"האמת חייבת להיאמר: שינוי האקלים הגלובלי כבר איתנו, אך עוצמת ותדירות השינויים שנחווה בשנים ובעשורים הקרובים עדיין אינן לגמרי ברורות". את הדברים האלה אומר ל"מעריב" ד"ר יהושע שקדי, המדען הראשי וראש חטיבת המדע של רשות הטבע והגנים.
"דוח שפרסם לאחרונה השירות המטאורולוגי מצביע על מגמת התחממות וירידה במשקעים, אך המבנה והתפקוד של רוב המערכות האקולוגיות בישראל גם הם אינם מובנים מספיק. במצב כזה קשה עד בלתי אפשרי לחזות את ההשפעות של שינוי האקלים על הטבע הישראלי", מוסיף ד"ר שקדי.
לעומתו, לד"ר יונתן איקנבאום, מנהל גרינפיס ישראל, קל יותר לחזות את העתיד הקרוב: "ישראל כבר היום יותר חמה בקיץ, ובעיקר פחות קרה בחורף. הגשם מגיע אלינו באופן קיצוני יותר. זהו מצב של בצורת, רק עם יותר שריפות. בשנה הקרובה אנחנו צופים גלי חום ארוכים יותר ורבים יותר, וסיכון מוגבר לדליקות גדולות. זה גם אומר הגדלת התחלואה שנובעת מהחום וצמיחת חשבון החשמל. צריך לזכור שמדובר במגמות ארוכות טווח ושזה יכול להשתנות משנה לשנה".
אנשי רשות הטבע והגנים רואים לנגד עיניהם את שינוי האקלים, שהחי והצומח משלמים עליו מחיר כבד כבר היום. כמו כל העולם, גם ישראל הקטנה מושפעת מהמשבר. כעת, במסמך מיוחד שמובא כאן לראשונה, פורש ד"ר שקדי את ההשפעות הטקטוניות על הטבע גם כאן בישראל, שהולכת ומשתנה לנגד עינינו. זאת לא עוד כתבה אפוקליפטית המנבאת את העתיד העגום שהאנושות מביאה על עצמה – מדובר בהשפעות המתחוללות כבר כעת, תיאור הנזקים שנגרמו וייגרמו – ובעיקר הבנה של הדברים שיש בכוחם של המנהיגים ושל הציבור בישראל לעשות. ויש עדיין מה לעשות.
כשהעונות מתעצבות מחדש
מהסקירה שמביא ד"ר שקדי בפנינו על השלכות שינויי האקלים אי אפשר לצאת אופטימיים - אבל לכל בעיה הוא מסמן גם פתרון. "על מנת להיערך אל הלא נודע הקרב ובא, ישנם מספר צעדים שניתן לנקוט כדי לצמצם או למנוע את התופעות החזויות, ורשות הטבע עוסקת בעיקר באדפטציה - מציאת פתרונות שיתמודדו עם תוצאות שינוי האקלים", הוא אומר.
בשנים האחרונות תופעת השריפות הפכה לחלק מהחיים שלנו, ועם העלייה הצפויה בטמפרטורה וכנראה גם עלייה בתקופות היובש צפויות יותר שריפות בשטחים הפתוחים. שקדי מדגיש: "מדינת ישראל צריכה להשקיע בהקמה של אזורי חיץ סביב יישובים ולאורך דרכים כדי למנוע פגיעה בחיי אדם. בנוסף, יש לדאוג להקמה של אזורי חיץ בלב השטחים הפתוחים, לקיטוע רצפים של יערות אורנים ודילול של החורש בנקודות אסטרטגיות. יותר עצים בצפיפות רבה יביאו ליותר שריפות ולפליטה של גזי חממה לאטמוספרה. לכן הוספת עצים היא פעולה מבורכת דווקא בשטחים עירוניים.
