העימות הטלוויזיוני בין ג'ו ביידן לדונלד טראמפ זוכה בימים אלה לתהודה רבה, זאת סביב השאלה האם ביידן כשיר קוגניטיבית להתמודדות נוספת לנשיאות, או שהוא צריך לפרוש. ניתן לומר שבעת העימות ביידן ייצג בדרך מעניינת את מערכת היחסים בין מה שקורה בתוך המוח לבין מה שקורה מחוץ למוח. על כך, כפי שראינו בעימות ניתן לומר: מוח משנה התנהגות והתנהגות משנה מוח.
בהתייחס לשני המתמודדים בעימות, האחד נשיא מכהן והשני נשיא לשעבר, ראינו שני אנשים שונים לגמרי במבנה האישיות, בהבעות הפנים ובשפת הגוף, בחתך ומהירות הדיבור, בשליפת המידע מהזיכרון וכמובן באופן בו כל מאפיין כזה נצפה והתפרש בקרב מאות מיליוני צופים.
בצוותו של ביידן תוהים: האם מצבו הבריאותי הוסתר מהם במכוון? | דיווח
רק אלוהים יעצור אותו? זה מה שגורם לביידן להמשיך לרוץ למרות הירידה בסקרים
במילים אחרות, צפינו בקרב מוחות בין שני מוחות שונים שהובילו לשתי התנהגויות שונות לגמרי של המתמודדים. ובכל זאת, אם היינו נדרשים לבחור מאפיין אחד שבו הם כן דומים, ניתן היה לבחור במדד הגיל, שגם סביבו נשאלו לא מעט שאלות בימים האחרונים, בעיקר בהתייחס להשפעות הגיל על הכשירות המוחית לתפקיד כה רגיש.
דווקא במדד הגיל, בין המתמודדים קיים פער של שלוש שנים בלבד, לכאורה לטובתו של טראמפ. אך מדובר בפער קטן יחסית שמפחית משמעותית את הדומיננטיות של גורם משפיע זה, בהשוואה לגורמים משפיעים אחרים כגון מצב רפואי, אבחנה נוירולוגית, אורח חיים מאוזן, רמת הכשירות במיומנות נדרשות לתפקיד ועוד. יחד עם זאת, ראוי לציין כי המוח שלנו שהינו רקמת תאים, עובר גם הוא לאורך השנים תהליך של הזדקנות, כמו כל שאר הרקמות בגוף, תהליך ביולוגי שמתחיל כבר בתחילת העשור החמישי בחיים וצובר תאוצה בעשורים המתקדמים יותר.
ביטוי נוסף להפחתת הדומיננטיות של הגיל כגורם משפיע, ניתן למצוא בתופעת הסופר אייג'רס, תופעה מרתקת בחקר המוח הזוכה לתהודה רבה בעשור האחרון, אשר מתייחסת לקבוצת אנשים מעל גיל 80 וחלקם גם מעל גיל 90, עם רמת תפקודים קוגניטיביים כשל בני 50 פלוס, כלומר לפחות 30 שנה מתחת לגילם. בבדיקת הגורמים המשפיעים העיקריים על התופעה במסגרת מחקר אורך רחב היקף שנערך בארה"ב, נמצא כי הבולטים ביותר מבין הגורמים המשפיעים הם דווקא לא מנת המשכל, רמת ההשכלה, המצב הסוציו-אקונומי וגם לא הגנטיקה, אלא הגורמים ההתנהגותיים שקשורים לאורח החיים המאוזן של הסופר אייג'רס ולאופן שבו הם תומכים במוח ומחזקים אותו.
באשר לרמת הקוגניציה של ביידן, ראוי להתייחס לנושא בצניעות ולבדוק אותו באופן מעמיק ומבוסס עם פחות סימני קריאה, שלכאורה עלו מיד בסוף העימות אודות הכשירות הקוגניטיבית שלו, ועם יותר סימני שאלה שצריך להתייחס אליהם בכובד ראש.
בנוסף ועל אף שתוצאות העימות היו ברורות לכאורה, ניתן להתייחס באופן רחב יותר ובמקביל, למאפיינים מוחים נוספים שנדרשים גם הם מנשיא ארצות הברית כגון שיקול דעת, קור רוח, גמישות מחשבתית קבלת החלטות, הבחנה בין עיקר לטפל, ויסות רגשי ועיכוב תגובה, כאשר לכל אחד מהם חשיבות רבה בהתייחס לכושר הניהול ולמידת ההתאמה לתפקידים רגישים מסוג זה.
