לפני 15 שנה, בזמן שהייתה שרויה במשבר רגשי וכלכלי עמוק, הוזמנה טל טנא צ'צ'קס, כיום "פופאית", לשמש כעורכת הגרפית של הספר "אוסף המתכונים של ליהיא לפיד". השתיים עבדו על הספר מספר שבועות, דיברו בטלפון, ישבו מול המחשב בפינת האוכל הקטנה של טנא צ'צ'קס בבית בפרדס חנה ותכננו את המהלך הספרותי.
בתקופה ההיא הייתה טל מבולבלת ונסערת, אך עדיין נדרשה לעמוד ביעדי הפרויקט. לפיד, כיום אשת ראש הממשלה, עטפה אותה בחיבוק והגישה לה כתף רכה לבכות עליה.
שנים מאוחר יותר, אחרי שטנא צ'צ'קס יצאה מהבור הכלכלי שאליו נקלעה משפחתה ויצרה את דמותה של פופאית, המבטאת את המסוגלות הנשית והכוח היזמי, הייתה זאת לפיד בעצמה שהגיעה כדי לעזור לה בעבודת היצירה.
הסיפור הזה מבהיר עד כמה טנא צ'צ'קס חודרת לכל לב שנתקל בה. היא בת 50, וגם את יום ההולדת הזה היא הקדישה לעשיית טוב. "אני מרגישה שבעשור הזה, לפני שאנחנו מזדקנות, יש לנו הזדמנות לטרוף את העולם".
"סקרנית כמו ילדה"
היא נשואה לשמשי ויחד הם הורים לארבעה ילדים. תוך כדי יצירה היא הגתה את דמות הפופאית שאיתה היא מזוהה.
"פופאית נולדה ממש במקרה, מחיבור בין שני חלקים", היא מספרת. "חיברתי בין אוליב לפופאי והעליתי לפייסבוק. חברה שאלה איפה מצאתי את זה, ואמרתי לה שיצרתי לעצמי. היא אמרה: 'תתחילי לצייר'. ציירתי כל יום, וכעבור שבועיים יצאה סדרה. שיתפתי אותה בפייסבוק, ופתאום התחילו לעלות קולות של הפרת זכויות יוצרים. פניתי לנציג של החברה האמריקאית בארץ ושאלתי אם מותר. לא הבאתי בחשבון שאת הפנייה שלי יעבירו לארה"ב ושהתשובה שאקבל תהיה: 'אנחנו מאוד אוהבות את פופאית ורוצות לשתף פעולה'. באותו רגע נוצרה הזדמנות ונולד עולם חדש.
התארחתי במשרדי בעלי הזכויות של פופאי ואוליב בניו יורק. לא יכולתי לדמיין את זה בחיים. זה כמו סרנדיפיות, תגלית מקרית שאת חייבת לבחור אם למנף אותה. אבל המזל לא מספיק - את צריכה להיות פרו־אקטיבית ולהגיב להזדמנות. כל יצירה היא יצירה סרנדיפית מההתחלה. אחרי הכל, לפני עשר שנים לא ידעתי מה אעשה היום".
אז מה באמת היא עושה? טנא צ'צ'קס היא אקטיביסטית סביבתית. מאז ילדותה אספה צעצועי פלסטיק והמשיכה לעשות זאת בבגרותה, לטובת סדנאות שקיימה במסגרות פרטיות ומוסדיות.
"זה התחיל במקרה עם שקית שהונחה ליד הדלת ומראה ישנה, שהפכה למראת צעצועים. במשך שבע שנים אספתי יותר מ־250 אלף צעצועים, שדרכם ראיתי את המסות של הפלסטיק והדברים שאנחנו קונים וזורקים. ככל שעבדתי יותר ואספתי יותר צעצועים, כך הדבר חלחל בתודעה שאיבדנו את זה. אנחנו קונים בלי הכרה. כשראיתי את כל הצעצועים על הרצפה בסטודיו, ראיתי את הכסף על הרצפה שצריך להרים. זה הרגע שבו הפכתי את המסה הזאת לערך סביבתי".
