חוקרים ישראלים גילו כי ניטור מאזן האנרגיה באטמוספירה על ידי שימוש בנתוני לוויין, מאפשר חיזוי של התגובה הטרופית להתפרצויות הרי געש כשישה שבועות מראש, ממצא שיוכל להוות בסיס ליישומים עתידיים של היערכות להשפעות התפרצויות געשיות ברחבי העולם.
במאמר שהתפרסם בכתב העת המדעי Journal of climate בוחנים החוקרים מורן ארז וד"ר אורי אדם מהמכון למדעי כדור הארץ של האוניברסיטה העברית בירושלים את ההשפעה תלוית הזמן של התפרצויות געשיות על רצועת הגשם הטרופית, המכילה כחצי מאוכלוסיית העולם.
הקירור הגלובלי המלווה התפרצויות געשיות, בעקבות הפחתת אור השמש, מהווה השראה לפתרונות הנדסת אקלים עתידיים בעולם המתחמם שלנו, ועל כן מעורר עניין מחקרי נרחב בתהליכים הקשורים באירועים עוצמתיים אלה.
ד"ר אדם מסביר כי עוד מוקדם להיעזר במחקר למאבק במשבר האקלים: "התפרצויות געשיות הן בעלות אפקט אקלימי חזק, ויכולת להוביל לספקטרום של תופעות אקלימיות, החשובה מבינהן התקררות גלובלית. המחקר הנוכחי מספק מסגרת תיאורטית הקושרת את שלל התופעות ומשפר את ההבנה של האפקט הכללי של התפרצויות געשיות. מבחינה פרקטית, הוא מצביע על תצפיות שניתן להשיג מלווינים אשר יאפשרו ניטור וחיזוי כמה שבועות קדימה של תגובה להתפרצויות געשיות".
הגורם העיקרי לשינויי אקלים בעקבות התפרצויות געשיות משמעותיות הוא שחרור אפר געשי באטמוספירה. חלקיקי האפר סופגים את קרני השמש ולכן מחממים את קרום האטמוספירה אך מקררים את הקרקע. חסימת קרני השמש בעקבות שחרור אפר געשי מובילה לקירור עודף של חצי כדור הארץ שבו התרחשה ההתפרצות.
ידוע כי שינויי אקלים נרחבים ומגוונים מלווים התפרצויות געשיות גדולות. סדרה של התפרצויות געשיות בתחילת המאה ה־19 הובילו לירידה במעלה בקירוב של הטמפרטורה הגלובלית בעקבות זיהום האוויר הגעשי, עד כדי כך ש־1816 הוכתרה כ״שנה ללא קיץ״. נזק חקלאי עצום ממדים בעקבות שטפונות, גלי קור והפחתת אור השמש הוביל למשבר רעב עולמי. סדרה דומה של התפרצויות געשיות הובילה ל״עידן הקרח הקטן״ בחצי כדור הארץ הצפוני בין המאות ה־15 וה־18.