"הדרך הנכונה לצמצם את הפליטות בישראל היא באמצעות שימוש באנרגיית שמש, בעיקר בעזרת מתקנים על מבנים קיימים. באופן כזה הרס בתי הגידול הטבעיים יהיה מצומצם. חשוב לא פחות לצמצם את הצריכה לנפש. לא ניתן יהיה להתחמק מדיון בשאלות הקשורות לצפיפות האוכלוסייה ולמדיניות עידוד הילודה בישראל, שלהן השלכות סביבתיות גם לגבי היכולת להתמודד עם שינוי האקלים".
הטבע מאבד איזון
אובדן בתי הגידול הטבעיים, הכחדת מינים ופלישת מינים שלא היו נפוצים באזור הם תופעה קשה בכל העולם, ואנחנו לא כל כך מודעים להשפעה המכרעת שיש לה עלינו. אובדן האיזון בטבע מערער את שרשרת המזון העולמית, שאנחנו נמצאים בקצה שלה. בנוסף הוא תורם להפצת מחלות ומגיפות, לפגיעה בחקלאות ובביטחון המזון - ולפיכך גם להעלאת יוקר המחיה ולפגיעה אפשרית בבריאות הציבור.
"יש להכריז על שמורות טבע המייצגות את כל המערכות האקולוגיות המאופיינות בישראל, ולתת דגש מיוחד על מערכות אקולוגיות שאינן מיוצגות כהלכה בשמורות טבע היום", אומר ד"ר שקדי. "יעד המינימום הנדרש הוא ייצוג של 10% מכל מערכת בשמורת טבע.
"בנוסף, יצירת רצף של שטחים פתוחים (מסדרונות אקולוגיים), רצוי מוגנים במעמד של שמורת טבע, תאפשר תנועה ומעבר של פרטים ממינים רבים בין שטחים מוגנים, ושמירה על המינים הללו. את המשימה הזאת יש להטיל על מינהל התכנון, ורט"ג תשמש כגורם מייעץ. עם זאת, יש לדאוג גם ליצירת בתי גידול שיש חשש להיעלמותם, כגון שלוליות חורף או מעיינות".
סכנה נוספת היא הכחדת מינים שונים שלחלקם לא נצליח לשמור על בית הגידול או ליצור עבורם מסדרונות אקולוגיים, חלקם יעמדו בסכנת טריפה על ידי מינים מתפרצים או הפרעה של מינים פולשים, ויש סיבות נוספות.
"כאן הבעיה היא תקציבית בלבד. יש להורות לרשות הטבע והגנים לקדם תוכניות להגנה על מינים בסכנת הכחדה, ולתקצב אותן בהתאם. התוכניות צריכות להתמקד ב־20 המינים המרכזיים שבהם יש להשקיע בחמש השנים הבאות", פוסק ד"ר שקדי.
אשר לתופעת פלישת בעלי חיים וצמחים לישראל, סבור ד"ר שקדי שבחלקים מסוימים המאבק כבר אבוד. "לעניות דעתי, המלחמה במינים שפלשו לים התיכון דרך תעלת סואץ היא חסרת סיכוי", הוא אומר אך מציע: "יש להכריז על שמורות טבע ימיות גדולות. אין פתרון אמיתי טוב יותר כדי לשמור על המגוון הביולוגי בים. בנוסף, צריך להקפיד על תקנות הדיג, כולל הקפדה על הפסקת הדיג בעונת הרבייה, לחסל את צי ספינות המכמורת ולצמצם פיתוח תשתיות בים".
בכל הנוגע להכנסת וחדירת מינים אחרים אומר שקדי: "יש להורות למשרדי הממשלה השונים לסיים חקיקה לטיפול במינים הפולשים תוך שנה. החקיקה צריכה להתמקד במנגנונים למניעת כניסה של מינים פולשים לישראל, במתן כלים חוקיים אפקטיביים לביעור המינים שכבר פלשו, ובמתן כלים אפקטיביים למניעת הפצה של מינים פולשים בישראל. המציאות היא שביד אחת הממשלה פועלת לביעור מינים, בעוד שאפשר לרכוש ולהפיץ את המינים האלה במשתלות".