המשבר הכלכלי שעברה משפחתה נוצר בעקבות ניהול לא נכון, אבל טנא צ'צ'קס, יזמית בנשמתה ובהווייתה, כבר יודעת שמהבור הכי עמוק היא יודעת איך לזנק הכי גבוה. "השבר נתן לי הזדמנות לשנות את הסיפור שלי ולספר משהו שהוא יותר גדול ממני. זה היה הטריגר - השבר. המשבר אפשר לי לבצע את התפנית, לראות את הכמויות של הפלסטיק ולחשוב אין אני מתעלת אותן לטובת איכות הסביבה".
רוב האנשים היו מתכדרים, שוקעים לדיכאון.
"כמעט טבעי לעשות את זה. אבל ברגע שיזם מבין שמשהו השתבש, הוא מסתכל על זה בעיניים אחרות. כל אירוע הוא הזדמנות, ואז הפענוח הוא אחר.
זה הרגע שבו הבנתי את הכוח היזמי שלי. לא יכולתי להישאר אדישה למה שקרה, מיד הבנתי אילו הזדמנויות יש לי ומה אפשר לעשות איתן".
רגע המפנה הגיע, איך לא, במקלחת. "נכנסתי למקלחת הזאת אדם מפורק. לא הייתה שם תקווה, רק ייאוש אבסולוטי. יצאתי משם אדם חדש. בין כל האדים עלו לי כמה תובנות, ושם הסיפור התעצב מחדש. הבנתי שאם לאורך שנים הרכבתי דברים חדשים מצעצועים שבורים, אז זה הסיפור שלי. שאוכל להרכיב מחדש גם את חיי. הבנתי שכמויות הפלסטיק יכולות לשרת אותי לסיפור אחר. הייתה בחירה ברגע הזה, שכשאצא מהמקלחת הכל משתנה. לקחתי החלטה, הבטחתי לעצמי הבטחה והחלטתי שאת כל הפעילות שלי אני מסבה להעברת מסר לאחריות סביבתית. וזה מה שעשיתי כבר מאותו בוקר".
חצי שנה מאוחר יותר עיריית תל אביב-יפו ביקשה מטנא צ'צ'קס להגיש הצעה לפסל סביבתי, מה שהפך לכדור הים הענק שהוצב בחוף טרומפלדור והורכב מפסולת הפלסטיק שאספה. אחרי כל כך הרבה זמן בשמש כדור הפלסטיק הענק התפורר והפך לאבק. בכך הראתה פופאית את האסון האקולוגי שמתרחש בכדור הארץ. היא פירקה את כדור הים, הרכיבה אותו מחדש והייתה אמורה להציב אותו שוב בחוף – אבל אז פרצה מגיפת הקורונה והכל נעצר.
באמת אספת פלסטיק בחופים?
"לפני כמה שנים, לפני כל הסיפור, עשיתי מסיבת יום הולדת בחוף הים, וכל אורח קיבל צעצוע יד שנייה במתנה. אנשים רבו על הצעצועים האלה. אמרתי לעצמי זה מטורף, זה זבל. אנשים רבים על הצעצועים שהם זרקו שבועיים קודם. זה רגע שפוגש אדם. צעצוע זה חפץ רגשי, את חשה אחריות לצעצועים. אנשים עדיין שומרים צעצועים שהרמתי מהזבל וחתמתי עליהם באהבה".
ההתייחסות לצעצוע נותנת את הערך אליו.
"לכל דבר. אנשים רואים בזה פסולת - אני רואה בזה סיפור והזדמנות. אני מנסה לגרום להם להסתכל על הפסולת מנקודת המבט שלי. אם אני מסתכלת על זה ברמת המשפחה, הארגון, הדברים שאנחנו לא צריכים אותם הם לא זבל, הפסולת שלנו היא משאב, חומר גלם חדש, להסתכל עליהם בעיניים גדולות, סקרניות כמו ילדה".
אבל הקורונה עצרה את זה.
