בית המשפט חייב תובעת לעבור בדיקה פסיכיאטרית למרות התנגדותה ולמרות שכלל לא תבעה פיצוי בגין נזק פסיכיאטרי. פסק הדין ניתן בתביעה של חיילת לשעבר נגד המדינה בטענה שהרופאים שבדקו אותה התרשלו כשלא אבחנו שהיא בהיריון עד ליום הלידה בפועל. לדבריה, היא התלוננה בפני רופאים, מפקדים וחברים לשירות הצבאי שהיא סובלת מחולשה, בחילה, סחרחורות והקאות, אולם לדבריה, אף אחד מגורמי הצבא לא הפנה אותה לבדיקה.
המדינה כנתבעת, ביקשה לערוך לחיילת בדיקה פסיכיאטרית, לה היא התנגדה, אולם בית המשפט חייב אותה לעבור את הבדיקה, כאשר המשמעות היא שאם לא תיבדק – תביעתה תימחק.
מדובר במקרה בו עולה שאלה חדשנית ומעניינת: האם נתבע בתיק רשלנות רפואית יכול לדרוש מתובע להיבדק בדיקה פסיכיאטרית, הגם שהתובע כלל לא תובע פיצוי בגין נכות נפשית? לטעמי, ההחלטה של השופט צבי וייצמן ניתנה מתוך נקודת מבט של נתבע, שאין לפגוע בדרכי ההגנה שלו ובתזה החליפית שהוא רוצה להעמיד, גם אם התובעת אינה מעוניינת לתבוע פיצויים בגין נכות פסיכיאטרית.
קביעה זו היא בעייתית ביותר. תובעים רבים נמנעים מלתבוע בגין נזק פסיכיאטרי, גם אם הוא נגרם, בין היתר בגלל הסטיגמה הנלווית לנכות פסיכיאטרית, ואולי גם בשל החשש לנזק שילווה אותם במקום העבודה, בקבלת רישיון נהיגה או בקבלת רישיון לנשיאת נשק. הם מעדיפים, במחשבה צלולה, לוותר על זכויות כספיות הנלוות לפגיעה נפשית, גם כאשר עורך הדין שמייצג אותם מבהיר להם שמי שייהנה מהוויתור יהא הנתבע שגרם לנזק ולא ישלם על כך.
הקביעה של בית המשפט שחרף זאת, הנתבע יכול לדרוש את הבדיקה הפסיכיאטרית, במהלכה יישאלו שאלות חודרניות, עלולה להביא לכך שאותם תובעים יוותרו על הגשת תביעה מלכתחילה. למרות שבית משפט השלום (שעליו הוגשה בקשת רשות הערעור למחוזי) קבע שלא מדובר בבדיקה פולשנית, הרי שהרתיעה דווקא מבדיקה פסיכיאטרית, היא במקרים רבים פי כמה וכמה.
אכן, צריך לחשוב על זכות הגישה לבית המשפט וזכות ההגנה של נתבעים, לרבות גופים עתירי כוח כמדינת ישראל, שהיא כאמור הנתבעת במקרה זה, אך דומה שצריך להביא בחשבון גם את אינטרס הנפגעים וזכות הגישה שלהם לבית המשפט. מעבר לכך, נראה שיש מקום לטיעון הבא: אם זכותו של הנתבע להגנה מאפשרת לו לבדוק את התובעת בדיקה פסיכיאטרית, אף שעניין זה אינו כלול בכתב התביעה, מדוע שזכות התובע לגישה לבית המשפט לא תאפשר לו בדיקה פסיכיאטרית של הנתבע או של עובדים מטעם הנתבע? נניח שתובע טוען שהרופא שטיפל בו היה טרוד בבעיות אישיות וייתכן שעניין זה הביא לכך שהוא לא טיפל בו כהלכה או התרשל. האם התובע יוכל לדרוש את מהרופא לעבור בדיקה פסיכיאטרית על ידי מומחה מטעמו?
מעבר לכך, חלוקת התפקידים בין בתי משפט לבין מומחים היא, שהמומחים מביעים סברות, אולם את שאלת המהימנות של התובע בית המשפט קובע. כך, למשל, ייתכן ומומחה יסבור שתובע מגזים בתלונותיו ולכן הוא לא קובע לו נכות, אך בית המשפט מחליט שהוא מהימן וקובע את מגבלותיו. חיוב תובע לעבור בדיקה פסיכיאטרית כדי לקבוע מה היה הלך רוחו בזמן מסוים (שאלה עובדתית לחלוטין), חוצה גבול זה, ולמעשה בית המשפט מעביר, בצורה בעייתית, את תפקידו למומחה.
הכותב הוא בעל משרד עורכי דין ומרצה באוניברסיטה העברית בתחום הרשלנות הרפואית ודיני פיצויים