עד לפני תשעה חודשים, הם היו שקופים: שנים של ייבוש תקציבים הובילו למצוקה אדירה במעט מרכזי השיקום הרפואיים הפועלים בישראל. במשך שנים, ואינספור פעמים, התריעו הצוותים הרפואיים במרכזים הללו על ההזנחה המתמשכת ותת-התקצוב – וזכו לכתף קרה. הם הזהירו שוב ושוב מפני היום שבו תפרוץ מלחמה והם יידרשו לטפל באלפי פצועים. הם ידעו שהוא יגיע וידעו גם שאת מחיר ההרעבה של התחום ישלמו החיילים שייפצעו במלחמה.
מאז פרוץ המלחמה נקלטו באגף השיקום של משרד הביטחון יותר מ-7,000 פצועים, ועל פי הערכות מספרם יגיע עד סוף השנה ל-20 אלף. חלקם יעברו חודשים של אשפוז וטיפול אינטנסיבי, ויזדקקו למעטפת רחבה של אנשי מקצוע מתחום השיקום כדי לשוב לתפקד ולחזור לחיים עצמאיים. אלא שהמחסור העצום במיטות ובתקנים פוגע בהליך השיקום של הפצועים, ומוביל את צוותי הרפואה המטפלים בהם לקריסה תחת העומס הפיזי והרגשי הקשה שהם חווים מדי יום בחודשים האחרונים.
"המחסור קריטי והמטופלים משלמים מחיר כבד על ההתעלמות ארוכת השנים של הממשלה מתחום השיקום", אמר ל"מעריב" מנהל בכיר באחד ממרכזי השיקום. "ישראל מתקדמת מאוד בטכנולוגיה ובשיטות שיקום, אבל זה לא עוזר כשאין רופאים, אחיות, פיזיותרפיסטים ופסיכולוגים ליישם את הידע הזה. בחלק מהחולים הטיפול מתעכב, אחרים משוחררים מאשפוז עוד לפני שסיימו את השיקום האקוטי, וכולם משלמים את המחיר הכבד שממשלות ישראל סירבו לשלם במשך שנים", הוסיף המנהל הבכיר.
רק לאחרונה החלה זעקתם של אנשי השיקום להניב ניצני שינוי: משרד הבריאות הגדיל לכ-1,300 את מספר מיטות השיקום, מרכזים חדשים נפתחו בבתי החולים הדסה ופוריה, ומחלקות שיקום הורחבו בבתי החולים בילינסון, איכילוב, שיבא ובית לוינשטיין. אלא שמדובר בשינוי מינימלי, ואפילו קוסמטי: המחסור בתחום עדיין עצום, וכתוצאה מכך חלק מהפצועים משתחררים לקהילה לפני שסיימו את הליך השיקום, הנחוץ להם כל כך כדי לחזור לשגרה.
ניצני השינוי יבשילו רק בעוד שנים. התכניות להגדלת מספר התקנים של אנשי המקצוע, הוספת המיטות והקמת מרכזי שיקום חדשים - לא יעזרו לפצועי המלחמה הנוכחית. כאשר מערכה צפונית אורבת בפתח והלחימה בעזה לא קרובה לסיום, יש חשש כבד שאלפי פצועים נוספים יגיעו למחלקות השיקום וחלקם לא יקבלו את הטיפול המיטבי שהמדינה חייבת להם.
ישראל תזדקק בשנים הקרובות לעבודת שיקום רבה: פצוע מהקרב נשאר פצוע לכל החיים, ולכן גם בשוך הקרבות, כשתבוא המלחמה לסיומה, השיקום חייב להיות קו פרשת המים בהקצאת המשאבים. צוותי השיקום שפגשנו בחודשים האחרונים עדיין לא אופטימיים: הם מקדישים את חייהם למען הפצועים, אבל יודעים שבעיני הממשלה הם יישארו שקופים עוד זמן רב.