עמק החומבו שבנפאל, שבו שוכן הפארק הלאומי Sagarmatha, נחשב בעבר לשממה מבודדת שלא משכה את עיני העולם. מאז העלייה הראשונה והמפורסמת של אדמונד הילרי וטנזינג נורגיי לפסגת האוורסט ב־1953, החל האזור למשוך אליו זרם הולך וגדל של מטפסים ותיירים.
בסך הכל, כמעט מאה אלף אנשים מטיילים דרך המערכת האקולוגית השברירית הזו מדי שנה.
מצד אחד, הצמיחה המסיבית בתיירות הובילה להגדלת ההכנסות לענף התיירות המקומי, אבל מהצד השני - הדבר מוביל לאסון אקולוגי עבור הכפרים ההרריים הנידחים שהפכו למוקד תיירות ההמונים של נפאל. התיירות באזור מייצרת יותר מ־250 טונות של פסולת מדי שנה. היעדר אפשרויות מחזור בחלק הבלתי נגיש הזה של העולם (שבו כל דבר, החל ממוצרי היגיינה ועד ציוד טיפוס, נישאים במעלה ההרים) יצר סביבה שבה בעלי החיים של התושבים המקומיים נאלצים לרעות על אדמות מכוסות פלסטיק והר המורכב מעשרות אלפי טונות של פסולת.
יוזמה בשם Carry Me Back, הממומנת על ידי חברת Dell Technologies, החלה לפעול לאחרונה באזור, ובמסגרתה התיירים והמטפסים שיורדים חזרה מההר, מקבלים שקיות מלאות בפסולת שנאספה ונגרסה מההרים. למעשה, במסע במורד ההרים, התיירים נושאים עמם תיק במשקל של פחות מקילו עד 14 ק"ג לבחירתם, עד הירידה לעמק. שם, התיקים עם הפסולת מועברים למתקני מחזור בקטמנדו הבירה.
לאחר מכן, התיקים מועלים בחזרה אל ההר - הם נארזים מחדש בפסולת ונאספים על ידי מטיילים חדשים שעושים את דרכם מטה. היוזמה פשוטה אבל מסתברת כיעילה וזוכה לפופולריות רבה בקרב המטיילים. בנוסף, במסגרת מיזם ללא מטרת רווח בשם Sagarmatha Next, המנוהל על ידי יחידים ועמותות מקומיות, נבנה בימים אלה גם המוזיאון הגבוה בעולם, למרכז מבקרים גדול שמטרתו להביא לעליית המודעות לנושא ולעודד את המטיילים באזור לצמצם השלכת פסולת.
בעזרת חברות כמו Dell Technologies העולמית שתרמה מחשבים, מסכים אינטראקטיביים ומקרנים, המוזיאון הופך מרעיון למציאות. הוא ממוקם בגובה של 3,775 מטרים על השביל לאוורסט וכולל תערוכות על הפארק הלאומי ובעיית הפסולת לצד מעבדת פסולת הבודקת דרכים חדשות למחזור.