בזכות החלטה אצילית במיוחד של אסתר ושלום יניב, הוריהם של הלל ויגל ז"ל שנרצחו בפיגוע הטרור הנורא בחודש מרץ בחווארה, ארבעה אנשים חזרו לראות. היום (ראשון) נפגשו אסתר ושלום יניב ושלושת ילדיהם רחל, צור וקמה עם המושתלים, משפחותיהם והצוות הרפואי, במפגש עוצמתי ומרגש בבית החולים בילינסון מקבוצת הכללית.

מנהל קמפוס בילינסון, ד"ר ערן רוטמן, פתח את המפגש המרגש ואמר להורים: "הכרנו אתכם לראשונה כשהגעתם לבית החולים לפני כשלושה חודשים, מיד לאחר שיגל והלל ז"ל נפצעו והגיעו לבילינסון במצב אנוש. עבורנו כצוות רפואי זה היה רגע קשה ומורכב במיוחד. בתוך הרגע הזה הראיתם גדלות נפש ותעצומות ששינו את חייהם של ארבעה אנשים מן הקצה אל הקצה. זכיתם לעשות את המצווה הזאת שהיא מלאת עוצמה וחמלה ועל כך אנו מודים לכם מעומק הלב".

תמי פינק, מתאמת ההשתלות של בית החולים בילינסון, אמרה כי "ההחלטה שלכם לתרום את הקרניות של הלל ויגל המדהימים ז"ל ראויה להערצה. זה נדיר כל כך ומרגש כאשר שתי קרניות של שני אחים מתקבלות כתרומה. מתוך האובדן נתתם השראה לרבים אחרים לתרום איברים ולחתום על כרטיס אדי ומתוך הצער אני רק יכולה לחבק אתכם ולאחל שתהיה לכם רק שמחה בבית".

אסתר יניב, אימם של הלל ויגל ז"ל: "אנו לא בחרנו להיות בתוך זה, אלא נבחרנו. האור הגדול מהעיניים של הלל ויגל ז"ל שאליהם אנחנו מתגעגעים באופן אינסופי, ימשיך מעתה והלאה. הצחוק והעיניים הצעירות ימשיכו להביט דרך השליחים היקרים שפגשנו פה, רון, יצחק וציונה".

שלום יניב, אביהם: "אנחנו נרגשים ומודים לכולם על התודה שאתם מקדישים לנו. מאור עיניהם של ארבעת המושתלים נפתח בזכות התרומה. יש הרבה טיפות של מים, אבל יש הבדל בין טיפה לטיפה. יש טיפות מים שמגיעות לים המלוח, אבל הטיפה של הלל ויגל זכתה להגיע לאדמה, להצמיח ערכים, תקוות ורגשות. הטיפות של הלל ויגל ימשיכו להאיר בזכותכם".

רון כרמלי, בן 66 מפתח תקווה שבגלל בצקת בקרנית לא ראה בעינו שנים רבות, פנה למשפחה ואמר: "לקחתם רוע ואכזריות והפכתם אותם לאהבת חינם. בעזרת המלאכית פרופ' אירית בכר ובעיקר בזכותכם, זכיתי סוף סוף לראות את הנכדה שלי, כמו שצריך, להרים אותה ולחבק אותה בלי לפחד".

יצחק בוסקילה, בן 42 מטירת הכרמל שבמשך עשור סבל מראייה לקויה מאוד בשתי עיניו, אמר: "בזכות התרומה המרגשת הזו מסלול חיי עומד להשתנות ואני אצליח לראות איך הילדים שלי גדלים ואחזור לנהוג. אהיה אסיר תודה לנצח".

ציונה זלצברג בת ה-68 ממגדל העמק שסבלה מעכירות קשה בקרנית ולא הצליחה לראות במשך שנים, אמרה למשפחה: "הדלקתם את האור בעיניי. עכשיו אני יכולה לחזור לשני הדברים שאני הכי אוהבת: לרקוד ריקודי עם ולטייל בארץ ובעולם. הבנים שלכם מופיעים לי כל הזמן בראש מאז ההשתלה ואני לעולם לא אשכח את מה שהענקתם לי".

פרופ' אירית בכר, מנהלת מערך העיניים בבילינסון שביצעה שתיים מההשתלות:, אמרה כי "השתלתי בבילינסון מאות קרניות במהלך שנות עבודתי, אך ההשתלות הללו היו מרגשות באופן יוצא דופן. העיניים הכחולות המדהימות של הלל ויגל ז"ל ליוו אותי במהלך ההשתלות וזה שב ומציף אותי גם עכשיו. בהשתלת קרנית יש מפגש בין עולם של שכול וכאב לבין הצלת ראיה והתרגשות של מושתלים והשתלת הקרניות של האחים הלל ויגל ז"ל, סיפרה סיפור עוצמתי של אחדות, רעות ונתינה אינסופית. ארבעת המושתלים המתינו למעלה משנה לקרניות. התור ארוך מדי ויש מחסור בתרומות ובאנשים שחותמים על כרטיס אדי ואנו מקווים שהתרומה הזו שנגעה בליבם של רבים תהווה השראה לאחרים".

פרופ' איתן לבני, מנהל יחידת הקרנית במערך העיניים בבילינסון שביצע שתיים מההשתלות: "אני זוכר את הרגע הזה שבו ראיתי את השם 'יניב' מופיע ליד שתי קרניות. מיד הבנתי שמדובר בהלל ויגל ז"ל מהפיגוע הנורא והרגשתי צמרמורת. זה ממש לא שגרתי לקבל שתי קרניות של שני אחים. ניתוח השתלת הקרניות שביצענו בבילינסון, נגע פה בסיפור לאומי שכולנו כאבנו אותו, כאשר לצד העצב הנורא, הפעם יש פה גם אור".