טיילור סוויפט סיימה ביום חמישי האחרון את החלק הראשון של סיבוב ההופעות שובר השיאים שלה eras. בסיום ההופעה האחרונה היא הכריזה על הקלטה מחודשת של האלבום המצליח (ושובר השיאים) - 1989 - לצד חמישה שירים חדשים, שלא שולבו באלבום המקורי. הרגע בו הכריזה על האלבום החדש-ישן, לווה בצרחות המעריצים שהיו במקום. למרות שמדובר באחד מרגעי השיא של סיבוב ההופעות - סיכוי לא רע שחלק מעשרות אלפי הנוכחים באיצטדיון בלוס אנג'לס - כלל לא יזכרו אותו.

זה אולי נשמע לכם מוזר, אבל רבים דיווחו על כך שיצאו מאחת ההופעות של טיילור סוויפט, ופשוט שכחו אותה לחלוטין. "אנשים השקיעו כל כך הרבה משאבי קשב בהכנות הממושכות והציפייה להופעה, וגם התרגשות השיא במהלכה, אז פשוט לא נשארו להם מספיק משאבים במוח כדי להפוך את החוויה הזו - לזיכרון", הסבירה ד״ר יעל פוזננסקי, סגנית ראש המחלקה לפסיכולוגיה במכללה האקדמית אחוה, בשיחה עם מעריב, "בעצם, המידע נכנס ואוחסן במוח של הצופה, אך הם לא מצליחים להוציא אותו".

"זה תקף למצבים ואירועים רבים בחיים, שכוללים המון רגשות חזקים. כך למשל יש אנשים שפשוט לא זוכרים לחלוטין את ליל החתונה שלהם - או זוכרים שהיו שם, אבל לא את כל שהיה במהלך האירוע. בסך הכל, ההתרגשות היא חוויה מאוד סובייקטיבית", הדגישה המומחית, "אני יודעת למשל שאנשים שיוצאים להמון דייטים זוכרים אותם לפרטי פרטים, אך אנשים שיוצאים לדייט ראשון אחרי זמן רב, חווים התרגשות גדולה לפניו - ופשוט לא יודעים מה קרה במהלכו".

לדבריה, ניתן לדמות את הקשב לכדור אנרגיה שיש לנו - ונגמר בסופו של דבר. "כשאנחנו משקיעים את רוב הקשב באירוע מסוים, פשוט לא נשארים לנו משאבים לשאר הדברים. חשוב לזכור גם שחלק ההופעות מתחילות בשעות הערב המאוחרות, והצופים יוצאים מהן כשהם מלאים באדרנלין, דבר שגורם לכך שהם לא יצליחו להירדם בלילה", ציינה, "לא משנה מתי הם ירדמו בסופו של דבר, הם יצטרכו ככל הנראה לקום לעבודה בשעה מוקדמת בבוקר שלמחרת ,כך שהם לא ישנו מספיק בלילה, והשינה המעטה שכן הספיקו לישון, לא היתה רגועה מספיק".

מה הקשר בין השינה לזיכרון?
"כאשר האדם ישן, וזה מגובה במחקרים, המידע וכלל הדברים שעברו עליו במהלך היום הופכים למשהו מגובש ואמיתי שנשאר בזיכרון. אם ניקח את רמת ה'היי' שאנשים חשים לעיתים בהופעות, לצד ההתרגשות הרבה, ונוסיף להן את היעדר משאבי הקשב והשינה - ברור מאוד מדוע המידע לא 'נשמר' במוח. 'היי' זו חוויה פסיכולוגית שנובעת מהכימיה של המוח. בעצם, במצב הזה המוח מוצף בסרוטונין ודופמין - שגורמים לתחושת אופוריה".

כמו בעת צריכת סמים?
"כן. אנשים שצורכים סמים זוכרים רק את הרגעים הראשונים, וכאשר ההשפעה יורדת - ולא את כל מה שקרה בין השעות הללו. עכשיו אם נבחן את כל האלמנטים הללו - אפשר להבין בעצם למה אנשים פשוט לא זוכרים את מה שהם חוו. מרוב התרגשות הם בעצם לא מצליחים 'לעבד' את זה כמו שצריך".

אנשים שהלכו להופעה, או לאירוע שחיכו לו זמן רב, מדווחים פעמים רבות על תחושת "דאון" קשה אחריו. "נכון, הגוף היה מוצף בחומרים הללו - בין אם מעצם החוויה, ובין אם כתוצאה מצריכה של סם - ואז הוא חווה ירידה דרסטית מאוד שלהם".

יש דרך "לעקוף" את זה?
"הטיפ שלי זה לקחת הכל בפרופורציות ולהזכיר לעצמך שאת רוצה להיות בהווה של החוויה, אבל גם שהיא תישאר בעתיד. זה עושה סוג של הבדל. אני מבינה אנשים שמתחייחסים להופעות ואירועים כאלה כחוויה של פעם בחיים, ומבחינתם החוויה הרגשית היא אחרת. כשאנחנו צופים בהופעה אנחנו עוברים בתוך שעתיים-שלוש את כל מנעד הרגשות, אז אין פלא שאנשים יוצאים משם כשהם מוצפים".