זו ככל הנראה הופכת להיות אחת מהסדרות הנצפות ביותר והמדוברות ביותר בתולדות נטפליקס, וכעת הדמות עליה מבוססת "מרתה", הסטוקרית הלוקה בנפשה – נחשפת ומאיימת בתביעה נגד כותב הסדרה ריצ'רד גאד ונטפליקס. בראיון לעיתונאי הבריטי פירס מורגן שצלב אותה שתי וערב במגוון האישומים נגדה, שללה פיונה הארווי את הטענות, אמרה כי היא חווה איומים והטרדות, וכינתה את ריצר'ד גאד "פסיכופת".
״אייל קטן״ בנטפליקס: הסדרה שתגרום לכם להעריך את האקסים הנורמלים שלכם
אם טרם צפיתם בסדרת הלהיט של נטפליקס שנמצאת במקום הראשון בטבלת הצפיות במדינות שונות בעולם וגם בישראל כבר כמה שבועות, הנה תקציר: כוכב הסדרה, השחקן ריצ'רד גאד הוא קומיקאי כושל שנפגש עם מרת'ה, סטוקרית סקוטית שמתאהבת בו, ומתחילה לעקוב אחריו, לפלוש לחייו, לארוב לו, תוך שהיא שולחת לו כמויות עצומות של עשרות אלפי מיילים, אלפי הודעות טקסט והודעות במשיבון, תוקפת את בת הזוג שלו וממרת את חייו.
בנטפליקס ציינו כי מדובר בסדרה המבוססת על אירועים אמיתיים מחייו של גאד שכתב את הסדרה ומככב בה כדמות הראשית. העיתונים הבריטיים מיהרו לדלוק בחיפוש אחר מרתה האמיתית, ואיתרו לפני מספר שבועות את פיונה הארווי, רווקה תושבת סקוטלנד, בוגרת לימודי משפטים, הנראית חיצונית דומה מאוד לכוכבת הסדרה המשחקת את דמותה.
הפרסום עורר אלפי תגובות, ובתוכנית הרשת של העיתונאי מורגן, הצליחו להשיג ראיון ראשון בלעדי איתה. במשך 53 דקות צלב אותה מורגן על שלל הטענות נגדה. היא השיבה לו על כל הטיעונים כשהיא כמעט אינה מגמגמת, אך עשרות אלפי התגובות של הגולשים שכבר צפו בראיון תמימים פה אחד שהיא משקרת.
בראיון קודם, אישר ריצ'רד גאד שהסדרה מבוססת על אירועים אמיתיים: "הכל נכון מבחינה רגשית, ושאול ממקרים שקרו לי ולאנשים אמיתיים שפגשתי" סיפר, אחת מהם היא כאמור מרתה הסטוקרית.
במהלך הריאיון, הכחישה הארווי שעקבה אחרי גאד, ואמרה שהיא מתכננת לנקוט בצעדים משפטיים נגדו ונגד נטפליקס. היא טענה שלא צפתה בתוכנית, אבל אישרה שכן פגשה את גאד בזמן שעבד כברמן, כפי שמתואר בסדרה. מורגן שאל אותה אם אינה רואה קווי דמיון בין מרתה שבסדרה לבינה, והיא השיבה שלא צפתה בסדרה, וגם המבטא הסקוטי של השחקנית אינו דומה לשלה: "אתה יודע, בסקוטלנד יש אנשים שונים עם סוגי מבטא שונים" ענתה לו בקור רוח, תוך שהיא מצליחה להתחמק כמעט מכל שאלה מכשילה לכאורה.
מורגן שאל אותה כמה פעמים בראיון לגבי הטענה המרכזית לפיה שלחה לגאד 41 אלף מיילים: "אני לא חושבת ששלחתי לו משהו. אולי היו כמה הודעות אי מייל, התלוצצות, אבל זהו". מורגן המשיך והתעקש על הכמות האדירה של מיילים, תוך שהוא מבהיר לה שניתן להוכיח זאת בקלות. הארווי השיבה לו בקור רוח: "כן, אפשר לאתר את האיי.פי. אבל לא שלחתי לו. 41 אלף מיילים? זו כמות עצומה. כמה זה יוצא ליום?" השיבה, ללא מצמוץ. כשנשאלה "אז מי שלח את המיילים האלה" השיבה: "אני חושבת שהוא המציא את זה. אין לי מושג".
היא המשיכה ותיארה את הסיטואציה כ"מגונה" ו"איומה", ואף שהדגישה שלא צפתה לכאורה בתוכנית, אמרה כי סיפרו לה על סצנות מתוכה מספר עיתונאים שפנו אליה. "זו יצירה בדיונית". מורגן המשיך ושאלה אותה לגבי המושג "אייל קטן" בו כינתה את גאד על פי התסריט. היא הודתה כי אכן כינתה אותו פעם אחת, כבדיחה לאחר שלדבריה "גילח את ראשו".
