נחשים

בישראל, הנחשים הארסיים כוללים את המינים: צפע ארץ ישראל, אפעה, שפיפון הנגב, עכן גדול, עכן קטן, צפע עין גדי, צפע החרמון והפתן השחור. הנחשים מסתתרים במרבית המקרים מתחת או מאחורי סלעים ופועלים בשעות הערב המוקדמות. הנחשים לרוב לא יתקפו בני אדם, אלא רק יתגוננו. לפני ההכשה עשויים הנחשים להשמיע קולות איום כדוגמת לחישה, כמו גם חיכוך גופם או תנועות מאיימות.

הנחש מכיש באמצעות נשיכה. ארס הנחש חבוי בבלוטות ומוזרק לנפגע דרך שיניו החלולות. הנשיכה או עצם התקרבות הנחש גורמות לתגובת בהלה. הנפגעים מחווירים וסובלים מהזעה מרובה, לעתים גם עד איבוד הכרה.

מה עושים?

  • הרגיעו את הנפגע: השכיבו אותו במנוחה מוחלטת כדי להקטין ככל האפשר את התפשטות הארס בגוף.
  • במידת האפשר, קבעו את הגוף, ובמיוחד את הגפה שנפגעה, למניעת תזוזה. הסיבה: כל תזוזה מגבירה את זרימת הדם ומחישה את התפשטות הארס בגוף.
  • הזעיקו בדחיפות צוות מד"א שיפנה את הנפגע לבית החולים. אם אפשר, הביאו את הנחש לבית החולים כדי לקבוע את סוג הארס ואת הטיפול הנכון.
  • אין למצוץ את הארס, אין להניח חוסם עורקים על האזור המוכש ואין לקרר את אזור ההכשה, שכן הקירור אינו מועיל ואף עלול להחמיר את הנזק. יש להימנע ממתן משקה אלכוהולי לנפגע: האלכוהול מגביר את זרימת הדם ועלול להחיש את התפשטות הארס בגוף.

עקרב צהוב (צילום: אינגאימג')
עקרב צהוב (צילום: אינגאימג')

עקרבים

בישראל נפוצים כמה סוגי עקרבים. הארסיים שבהם כוללים את העקרב הצהוב, הנפוץ בעיקר בדרום הארץ ובמדבר יהודה, ועקרב שחור, הנפוץ בכל הארץ ונחשב לארסי פחות מהעקרב הצהוב. עקרבים ארסיים פחות כוללים את העקרב הדו-גוני, הנפוץ בעיקר במישור החוף, שעקיצתו כואבת אך אינה מסוכנת בדרך כלל, ועקרב קטן-צבת, הנפוץ בכל הארץ ואינו מסוכן לאדם.

העקרב הצהוב נחשב למסוכן בעקרבי ישראל וגם לשכיח שבהם. הוא נפוץ בכל האזורים, מלבד הכרמל, החולות של שפלת החוף והבקעות, שאדמתן כבדה. בדרך כלל הוא חי בגדרות אבן או תחת אבנים שטוחות, וכן במבני מגורים של בני האדם. עקיצת עקרב גורמת לכאב עז, תחושת צריבה, נפיחות ואודם. תסמינים נוספים עלולים לכלול דופק מהיר, הזעה מוגברת, בחילות והקאות, קשיי נשימה, סחרחורת ובלבול, התכווצויות שרירים, ירידה במצב ההכרה ואף סכנת מוות במקרה של עקרב ארסי כמו העקרב הצהוב.

מה עושים?

  • יש לצנן את אזור העקיצה.
  • בקשו מהנפגע לשכב בחוסר תזוזה עד כמה שאפשר כדי להפחית למינימום את זרימת הדם המואצת, ועמה את התפשטות הארס.
  • פנו במהירות את הנפגע לבית החולים.
  • אם הדבר אפשרי, רצוי להביא גם את העקרב לבית החולים, לשם זיהויו. במקרים מסוימים נעשה טיפול באמצעות נסיוב המנטרל את השפעת הארס.

דבורים וצרעות  

בדרך כלל עקיצות דבורים וצרעות אינן מהוות סכנה, אלא במקרים של רגישות יתר לחיה העוקצת, ריבוי עקיצות או עקיצה באזור הגרון. הסימנים לעקיצות הם פשוטים, ובהם אדמומיות, כאב מקומי, נפיחות או בצקות, העלולות להתפתח לבעיה מערכתית. במקרים הקשים יותר יופיעו קוצר נשימה, פריחה כללית, גירוד, כאבי ראש וירידה בלחץ דם.

מה עושים?

