חוק ההסדרים הנלווה לתקציב המדינה הקרוב הוא מההרסניים לסביבה ולבריאות הציבור ועלול להסיג את ישראל עשרות שנים לאחור - ממדינה שכבר החלה לצעוד בשביל המדינות המתקדמות למדינת עולם שלישי בכל הקשור לטיפוח כלכלה מעגלית בת־קיימה והפחתת פליטות מזהמים.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן הייתה רק אחת משני שרים מהליכוד שהתנגדו לתקציב בישיבת הממשלה האחרונה: "לא אתן יד להחלטות תקציביות שיפגעו בבריאות הציבור, באיכות הסביבה וברמת החיים של אזרחי מדינת ישראל, תוך עלייה משמעותית בעלויות לשלטון המקומי והאזורי בתחום ניהול הפסולת" אמרה סילמן.
"במסווה של דאגה לסביבה מקדם חוק ההסדרים 2025 שורה של חוקים הפוגעים בסביבה ומעלים חשש כבד מפני הידרדרות נוספות במצבה", אומר מור גלבוע, מנכ"ל ארגון צלול.
בארגון מסבירים כי בתחום הפסולת שסובל מכשל מתמשך (כ־80% מהפסולת נשלחת להטמנה) מציע החוק שורה של צעדים שלכאורה נראים חיוביים - הקמת רשות פסולת ארצית, והפיכת תחום הפסולת ל"משק סגור" שבו כספי תשלומי האזרחים ישמשו לטיפול בה - אך הפתרונות שמציע החוק הם בעיקר הקמת משרפות פסולת ברחבי הארץ. זאת תוך התעלמות מוחלטת מ"היררכיית הטיפול בפסולת" המקובלת בעולם המפותח ומורכבת מחמש חוליות: מניעה במקור, הפחתה, שימוש חוזר, תיקון, ומחזור/השבה (הפקת אנרגיה).
עלויות ההקמה של מתקני שריפת פסולת ותפעולם גבוהות מאוד ומגיעות למיליארדי שקלים. הקצאת משאבים אדירים להקמה ולתפעול תחבל במאמצי הפחתת הפסולת והפרדתה במקור. הצמדת מתקן מיון פסולת למתקן שריפת הפסולת, במיוחד אם מדובר באותו זכיין, עלולה ליצור תמריץ שלילי למחזור ולהפניית כל החומר האורגני שיש לו ערך גבוה לייצור חשמל.
ד"ר יונתן איקנבאום, מנהל גרינפיס ישראל, מסביר: "אחד הסעיפים בחוק ההסדרים של השנה הוא צמצום 50% מתקציבה של הקרן לשטחים פתוחים – המוזנת מרווחי רשות מקרקעי ישראל לטובת פיתוח נופש ופנאי, אבל הדוגמה הזו היא אחת מני רבות. משרד האוצר דוגל בגישה כלכלית המתעדפת רווחים מיידיים, אך מתעלם מהשלכותיה ארוכות הטווח.
בנוסף, המשרד מתעדף תחנות כוח גזיות מזהמות על פני תמריצים לאנרגיה מתחדשת, מצמצם הטבות מס לרוכשים כלי רכב מזהמים פחות ופוגע משמעותית בהשגת יעדיו של המשרד להגנת הסביבה בכל הקשור לצמצום פסולת המועברת להטמנה – אחד המפגעים הסביבתיים הגדולים בישראל".
"כשהוא כבר עוסק באנרגיה סולארית, האוצר מתעדף חוות סולאריות קרקעיות הזוללות את משאבי הטבע המעטים שעוד יש לנו, תוך התעלמות מהאוצר הגלום בפיתוח סולארי ואגירה בתוך הערים, היכן שצורכים את החשמל שכל כך מתאמצים לייצר", מוסיף איקנבאום.
"כך זורק האוצר כלאחר יד את כל המאמצים שנעשו מימיה של השרה גילה גמליאל, בקידום כלכלה מעגלית וצמצום פסולת במקור. בעוד המשרד להגנת הסביבה מבקש להשקיע על מנת להפוך את הפסולת לבעלת ערך, בהשבת אנרגיה ובמחזור, האוצר חושב על הטמנה כדרך הזולה ביותר בטווח המיידי, תוך סיכון השטחים הפתוחים והטבעת ישראל בזבל".
ארגון צלול מתנגד גם הוא להצעה להעביר מחצית מכספי הקרן לשטחים פתוחים למימון פרויקטים עירוניים ודורש להוציא את הסעיף מהצעת החוק לאלתר.
הקרן לשטחים פתוחים, כשמה, הוקמה במטרה לשמור על השטחים הפתוחים, המגוון הביולוגי, בעלי החיים והצומח ולהקים פארקים ואזורי נופש ופנאי. המקור הכספי של הקרן הוא הפרשה של 1% בשנה מכלל הכנסות רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) משיווק קרקעות המדינה. "את הפיתוח החשוב בערים ראוי שיממנו יזמי הנדל"ן ולא הקרן. גזילת 'כבשת הרש' של השטחים הפתוחים היא מזימה שאסור לאפשר אותה ויש לבטלה על הסף", אמר גלבוע.