לרגל שבוע המודעות להפרעות בתקשורת שחל השבוע, מפרסמת האגודה הישראלית של קלינאי התקשורת את תוצאותיו של סקר מקיף הבודק את עמדתם של מאות מטפלים ומטפלות ברחבי הארץ. ברקע הסקר - יוזמת החקיקה של המפלגות החרדיות לייתר את הצורך בלימודים אקדמיים ופיקוח של המל"ג על המקצועות הפרא־רפואיים כדי לאפשר לבוגרות סמינר חרדיות חסרות השכלה אקדמית לעסוק במקצועות אלו במערכת הציבורית. הסקר בדק את ההשלכות הצפויות של הצעת החוק, אם תעבור, על פי האנשים בשטח, וגם מדוע רוב המטפלים מעדיפים לטפל בשירות הפרטי ולא הציבורי.
באשר ליוזמת החקיקה שתייתר את הצורך בלימודים אקדמיים ובפיקוח המל"ג בכדי לעסוק בקלינאות תקשורת, 96.9% מכלל הקלינאי התקשורת ענו כי אינם תומכים ביוזמה. 57.9% מהמשיבים אמרו כי הסיבה העיקרית לכך היא פגיעה בבריאות הציבור, 21.6% חוששים כי ייכנסו לתחום מטפלים ללא פיקוח ו־10.4% חוששים מפגיעה בתדמית המקצוע.
מהסקר עולה כי רוב קלינאי התקשורת פועלים גם בשירות הציבורי וגם בקליניקה פרטית (40.5%) בעוד ש־38.6% מטפלים רק בשירות הציבורי ו־22.4% רק בקליניקות פרטיות. משתתפי הסקר קבעו כי הסיבה לעבודה בקליניקה פרטית בלבד הינה השכר הנמוך בשירות הציבורי (72.2%).
רוב מוחץ של קלינאי התקשורת הן נשים (95.8%), שרובן מעל גיל 25 (85.3%). מהסקר עולה כי רוב המטופלים הם פעוטות וילדים (80.7%), לצד מבוגרים (8.9%), נוער (6.9%) והגיל השלישי (3.5%). על פי המטפלים, סיבת הטיפול הנפוצה ביותר היא שפה (74.5%), לאחר מכן דיבור והיגוי (64.1%), תקשורת תומכת וחליפית (18.9%), שמיעה ושיקום שמיעה (13.1%) וכן שטף וגמגום (9.7%).
מצוקת התורים הארוכים של חצי שנה ויותר והמחסור בכוח אדם במקצועות הפרא־רפואיים של תחום התפתחות הילד במערכת הציבורית יוצרת שוק פרטי גדול של טיפולים, ילדים שידי הוריהם אינה משגת טיפול פרטי והורים שכורעים תחת הנטל. אבל במקום לעודד את למידת התחומים האקדמיים ולייצר תמריצים לבוגרי התארים לעבוד, בהסכמים הקואליציוניים דאגו המפלגות החרדיות לקדם דווקא תיקון לחוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות שיקבע כי בנות בוגרות סמינרים חרדיים יוכלו להתקבל לעבודה במקצועות אלה תוך הסרת הסף האקדמי, הנדרש כל כך במקצועות הרגישים הללו.