היקפי המצוקה הנפשית מאז 7 באוקטובר מתרחבים. כבר חמישה עשורים שמתנדבי ער"ן מטפלים במאות פניות ביום, אולם מבול כזה של פניות לא זוכרים שם מאז הקמת העמותה. מהשבת השחורה ועד היום פנו למוקדי ער"ן כ־100 אלף איש - והפעם גם צוותי המתנדבים חשים מצוקה נפשית.
בצל המצב הביטחוני: איך תדעו אם אתם בחרדה? | מומחה מסביר
מדד החרדה: "90% מהאמהות לילדים צעירים בישראל דואגות להם מאוד" | בלעדי
"המוקדנים שלנו קורסים רגשית", מספר היום (ראשון) מנכ"ל העמותה דוד קורן. "הם עובדים במרתון של משמרות רבות, חווים שיחות קשות מאוד. חלק מכירים אישית חטופים ומפונים, או שהם עצמם בני משפחה של חיילים שנלחמים בשטח".
"עומס הפניות חייב אותנו להחזיר 180 מתנדבים שעזבו אותנו בשנים האחרונות. אנחנו קוראים להם 'מילואימניקים'. ערכנו להם הכשרת ריענון מזורזת. בשבועות האחרונים פונים אלינו אזרחים רבים שמבקשים להתנדב, ופתחנו עבורם קורסי הכשרה בארץ ובעולם".
בעמותת ער"ן יש יותר מ־1,600 מתנדבים, שפועלים ב־17 סניפים ברחבי הארץ וגם בצפון אמריקה ואוסטרליה – שם מתנדבים ישראלים מסייעים במענה לשיחות בשעות המאוחרות (כשבישראל לילה, באוסטרליה מתחיל הבוקר, ובארה"ב הזמן הוא בין ערביים). המתנדבים כולם עוברים הכשרה אינטנסיבית, שכוללת קורס עיוני בן 18 מפגשים, ולאחריו חודשים של הכשרה מעשית. רק כ־60% מאלו המתחילים בהכשרה יאיישו בסופו של דבר את קווי הסיוע.
אלא שמתברר כי גם המתנדבים עצמם מתמודדים כעת עם מצוקה משמעותית: "הם לא יכולים להתרחק מהסיפור של המתקשר", אומר קורן. "כולם מזדהים, חיים את המלחמה. התכנים כל כך קשים, שאחרי כל שיחה המתנדבים זקוקים להרבה יותר זמן לנשום, לעכל את החוויה שכרגע חוו. לא פעם אנחנו נאלצים לקצר משמרות, להוציא אנשים להפסקות ארוכות יותר בין שיחה אחת לשנייה, ולאורך זמן לשמור שלא יישחקו. הקושי הרגשי מאוד גדול, ולכן אנחנו מקיימים עם הצוותים שלנו מפגשי הדרכה, כדי להגביר את החוסן שלהם. אין ספק שהם מרגישים קריסה רגשית".
מנתוני העמותה עולה שמאז תחילת הלחימה חלה עליה של 50% בשיעור הפניות לעומת ימי שגרה. רק בשבת השחורה התקבלו כ־3,000 שיחות מצוקה למוקדי ער"ן, ופחות משבועיים מתחילת הלחימה נרשמו כ־30 אלף שיחות. הפונים לסיוע מדווחים בעיקר על חרדה, פחד, טראומה, תחושות בדידות, עצב ודיכאון.
עוד עולה מהנתונים כי מאז תחילת הלחימה עלה סך הפניות של גברים. ביחס לכ־30% מהפונים בימי שגרה, שיעור הגברים שפנו לעזרה בתקופה זו עומד על 41%. חלק הם משרתי מילואים, בעלי משפחות שמתגוררים באזורי עימות ופונו מבתיהם או בעלי עסקים שקרסו. קפיצה משמעותית נרשמה גם בפניות מצוקה של ילדים ובני נוער עד גיל 17, אצלם נצפה גידול של כ־125% בהשוואה לתקופה שלפני פרוץ המלחמה.
"אני מקווה שהמלחמה תסתיים במהרה, אבל ברור לי שההתמודדות הרגשית תהיה ארוכה וממושכת", אומר קורן. "אנשים, משפחות וקהילות שלמות חוו טראומה, והמועקה הקשה לא מדלגת גם על מי שלא נפגעו באופן ישיר. התגובה הרגשית הקשה תמשיך ללוות את כולנו, גם אנשים בריאים לגמרי בנפשם. החוסן הנפשי שלנו הוא טוב, אבל אנחנו נמצאים בחוויה לאומית שאף אחד מאיתנו לא הכיר. ברור לי שביום שאחרי, שאני לא יודע מתי יבוא, נהיה במקום אחר מבחינה רגשית קולקטיבית. אני אופטימי לגבי יכולת החוזק שלנו, אבל בשל התעוקה הנפשית - היכולת לחזור ולהאמין שאנחנו נמצאים במדינה בטוחה שאפשר בה לישון בשקט לא תחזור כל כך מהר".