כששוב נדונו 41 המיילים ששלחה לגאד על פי הסדרה, אמרה: "אם אם עניין האי מייל היה נכון, השאר לא". מורגן שאל אותה אם עמדה למשפט ונגזר דינה למאסר של 9 חודשים. על כך הפתיעה ואמרה: "מעולם לא".
לקראת סיום הראיון, נשאלה הארווי האם אי פעם היתה מאוהבת בגאד. היא השיבה: "הוא רצה לשכב איתי. הוא שאל אם ארצה שהוא 'יסדר לי את הווילונות', צחקתי והבהרתי לו שיש לי בן זוג. דחיתי אותו בגדול. לא הייתי מאוהבת בו. אני לא מאוהבת בילדים קטנים בלי עבודה".
מצבה של מרתה, דמותה לכאורה של הארווי, נדון בשבועות האחרונים על ידי פסיכיאטרים ועל פי ההערכה היא לוקה בארוטומניה - סוג של הפרעת הזיה שבה האדם מאמין שאדם אחר, לעתים קרובות מישהו בעל מעמד גבוה יותר או דמות ציבורית, מאוהב בו. גם כאשר מוצגות בפני האדם הסובל מארוטומניה ראיות להיפך, האמונה שלו שהאדם האחר מאוהב בו – נותרת בעינה. בסדרה לדוגמא, דוני אומר למרתה שהוא "רק ידיד שלה" בכמה הזדמנויות בתחילת הסדרה, אם היא ממשיכה להאמין שהוא מתעניין בה רומנטית.
ארוטומניה עשויה להתבטא בהתנהגויות שונות ובהן פעולות אובססיביות, מעקבים וכתיבת מכתבים או הודעות לאדם שהם מאמינים שמאוהב בהם. התופעה מופיעה לעתים קרובות יותר אצל נשים מאשר גברים, ולרוב אצל אנשים בודדים או בעלי מערכות יחסיות אישיות מוגבלות.
מרתה לדעת המומחים מציגה גם סימנים ברורים להפרעת אישיות גבולית. היא לא רק אובססיבית לדוני, אלא שההתנהגות שלה מתאפיינת גם בחיים הדיכוטומיים שלה: הכל או שחור או לבן, כולם או נגדי או בעדי. הכל – או לא כלום. התנודות הקיצוניות האלה מאפשרות לה להתנודד מהערצה לדוני לעויינות במהירות רבה. סימן ההיכר של הפרעת אישיות גבולית.
על פי הידוע, הפרעת אישיות גבולית גם היא מופיעה בעיקר אצל נשים, ונובעת פעמים רבות מאלמנט של נטישה בילדות או בגיל ההתבגרות, לרוב של אחד ההורים. ואכן, הפחד מנטישה מלווה את הפרעת האישיות הגבולית ואת תנודות הקיצוניות שאותם מציגה מרתה. גם חוסר יכולתה של מרתה לנהל את הרגשות והדחפים שלה, הוא עוד סימן ברור להפרעת האישיות הגבולית.
הפרעת אישיות גבולית, בפרט כשמשולבת בארוטומניה, קשה ביותר לטיפול ולעתים גם בלתי אפשרית אם אינה מתחילה בגיל הילדות. האבחנה אינה פשוטה שכן גם פסיכיאטרים אינם תמיד יודעים לזהות אותה בשלבים מוקדמים. הטיפול משלב פסיכותרפיה, אלא שפסיכולוגים רבים מתקשים מאוד להתמודד עם התפרצויות הזעם הקיצוניות של הסובלות מההפרעה, רובן כאמור נשים, שנוטות להפסיק את הטיפול מתוך אותו דחף של קיצוניות וצורך פנימי שלא לחוש נטישה, גם כזו של הפסיכולוג המטפל.
גם דוני – השחקן ריצ'רד גאד עצמו נושא עמו קשיים רגשיים משמעותיים: ההתנהגות שלו, לפרקים משתף פעולה עם מרתה, לפרקים אינו מסוגל לעמוד על שלו ולגלות אסרטיביות כלפי הדחפים הקיצוניים שלה, הן תגובה לטראומה שלו. לעתים קרובות מי שעברו התעללות, אונס, או ניצול מציבים את עצמם במצבים מסוכנים כדרך להחזיר לעצמם תחושה של שליטה כלשהי. אבל כשהופיעה מרתה, דוני נמצא במקום מאוד שביר שניתן לתמרן אותו בקלות, והוא אינו מצליח להבחין בין בטוח למסוכן.