במאה האחרונה תוחלת החיים עולה, והסיבות לכך מגוונות: התקדמות המחקר הרפואי והמודעות לרפואה מונעת, הכוללת אימוץ אורח חיים בריא המשלב תזונה, פעילות גופנית ורווחה נפשית. עם זאת, עדיין קיימים פערים גדולים בין תוחלת החיים של אדם אחד לאחר, בין מדינות, קהילות ואפילו משפחות. האם יש קשר בין האנשים שחיים בבריאות טובה בגילים מאוחרים?
גלויה מהעתיד: ההתמודדות הבלתי נמנעת עם תוחלת החיים העולה
האזורים הכחולים
בשנת 2000 הדמוגרף הבלגי מישל פוליין והאפידמיולוג האיטלקי ג'יאני פס - מומחי לונג'וויטי, אריכות ימים - ערכו מחקר בסרדיניה שבאיטליה, שם האנשים מאריכים ימים באופן יוצא דופן. את האזור הזה, שבו אנשים חיים שנים רבות יותר, כינו החוקרים Blue Zone - “אזור כחול", כי זה הצבע שבו סומן האזור במפה בפעם הראשונה.
בהמשך, דן ביוטנר, עיתונאי אמריקאי, יצא עם מספר חוקרים לבחון מקומות נוספים על פני הגלובוס שמתאימים להגדרה “אזורים כחולים". תחילה באוקינאווה - מקבץ איים מרוחקים בדרום יפן; ובהמשך איקריה שביוון - אזור הררי; לומו לינדה בקליפורניה, הידועה הודות לקהילת האדוונטיסטים שבה; וניקויה שבקוסטה ריקה.
חשוב להדגיש: אין מדובר רק באריכות ימים אלא גם באיכות חיים. במקומות אלו חיים אנשים בני 100 ויותר, שאינם מרותקים למיטה במחלקות סיעודיות או מטופלים לאורך כל היממה על ידי בני משפחה או מטפל זר, אלא פעילים, עצמאיים וצלולים. שיעור המחלות הכרוניות כמו סוכרת, מחלות לב ודמנציה באזורים אלה נמוך במיוחד. מהו אם כך הסוד, ומה המשותף לאוכלוסיות אלו שמאפשר להם לחיות יותר? לאחרונה עלתה בנטפליקס הסדרה התיעודית “לחיות עד 100: סודות האזורים הכחולים", שעוקבת אחר מסעותיו של ביוטנר ב"אזורים הכחולים".
על פי ביוטנר, המחקרים המדעיים מצביעים על כך שכ־25% מתוחלת החיים הם תוצאה של תורשה. מחקרים מפורסמים על תאומים שהופרדו בלידתם תומכים במסקנות אלו, מאחר שניתן למצוא תאומים הנבדלים באריכות הימים עקב השפעת הסביבה השונה שבה הם גדלו.
75% הנותרים הם תוצאה של אורח החיים והבחירות היומיומיות. כך שאם נשפר את סגנון חיינו, נוכל למקסם את תוחלת החיים שלנו. שכן על אף המרחק הגיאוגרפי בין האזורים, הבדלי התרבות, השפה, החקלאות והאקלים, נמצאו מאפיינים זהים באותם המקומות. מאפיינים שלא דורשים משאבים כלכליים ואולי אף חוסכים משאבים כלכליים. באזורים אלה האנשים חיים עם מטרה. שגרת עבודה מסודרת הכוללת טיפול בבעלי חיים, בשטח חקלאי, בילדים וגם בעבודה מחוץ לבית. הם מעורבים בחיי הקהילה, תורמים ונתרמים ממנה.
תזונה ופעילות גופנית
ברור גם הקשר בין תזונה ופעילות גופנית לבין בריאות ואריכות ימים. ואכן, חלק גדול מהסדרה מקדיש ביוטנר לתזונה האופיינית בכל אזור. על אף השוני הגיאוגרפי, התרבותי והמזונות הנגזרים מכך, נמצאו מספר עקרונות תזונתיים חוזרים באזורים אלה.
צריכה קלורית יומית מתונה עד נמוכה, ביחס לצריכה שאנו מכירים בעולם המודרני. עיקר התפריט מבוסס על הצומח: דגנים מלאים, קטניות (שעועית, סויה), ירקות, פירות וגם צריכה מתונה של יין. כשואסו פאריקוס מאיקריה נשאלת “איזה תה הכי טוב לשתות על בסיס יומיומי?", היא עונה בהומור: “יין".
