזורים עירוניים, אנחנו צריכים לא רק לדאוג לבנייה ירוקה, אלא גם לדאוג למרחב הציבורי. הקורונה לימדה אותנו שאנחנו מאוד צריכים את המרחב הציבורי כדי שנוכל להסתובב בו. זה אומר לדאוג גם לנושא ההצללה והאוורור".

בין אילת לחרמון

"אין אירוע קיצון אחד דומה ליתר האירועים, לא במיקום, לא בעוצמה, ולא בעיתוי. לא בטוח שנקבל בישראל משהו דומה לאירועים שאנו עדים להם עכשיו, אבל אנחנו צריכים להתכונן לאירועים קיצוניים יותר", אומר חוקר האקלים, חיים קותיאל, פרופ' אמריטוס מאוניברסיטת חיפה. "אירוע קיצון תלוי גם במקום וגם בזמן. כך למשל אירוע קיצון באילת יהיה 45־46 מעלות, ואילו בחרמון גם 31 מעלות יוכלו להיחשב לקיצון. אם טמפרטורת הקיצון השוררת עכשיו בקנדה הייתה קיימת בבחריין, אני לא יודע כמה היו מתרגשים מזה. אבל בקנדה, במקום שלא רגילים לטמפרטורות כאלה, זה מאוד קיצוני".

מה המשמעות של משך אירועי הקיצון?
"טמפרטורה של 44 מעלות במשך שבוע נחשבת ליותר קיצונית מאשר 48 מעלות למשך שעה. החשיבות היא גם למשך הזמן של האירוע מלבד העוצמה הרגעית המקסימלית שלו. בקנדה מתו בימים האחרונים מאות אנשים, מפני שהאירוע נמשך כמה ימים. ב־2003 היה גל חום קיצוני באירופה, שבו מתו עשרות אלפי אנשים שהמוות שלהם יוחס לגלי החום. כשמדברים על התחממות גלובלית מדברים על עלייה ממוצעת של טמפרטורות של חצי מעלה עד מעלה, אבל הבעיה היא לא העלייה הממוצעת, אלא אירועי הקיצון. אני פחות מתרגש מהממוצעים. אני נחרד יותר מאירועי הקיצון שהם אלה הגורמים לכל האסונות, וזה נכון גם לעלייה בטמפרטורות וגם לגשמים ולשיטפונות".