  • אם התגובה אינה חמורה, הטיפול הוא שטיפת הפצע עם מים וסבון, הוצאת העוקץ על ידי גירוד עדין (על ידי להב ובצורה מאוזנת) וקירור מקום העקיצה.
  • אם אזור העקיצה מגרד, היעזרו במשחת פניסטיל, ובמקרים קשים יותר פנו לייעוץ רופא, שייתכן כי ימליץ על טיפול באמצעות טיפות פניסטיל דרך הפה אחת לשמונה שעות, ולא יותר מיממה (המינון: טיפה לק"ג משקל גוף, עד מקסימום 30 טיפות למנה).
  • אם החולה איבד את הכרתו, יש לבצע החייאה, להזעיק צוות מד"א ולפנות לבית החולים.

זוחלים

עם החום יוצאים הזוחלים מבין הסלעים, הנקיקים, האבנים והמחילות, ועלולים להדביק בני אדם. צבים, איגואנות, לטאות ושממיות הם חיות בית נדירות בישראל, אבל בארה"ב בכ-3% מהבתים מגדלים זוחל. החיות האלה נושאות חיידקים שונים, ובהם חיידק הסלמונלה, שעלול לגרום לסלמונלוזיס. על פי ההערכות בארה"ב, כ-70 אלף איש נדבקים מדי שנה במחלה זו.

חיידק הסלמונלה עובר לרוב באמצעות מזון או מים נגועים, אך גם באמצעות זוחלים. הוא גורם לשלשול מימי ההופך רירי או דמי, הקאות, חום גבוה וכאבי בטן. במרבית המקרים נמשכת המחלה שלושה-שבעה ימים עד להחלמה מלאה. במקרים מסוימים, במיוחד אצל ילדים קטנים, עלולה המחלה לגרום להתייבשות קשה, וחלק מהנדבקים עלולים ללקות לאחר פרוץ המחלה גם בדלקת מפרקים.

במקרים חמורים החיידק עלול להתפשט מהמעיים לזרם הדם ולגרום שם למחלה קטלנית, או להתפשט אל קרומי המוח ולגרום לדלקת הקרויה מנינגיטיס. אצל מבוגרים או אנשים הלוקים בחסר חיסוני, המחלה קשה יותר.

מה עושים?

  • לרוב לא נהוג לטפל במחלה בתרופות אנטיביוטיות, שכן לא הוכחה יעילות הטיפול, וייתכן שהוא אף מאריך את משך שהות החיידקים בצואה. הטיפול המקובל כולל שתייה מרובה ועירוי נוזלים במקרים של חשד להתייבשות (ריריות פה יבשות ואי-מתן שתן מעל ל-12 שעות).
  • טיפול אנטיביוטי ניתן במקרים קשים שבהם עולה חשד לזיהום בדם או בקרומי המוח או אצל חולים בסיכון (קשישים, חולי איידס, סרטן, מחלות דם או מחלות חסר חיסוני).
  • אם אתם מגדלים זוחלים או שנגעתם בכזה, הקפידו על היגיינה מקסימלית, במיוחד לפני אכילה. שטפו ידיים היטב לאחר כל מגע עם הזוחל, עדיף בנוזל חיטוי, ואל תאפשרו לו להסתובב בכל רחבי הבית. ילדים מתחת לגיל 5 הלוקים בכשל חיסוני (חולי סרטן, איידס ומחלות אוטואימוניות) צריכים להימנע כליל ממגע עם זוחלים.

חולדות

בתחילת חפירות הרכבת הקלה הזהירו רשויות מקומיות מריבוי חולדות באתרי העבודות, ועם התרחבות העבודות גם מחוץ לגוש דן, אכן עלו הדיווחים על הימצאותן של חולדות. הן לרוב אומנם בורחות מבני אדם, אולם עלולות לנשוך ולהדביק בזיהום בחיידק ספירילום מינוס, הגורם למחלת כאבי שרירים ודלקות מפרקים בשם סודוקו, או בזיהום בחיידק בשם סטר

פטובצילוס מוניליפורמיס, העלול לגרום למחלה דמויית שפעת ובמקרים חמורים גם לדלקת קרום המוח, דלקת שריר הלב, ואפילו למוות במקרים נדירים ביותר.

מה עושים?

  • שטפו את מקום הנשיכה היטב במים וסבון.
  • גשו לרופא: הטיפול המקובל בשני סוגי הזיהומים הוא פניצילין למשך שבוע עד עשרה ימים. לאחר תחילת הטיפול נסוגים סימני המחלה במהירות, ללא כל סיבוכים.