בצל המלחמה, רבים מאתנו חווים פחד שבא לידי ביטוי בתגובת דחק וחרדות. תגובות אלו עשויות להופיע לאחר חשיפה ישירה או עקיפה לאותם אירועים מטלטלים שכולנו חווינו ועדיין חווים. התסמינים הנפוצים בימים אלו באים לידי ביטוי במצב רוח ירוד, חלקנו כעוסים יותר וכנראה מתמודדים עם הפרעות בשינה לא סדירה.
איך נזהה את המקרה ואיך נטפל? - פנינו לד"ר אמיר עמאשה, רופא משפחה של מכבי שירותי בריאות שמסביר על התופעות ומציע דרכי טיפול ולהתמודדות המתאר שלושה מקרים נפוצים אצל הרופאים בימי המלחמה.
התופעה: תגובת דחק
תגובת דחק חריפה מתרחשת בקרב מי שתגובותיהם הפיזיות והנפשיות הראשוניות אחרי אירוע טראומטי הן בעלות עוצמה גבוהה ולא שוככות בתום האירוע.
תיאור המקרה והסימפטומים:
מטופלת בת 22 שנים, בריאה בד"כ, פנתה למרפאה בשל פחדים, הפרעות שינה, כאבי גוף, כאבי ראש וחוסר תיאבון במשך היום בעקבות טיל שנפל בשכונה ליד ביתה.
אבחנה:
תגובה נורמלית לסיטואציה לא נורמלית שהתרחשה והתגובה שלה אינה בגדר הפרעה נפשית כלשהי. תוך יומיים מהאירוע עצמו. אם האירוע חוזר על עצמו לאחר מכן, יש לבדוק לגבי הפרעת דחק חריפה.
דרכי טיפול:
הוסבר למטופלת שהתגובה שלה היא נורמלית לחלוטין ואינה סימן להתפתחות מחלה, רוב הנחשפים לטראומה (עד (90% מחלימים באופן ספונטני. אחד הפעולות החשובות בטיפול הוא שימור תחושת התקווה המסייעת להתמודד ולהזכיר למטופלת את תפקידה המקצועי או המשפחתי לפני הטראומה. בנוסף, על המטופלת להימנע משמועות על אסונות בקשר לטראומה והגבלת צריכת חדשות .לא מומלץ לתת טיפול תרופתי בבנזודיאזפינים (תרופה הפועלת על מערכת העצבים ונוגדת חרדה), שנמצא כעשוי להזיק. סיבה משוערת לכך היא שטיפול זה עשוי לפגוע בעיבוד הטבעי של החוויה הרגשית. אם עולה הצורך בטיפול תרופתי, ניתן להשתמש בתכשירים טבעיים כגון קלמנרבין או רסקיו.
התופעה: הפרעת דחק חריפה
הפרעה נפשית תגובתית, הנגרמת כתוצאה מחשיפה לאירוע טראומטי. ההפרעה עשויה להתפתח בקרב אדם שחווה אירוע כזה, היה עד לו, או שמע עליו מאחרים.
תיאור מקרה והסימפטומים:
המטופלת חזרה להתלונן על אותם סימפטומים שכללו הפרעות שינה, כאבי גוף, כאבי ראש וחוסר תיאבון, שהמשיכו מעל יומיים בתוך ארבעה שבועות מהאירוע הטראומטי והיא חשה חוויה מחדש של האירוע, שכללו רגשות שליליים (לא הייתה התערבות והסברה וטיפול ע"י רופא) ובכך היא נמצאת בסיכון מוגבר לפתח הפרעת דחק פוסט-טראומטית .
אבחנה:
זוהו אותם תסמינים של תגובת הדחק, ההבדל הוא משך התקופה אותה חשה המטופלת. התסמינים המשיכו מעל יומיים בתוך ארבעה שבועות מהאירוע ולכן הוצע לה טיפול שונה. חשוב לציין כי זיהוי מוקדם של הפרעת דחק חריפה יכולה להפחית את שיעור החולים שיפתחו פוסט טראומה.
דרכי טיפול:
טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוכח כיעיל מאוד במצבים שבהם האיום נרגע והיציבות חזרה לחיי המטופל. טיפול זה כולל לרוב הסבר ולימוד לגבי תגובות פוסט-טראומתיות, תרגול של הרפיה המלוות בנשימות עמוקות, כמו יוגה, הדרכה של נשימות עמוקות ותרגול של חשיפה בדמיון לאירוע הטראומטי. טיפול שכזה ניתן במרפאות לבריאות הנפש או על ידי מטפלים מוסמכים. מטופלים שאינם מעוניינים להשתתף בטיפול התנהגותי ניתן לשקול טיפול תרופתי.
התופעה: הפרעת חרדה כללית
חרדה כללית (GAD) היא דאגה מוגזמת ותדירה לגבי דברים רבים שעלולים להשתבש בעתיד, הגורמת לאדם מצוקה משמעותית ופגיעה באיכות החיים. אנשים הסובלים מ GAD מתארים לעיתים קרובות את חייהם כחיים נטולי הנאה ושמחה. הם ממוקדים בדאגה לגבי העתיד הכביכול מסוכן ורווי אסונות ומתקשים לחיות את הרגע.
תיאור מקרה והסימפטומים:
מטופלת בת 50, הגיעה לבדיקה עם דאגנות יתר שמלווה בתחושת דכאון מתסמינים גופיים פשוטים שחשה מידי פעם כמו כאבי גרון או בטן, חולשה ועייפות שפוגעת לה בתפקוד היומי, חוסר מנוחה, תחושת מתח, קושי להתרכז והפרעות שינה .
אבחנה:
כדי לקבל אבחנה של הפרעת חרדה כללית האדם צריך לדווח לפחות על שלושה מבין הסימפטומים הבאים: חוסר מנוחה, עצבנות, מתח שרירים גבוה, עייפות, קושי בריכוז והפרעות בשינה, כפי שקרה בביקור המטופלת. לאחר שמוודים כי לא ניתן לייחס את ההפרעה להשפעת חומרים או מצב רפואי אחר ניתן להגדיר התסמינים כהפרעת חרדה .
דרכי טיפול:
טיפול קוגניטיבי התנהגותי יעיל-אלו טיפולים לא תרופתיים המבוצעים לרוב על ידי פסיכולוג, בשיחות אישיות, ובהן מוצעות טכניקות להרגעה עצמית וכלים מקצועיים לחיזוק הנפש. טיפול קוגניטיבי התנהגותי יעיל מוצע לצד טכניקות הרפיה ותרגילי נשימה. בנוסף, טיפול תרופתי ב- SSRI / SNRI (נוגדי דיכאון), טיפולי הורמונלי המעלה את רמות סרוטונין (מוליך עצבי בעל השפעות מרובות, עם תפקיד מפתח בוויסות מצב הרוח(בגוף. סרוטונין מאפשר לתאי המוח ולתאים אחרים במערכת עצבים לתקשר זה עם זה. הוא עוזר גם בשינה, באכילה, בעיכול, בוויסות חרדה ובשמירה על בריאות העצם. לרוב המטופלים התרופה תועיל ואלו יחושו בשיפור מסוים כבר כעבור שבועיים. כמובן בהמלצת, מעקב והנחיית רופא מטפל.
כותב המאמר הוא ד"ר אמיר עמאשה, רופא משפחה, מכבי שירותי בריאות מחוז צפון