בנוסף, כמויות האוכל והשתייה אינן גדולות, תוך הקשבה לגוף, לתחושת הרעב ובעיקר השובע. באוקינאווה נהוג לומר לפני כל ארוחה “הארה האצ'י" בתרגום חופשי “8 מתוך 10". הכוונה היא שיש לסיים את הארוחה כאשר תחושת המלאות היא 80% ולא להגיע למצב של 100% עם “בטן מפוצצת". פרט להכנסה הקלורית המתונה, יש הוצאה קלורית קבועה ורצויה. בכל האזורים מבצעים פעילות גופנית במהלך היום כחלק מהשגרה. הליכה, רכיבה על אופניים, טיול על שפת הים, טיפול בבעלי חיים, גינון, תפירה, הכנת אוכל או אימון.
משפחה, חברים, קהילה
קשרי משפחה הדוקים וקרובים גם גיאוגרפית. חיי משפחה מסורתיים שבהם זוכים המבוגרים לכבוד, מפגשים ופעילויות חברתיות כמו ריקוד, שירה במקהלה, נגינה ופעילות גופנית בקבוצה. שותפות והרגשת השייכות מסייעות להפגת מתחים.
זאת ועוד, “לקחת פסק זמן ולא לרוץ", ללא ספק מיושם ב"אזורים הכחולים" ברמה היומית כמו מדיטציה, שנת צהריים, מיינדפולנס, תפילות או טקסים. ובכלל משולבים באזורים אלה חיי רוח, אם בדת ואם במסורת מקומית. כל אלה תורמים לרווחה הנפשית ומשפיעים על תוחלת החיים ואיכותם.
אפשר לאמץ את כל הטוב הזה?
לדברי ביוטנר, בהחלט כן. ניתן לנסות ליישם את עקרונות ה"אזורים הכחולים" גם בלי לעבור לגור באחד מהמקומות הפסטורליים שנחקרו בסדרה. אפשר לבצע שינויים קטנים אך משמעותיים בבית הפרטי, בסביבת המגורים, בקהילה ובמקומות העבודה. לשפר את תנאי הסביבה כך שיאפשרו לנו להיות פעילים יותר - ללכת ברגל, לרכוב על אופניים ולהשתמש פחות בכלים ממונעים; לשלב מעורבות חברתית - להתנדב, להשתתף בחוגים, לאכול נכון - יותר מזון מעולם הצומח, להימנע מצריכה של כמויות מזון גדולות; להיות קשובים לגוף - לתחושת הרעב והשובע, ולהפחית את רמת המתח בחיינו - לפתח תרבות פנאי ולהקדיש זמן למנוחה.
מאז נחשף ביוטנר לאורח חיים זה לפני 20 שנה, הרבה השתנה גם ב"אזורים הכחולים", שאט־אט הופכים למערביים יותר בהתקדמות הטכנולוגית וגם בהיבט התזונתי. ייתכן שזו הצצה נדירה לסגנון חיים שייעלם מהעולם בעוד מספר שנים.
העיסוק של ביוטנר באריכות ימים הפך לאימפריה כלכלית משגשגת, ויש המבקרים את עבודתו. חלקם טוענים כי איסוף הנתונים וגילי התושבים ב"אזורים הכחולים" לא בוצע באופן מדויק. שהרי באזורים כפריים אין רישומים מדויקים של מועד הלידה, והגיל לעתים משוער. אחרים טוענים כי לגנטיקה יש תפקיד יותר משמעותי והשפעת אורח החיים מוגבלת מכפי שביוטנר מציג.
כך או כך, ראו טור זה כהמלצה לצפייה בארבעת הפרקים של סדרה, המעניקים הזדמנות לצפות באנשים מעוררי השראה, שמהם ניתן ללמוד על סדר היום, התפריט התזונתי, חיי המשפחה וחיי החברה של אנשים שחייהם מאוזנים, ובתוך כך להתבונן בצילומים יפים של נופים מרהיבים. הסדרה מעוררת מחשבה ומאפשרת התבוננות על החיים הפרטיים של כל אחד מאיתנו, ועל חיינו כקהילה.