לא רק התפלת מים
מי התפלה לחקלאות הם יקרים ושדותיה של הארץ עדיין מושקים במים מתוקים טבעיים, או במים מושבים־מטוהרים, אבל מקורות המים לאסם המזון המקומי שלנו מנוצלים באופן ניכר. שינוי האקלים החזוי עלול להחריף את התופעה, במיוחד באגן הכנרת ובגליל המערבי. הבעיה המרכזית בישראל שנובעת משינוי האקלים היא הירידה במשקעים, בעיקר באגן הכנרת. כיום כבר אין ספק שמדובר בשינוי ארוך טווח, ואם החקלאות תמשיך לנצל מים באגן הכנרת בכמות שהיא מנצלת כיום, נחלי האזור, האחרונים שהותרנו עם ספיקת מים מרשימה, עלולים להתייבש. יש צורך למצוא פתרון לחקלאות ולשחרר את מי המעיינות לטבע.
"צריך להורות ולתקצב פתרון למשק המים באגן הכנרת, שיהיה בראש ובראשונה סביבתי, עם התחשבות מלאה בתיירות, בחקלאות ובמערכות הניקוז. זוהי משימה לא פשוטה, אך ראויה מאוד ואפשרית. בנוסף, יש להורות למשרד להגנת הסביבה להציב תוכנית ארצית לשיקום נחלי ישראל בפריסה לעשר שנים", אומר שקדי.
הוא מזהיר גם מדעיכת שונית האלמוגים במפרץ אילת והלבנת האלמוגים כתוצאה מעלייה בטמפרטורות פני הים במפרץ אילת. "אומנם מפרץ אילת הוא כנראה מפלט לשוניות אלמוגים שהסתגלו לחיים עם תקופות ארוכות יחסית של טמפרטורות גבוהות, אך לא לעולם חוסן. יש לבנות שוניות מלאכותיות שישמשו לטווח מטרות רחב, מהורדת עומס צוללים, אתרים לאישוש מינים בסכנה ושוניות עמוקות יחסית. בנוסף, יש לפתח וליישם כלים להצללה על השונית בשעת שפל, כשטמפרטורת האוויר גבוהה".
"הזדמנות לחיות באופן יותר משמעותי"
"ישראל מתחילה ממקום מאוד נמוך מבחינת המעמד של הנושא הסביבתי והאקלימי אל מול אתגרים אחרים. חברה שמתמודדת מראשיתה עם מלחמות ושאר האתגרים הביטחוניים לא פנויה רגשית להתמודד עם איומים פחות מיידיים - גם אם גדולים יותר וכאלה שעלולים בסוף לגבות מחיר לאין שיעור גבוה יותר ממלחמות", מסביר ד"ר איקנבאום. "יש עם זאת אור בקצה המנהרה: גופי הכבאות, ויותר מזה - גופי הביטחון, שמבינים טוב מאי פעם את האיום הקיומי של משבר האקלים. המשבר האקולוגי־אקלימי עושה את דרכו את ליבת הציבוריות הישראלית, וישראל עוד תוביל את המאבק החשוב הזה".
זה לא קצת מאוחר מדי? משברי האנרגיה והמזון בעולם מסיגים לאחור את המאמץ הבינלאומי.
"הבית בוער, הלהבות מלחכות רהיטים וקירות, ואתה שואל אם צריך לשפוך דלי מים? התשובה היא כן, כי יש לבית עוד קירות, עוד מקומות, וחשוב לעצור את השריפה, לא משנה אם התעוררנו מאוחר. כל עליית טמפרטורה של חלקיק המעלה פירושה הגדלה משמעותית של גלי חום ואירועי גשם קיצוניים, לכן כל פעולה חוסכת מאיתנו מכאוב בעתיד. מה לעשות? לפעול. מתי להתחיל? עכשיו. מי? כולנו".
