דוח "הגירעון הטיפולי" שמפרסם הבוקר מכון המחקר מרכז אדוה לשוויון וצדק חברתי בישראל מגלה כי ההשקעה הממשלתית הנמוכה הן בילדי הגיל הרך (עד גיל 3) והן בקשישים הסיעודיים, גורמת לישראלים רבים לכרוע תחת נטל הטיפול בשתי אוכלוסיות נזקקות אלה. כצפוי, הנשים שבינינו הן הנושאות העיקריות בנטל הטיפול, הן כאמהות ובנות והן בהיותן רוב גדול במגזר הטיפולי.
ההשקעה הציבורית במסגרות לילדים מתחת לגיל 3 נמוכה למדי בהשוואה לממוצע למדינות מערביות אחרות. ישראל משקיעה בכל ילד מתחת לגיל 3 הרשום למסגרת 2,713 דולר בשנה (במונחי שוויון כוח קנייה), ואילו ממוצע ההשקעה במדינות ה־OECD הוא 12,433 דולר בשנה. ההזנחה הזאת משתקפת קודם כל בתנאי העובדים (וכאמור, בעיקר העובדות) במקצועות הטיפול. הן סייעות פדגוגיות בגני הילדים והן המטפלות במשפחתונים מועסקות על פי רוב בשכר נמוך למדי, שאינו משקף את ערכה המכריע של עבודתן.
מחברי הדוח מצביעים על זיקה מובהקת בין היעדר ההשקעה של המדינה בטיפול בגיל הרך לבין הזנחת האזרחים בקצה השני של החיים. מיליון וחצי בני משפחה בישראל מטפלים בכ־180 אלף הקשישים הסיעודיים בארץ. בשנת 2015 הושקעו בסיעוד בישראל 14.5 מיליארד שקל, מתוכם הקצתה המדינה 7.7 מיליארד שקל, ואת יתרת הסכום, 6.8 מיליארד שקל, מימן הציבור מכספו הפרטי.
זהו אותו "גירעון טיפולי" שמפניו מתריע הדוח - הקושי ההולך וגובר במדינות מפותחות להעניק פתרונות זמינים ומשביעי רצון לטיפול בפעוטות ובקשישים, שנוצר הן כתוצאה מהעלייה בהשתתפות נשים בכוח העבודה והן בשל העלייה בתוחלת החיים.
התוצאה היא קצבאות סיעוד נמוכות, סל שירותים מצומצם, תלות רבה בבני משפחה מטפלים ולא פחות חמור - הישענות מערך הטיפול הפורמלי על כוח עבודה
זול ובלתי מקצועי, שתוצאתה מחסור קבוע במטפלים והסתמכות על מטפלות זרות, המובאות לישראל ומועסקות בה בתנאים קשים. במרכז אדוה מדגישים שגם התוכנית הממשלתית החלקית לסיעוד, שאושרה על ידי ממשלת ישראל בשנת 2018 ובינתיים רחוקה ממימוש, מתייחסת רק לחלק מהיבטי הגירעון הטיפולי: אף שהוחלט במסגרתה על הגדלת ההוצאה הציבורית לסיעוד, אין היא מתמודדת המחסור האקוטי במטפלות בית ועם תנאי העבודה הירודים שלהן.
ד"ר יעל חסון, ממחברות המסמך, מסבירה: "עבודת הטיפול חיונית לאיכות החיים של כל אחד ואחת מאיתנו ולרווחה החברתית הכוללת, ועם זאת, בישראל אין השקעה כוללת במערכות טיפול מסובסדות ואין תפיסה של עבודת טיפול כתשתית בסיסית והכרחית לקיומה של כלל החברה".