ובכל זאת, אם ניתן היה להחזיר את הגלגל לאחור ולהכין את ביידן טוב יותר לעימות באופן שיכול היה אולי לשנות את תוצאותיו, מומלץ היה להתמקד במסגרת ההכנה בשאלה חשובה אחת. השאלה היא לא האם המידע מקודד ושמור לו בזיכרון (זאת מתוך הנחה שהוא הכיר וידע היטב את הנושאים עליהם הוא דיבר בעימות ואת המסרים המתבקשים הם), אלא - כיצד ניתן לשפר את זמינות המידע ולשלוף אותו מהזיכרון באופן ממוקד ומדויק יותר, ולא פחות חשוב, באופן מהיר יותר?
בהקשר לכך ניתן היה לראות בפרשנויות הרבות שניתנו לעימות, שקיטועי הדיבור, ההתמהמהות והפסקות החשיבה הארוכות של ביידן, השפיעו משמעותית על האופן שבו נתפסה החדות המנטלית שלו בקרב קהל הצופים וכן על תוצאות העימות, כפי שעלו בסקרים השונים. שני המדדים המוחיים-התנהגותיים דיוק ומהירות שליפה משחקים תפקיד חשוב בחיים שלנו בכלל, וכן במשימות מורכבות ומאתגרות, כמו עימות רגיש מהסוג הזה, בפרט.
בהתייחס לביטויים אלו, ולתפקודי מוח נוספים שבאו לידי ביטוי בעימות ובכלל בעבודתו היומיומית של נשיא ארה"ב, אחת השאלות המעניינות, היא איך מה שקורה בתוך במוח משפיע על מה שקורה מחוץ למוח?
ראשית, ניתן להפריך באופן מוחלט את המיתוס שאנו מנצלים רק 10% מהמוח, שכן בחיי היומיום, ובפרט במשימות מאתגרות כגון עימות טלוויזיוני, רוב רובם של אזורים המוח מופעלים, כאשר לכל אחד מהם תפקיד מוגדר, המשפיע על ההתנהגות שלנו במציאות המשתנה והמורכבת.
יחד עם זאת, על אזור אחד במוח ניתן לומר כי הוא ״המנצח על התזמורת״. זה שמנחה אותנו כיצד לשלוף את המידע שמקודד לנו בזיכרון וכיצד לעשות בו שימוש, או במילים אחרות - איך להתנהג באופן ממוקד מטרה. מדובר כאן בקשת שלמה של פעילות, מהפשוטה ביותר, כמו נעילת הדלת ביציאה מהבית, עד למורכבת כמו צליחת מסלול מכשולים או ניצחון בעימות טלוויזיוני.
האזור המהותי הזה נקרא קליפת המוח המצחית ובו מצויים כל התפקודים הניהוליים שלנו (Executive functions), דוגמת: קשב ניהולי, דיוק, שליפה מזיכרון העבודה, תכנון, תיעדוף, קבלת החלטות, הבחנה בין עיקר לטפל, עיכוב תגובה, ויסות רגשי, הפקת שפה, גמישות מחשבתית וחשיבה יצירתית.
בהתייחס לעימות הטלוויזיוני בין ביידן לטראמפ, ניתן היה לראות כי כל אחד מהתפקודים הניהוליים בא לידי ביטוי במהלך העימות ואיכות התפקוד השפיעה משמעותית על השאלה כיצד שני המתמודדים "עברו מסך", וכמובן על תוצאות העימות כפי שראינו בסקרים. מעבר לעימות טלוויזיוני קצוב בזמן, מעניין לבדוק את התפקודים הניהוליים לאורך זמן בהתייחס לשאלה כיצד הם באים לידי ביטוי בהשפעה על תפקודו של מתמודד לתפקיד רגיש כשל נשיא ארה"ב. שאלה מעניינת נוספת היא כיצד הם משפיעים על כושר עמידתו באתגרים מורכבים, בפרט כשמדובר בנשיא מכהן, שתפקודו נבחן ברמה היומיומית.
לכן, על אף שבתום עימותים מסוג זה הנטייה היא לעיתים להסיק מסקנות נמהרות אודות התאמת מתמודד כזה או אחר. כשמדובר בשאלה מורכבת כל כך כמו התאמה לתפקיד כה רגיש בהתייחס לכשירות הקוגניטיבית - מומלץ לבדוק את הנושא בראייה רחבה, באופן מקצועי ומעמיק ותוך בחינת מספר רב של מרכיבים הקשורים לתפקודים המוחיים, שעל בסיסים ניתן להעריך באופן מהימן את מידת ההתאמה.
הכותב הוא חוקר ומרצה מומחה לשיפור הזיכרון ומייסד המרכז הבינלאומי לשיפור הזיכרון וחדר כושר למוח.