"היה לי הסכם ביד ויכולתי לראות איך אני מגדילה את ההשפעה, אבל בגלל הקורונה הפרויקט בוטל. ניסיתי תקופה מסוימת לדחוף דברים. יכולתי לחכות שהעולם ייפתח, או להבין שמשבר האקלים כבר כאן וליזום פעולה. החלטתי שאעשה את השינוי, וכך התחיל פרויקט 50 ימים ו־50 שקיות יום הולדת. לכבוד יום הולדתי החלטתי להעניק לכדור הים ולכדור הארץ 50 שקיות פסולת שאני אוספת גם ככה על בסיס יומי מהחופים.
המשימה הושלמה, ויום ההולדת נגמר, אבל אני המשכתי בכל בוקר לאסוף שקיות עם פסולת. אספתי יותר מ־200 שקיות, וזה שיקף לי את המבנה שלפיו אני חיה. אני לוקחת אחריות ומבינה שאם אני עושה פעולה אחת קטנה בנחישות ובהתמדה, אפשר להגיע לתוצאה. והתוצאה היא כדור הים המתחדש. טון שלם של פסולת. השינוי נמצא בתוכנו ומגיע מאיתנו. אנחנו לא צריכים לחכות לחוקים ולהחלטות חיצוניות. זה המסר שאיתו אני מסתובבת היום. המטרה שלי היא להגדיל את המסר וההשפעה בעולם. אני מקווה שאצליח לעשות את זה".
אומנות שתעביר מסר
בתחילת הקיץ הוצב כדור הים המחודש בחוף גורדון בתל אביב ובחודש שעבר הועבר בעזרת מנוף לכנס פלאנט־צ'ק במרכז רבין, שבו הציגו יותר מ־100 סטארטאפים ישראליים את פתרונותיהם הטכנולוגיים למשבר האקלים, בתמיכת הרשות לחדשנות והמשרד לאיכות הסביבה. משם הכדור עבר לחוף גבעת עלייה ביפו, סמוך למרכז פרס לשלום ולחדשנות.
"כשהצבתי את הכדור בפעם הראשונה בחוף טרומפלדור לא יכולתי לצפות את ההשפעה. הבנתי את היכולת שלי כיוצרת להשתמש בקיים, באומנות, ככלי להעביר מסר ולגרום לאנשים לשינוי. כשהכדור חזר אל חוף גורדון הוא יכול היה לעמוד שם סתם - אבל ניגשתי אליו כיזמית, ואמרתי: אני פרו־אקטיבית ויוצרת את ההזדמנויות, לא רק מחכה להן. אז יצרנו מפגשים עם הקהילה ופורסמו עליו כתבות בארץ ובעולם".
טנא צ'צ'קס יודעת שבזמן שאספה בכל בוקר פסולת חופים היו כאלה שראו אישה בת 50 אוספת זבל באובססיביות. "אני לא ראיתי בזה זבל אלא הרפתקה נפלאה", היא מבהירה. "פגשתי סיפורים, אנשים, הזדמנות. זה לא זבל, זאת יצירה חדשנית, יצירת אומנות. זה כלי לייצור אומנות שתעביר מסר. זה משאב. אפשר לומר איכס, אבל גם אפשר להגיד 'לא, יש פה משהו אחר'. אני מנסה לגרום לאנשים להסתכל על זה כמו חגיגה".
מה עושים עם ההזדמנות הזאת?
"כל אחד יכול לעשות משהו אחר. אין דבר אחד, וזה היופי, כי אנחנו מגוונים. אם כל אחד יסתכל מהמקום שמעניין אותו, יקרה משהו טוב. יד שנייה, מזון, צמצום צריכה בבית. לפעול באופן אחר, מהרמה הפרסונלית ועד ארגוני ענק ומדינות. הרעיון הוא לבוא מהמקום האכפתי ולפעול מתוך המקום הזה".
מה הפרויקט הבא?
"מיזם שנקרא 'ביג בול פרוג'קט', אותו תהליך שבו יצרתי את הכדור. ארגון מזמין פסל, אני עובדת יחד עם מתנדבים, עובדים מהארגון, יחד בונים את הפסל, ומטרתו היא לייצר עוד פסלים כאלה, עוד הזדמנויות למפגשים ואינטראקציות במטרה להטמיע ערכים בעוד קהילות בארץ ובעולם".