מה אנחנו, כאזרחים, יכולים לעשות?
"המון. משבר האקלים מזמן לנו אין־ספור הזדמנויות לחיות באופן משמעותי יותר בכל תחומי החיים: לאכול עם משמעות זה לעבור למזון מן הצומח ולהקטין באופן דרסטי צריכת מזון מן החי. להתנייד עם משמעות זה להחליט לקחת אופניים, רכבת או לצרף אנשים בנסיעה ברכב פרטי. לצרוך עם משמעות זה להחליט ללכת על רב־פעמי, יד שנייה, ולהציע לאחרים דברים שאפשר לתת ולהחזיר".
ולקראת הבחירות הקרבות לכנסת מוסיף ד"ר איקנבאום: "ולהצביע עם משמעות זה לדרוש מהפוליטיקאים להתעסק ולהתמקד בנושא האקלים ולהניע תהליכים חיוביים".
דרושה רוח מפקד
"הממשלה הבאה צריכה להתרכז בייעול תהליכים במינהל הציבורי תוך שימת לב לשיקול העליון של הגנה על החיים, על האקלים, על האזרחים. מה שקורה היום הוא שהחלטות מיושמות באופן חלקי, תוכניות ננטשות אבל אין הרגשה של רוח המפקד, ואגפים במשרדי ממשלה או בשלטון המקומי עושים כאוות נפשים ותוקעים תהליכים משמעותיים", מזהיר ד"ר איקנבאום ומדגים: "משרד החקלאות היה צריך להילחם בכל הכוח כדי לקדם שילוב של אנרגיה סולארית בחקלאות במקום לתקוע את המהלך באופן קטנוני. חלק מהעיריות מנסות לגזור קופון שמן על פרויקטים סולאריים בשטחן בדמות היטלי השבחה ומביאות לביטולם, ויש עוד אין ספור דוגמאות כאלה שגורמות לתחושת רפיון נוראי. הממשלה צריכה להתרכז בזה".
ד"ר שקדי: "המסקנה שלי ברורה: כדי לשמור על הטבע בישראל בפני שינוי האקלים העולמי יש להמשיך ולחזק את מאמצי שמירת הטבע המתקיימים בארץ, תוך חיזוק ההגנה על השטחים הפתוחים, מעבר לייצור אנרגיה מהשמש, הגנה על מינים בסכנה ומלחמה במינים הפולשים, תברואה, שחרור המים לטבע וניטור. לעשות את מה שכבר נעשה - אך הרבה יותר".
בגרינפיס מזהירים כי פתיחת אתרים חדשים לקידוחי גז ונפט תביא לשחרור של כמויות עתק של גזי חממה, מלבד הנזקים שעלולים להיגרם לסביבה הימית ולבריאות הציבור. "ישראל צריכה להקפיא את כל המיזמים לייצור נפט ביבשה, לרבות אלה שמאיימים על הנגב - מפצלי השמן במישור רותם ועד לקידוחים בערבה", אומר ד"ר איקנבאום ומוסיף: "על הממשלה הבאה ליישם בפועל עקרונות של תכנון ובנייה להתמודדות עם החרפת משבר האקלים. זה אומר רק בנייה ירוקה וייצור חשמל מפאנלים סולאריים, תכנון ושיפוץ ערים ושכונות שכוללים הצללה מרבית מעצים ומפאנלים סולאריים, ריאות ירוקות שמורידות טמפרטורה, ותעדוף מוחלט להליכה, אופניים ותחבורה ציבורית על פני הרכב הפרטי. זאת צריכה להיות הדאגה הבסיסית של כל ממשלה כיום כלפי אזרחיה. גם של ממשלת ישראל הבאה".