לא ברור אם זו יד המקרה, אבל למשך מספר שבועות מוצגות ארבע תערוכות במקביל שעוסקות באוכל, בארוחות ובתזונה. שלוש בירושלים: במוזיאון המדע לילדים התערוכה “תחושת בטן", שעליה כתבנו בתחילת חופשת הקיץ, “המשתה" במוזיאון ישראל ו"סיפורי טעמים - המטבח הערבי יוצא מהצלחת" במוזיאון האסלאם. התערוכה הרביעית “אוכל FOOD" - במוזיאון העיצוב חולון. כתזונאיות, אין סיכוי שנפספס תערוכות אלה, ואנחנו פה כדי לשתף לא רק בעיניים מקצועיות.
אוכל - חוויה רב־חושית
“אנחנו מזמינות את המבקרים לחשוב על הדרך שבה הם מקבלים את ההחלטות היומיומיות שלהם בנוגע לאוכל", מסבירות דנה בן שלום וליאורה רוזין, אוצרות התערוכה במוזיאון העיצוב חולון. “מה שמעורר בהם חשק לעומת מה שפחות". עוד לפני שהמזון מגיע לפה מעורבים כל החושים האחרים בחוויה. המוח מגיב למראה של אוכל - אם במציאות ואם בצילומים - לאופן ההגשה, לצבעי המזון, לעיצוב המזון ואף לעיצוב אריזות המזון. לא בכדי מוצגת התערוכה במוזיאון העיצוב חולון.
חוש הטעם וחוש הריח שלובים זה בזה. באנגלית המילה Flavor מתארת זאת, בעברית אין למילה זו מקבילה. כך, למשל, מתיקות התות או הווניל היא בעצם בזכות ריח אופייני הנלווה לכל אחד מהם. לחוש המישוש חלק בחוויה, עוד לפני הביס הראשון. לא רק כשאוכלים בידיים (פרי או מאפה, למשל) חשים במרקם ובטמפרטורה, אלא גם במהלך הכנת האוכל והבישול, שמשפיעים על התיאבון. בהמשך מגיע המגע של האוכל לחלל הפה, ללשון ולחך. מזונות פריכים (בעלי מרקם קריספי) משתפים את חוש השמיעה, ואף לקולות הסביבה, רעשים או לחלופין מוזיקת רקע שקטה, השפעה על חוויית הארוחה והאכילה. מבחינה אבולוציונית, השימוש בכל החושים מסייע להעדיף מזונות מסוימים, ולעתים גם להתרחק מאחרים.
מזון בריא בתחפושת
בתערוכה בולטת ההתייחסות לתעשיות המזון. כאלה המשתמשות בכל האמצעים העיצוביים והרגשיים כדי ללכוד את תשומת הלב והכיס של הצרכן.
באולם הכניסה של המוזיאון מוצבת כוורת ובה עשרות בקבוקי מים. אסופת בקבוקים זו עוסקת בצורת הבקבוקים ובערך שהיא מעניקה למים ולצרכן. תהליך מיתוג המים וצורת הבקבוק קריטיים לזיהויים. הם מסייעים להבחין בין מותגים ומקורות, שהרי מים הם חומר גלם קשה לאפיון. הם שקופים, חסרי צורה, חסרי ריח ויש שיטענו שגם חסרי טעם. בניגוד למוצרי מזון אחרים הנבדלים זה מזה - מים הם מים הם מים. האריזה, שמעורבים בעיצובה אנשי שיווק ומעצבים, היא שמבדילה בין מותגים שונים, מייחדת אותם והופכת אותם למוצר צריכה סחיר ונחשק.
בדומה למים, גם מוצרי מזון אחרים עוטים על עצמם ערכים מופשטים שחורגים מערכם החומרי והתזונתי. רכישה שלהם טומנת בחובה הבטחות לבריאות, לאושר, ליופי ולאיכות חיים - אותם רצונות ותשוקות ששוכנים בתת־מודע.
במיצב של חמוטל חיו, “מבט", נראה השימוש שנעשה בפנים אטרקטיביות כדי לייצר קשר אישי עם המותג. כמו דוד חביב על אריזה של שיבולת שועל, אופה על אריזה של קמח או תינוק חמוד על צנצנות מחית ירקות לקטנטנים.
הפנים של האדם על האריזה מייצגים ספק את היצרן ספק את הצרכן. מצד אחד אנחנו מתקשים עם המחשבה שהאוכל שלנו מיוצר על ידי מכונה, מצד שני, פני המותג מייצגים דמות שאיתה נרצה להזדהות כצרכנים, כפי שנעשה בתרבות הצריכה כיום.
אפשר היה לחזות באבסורד העצום והכוח של תעשיית המזון בעבודה “יאמויו" של סיימון וג'ין בארי (קולה לייף) וטים ל'ואלין (פי. אי. גלובל). מדי שנה כחצי מיליון ילדים מתים בעקבות שלשולים חריפים במדינות מתפתחות, אך רק 15% מהם מקבלים את הטיפול המומלץ. ארגון “קולה לייף" פעל בשיתוף גופי בריאות כדי להבין כיצד חברת קוקה קולה מצליחה להגיע לכל מקום במדינות אלה, אך תרופות מצילות חיים לא. “קולה לייף" הוא ארגון שמשתמש במערך ההפצה של המותג הנחשק, כדי להנגיש תרופות מצילות חיים לקהילות מרוחקות. ערכת “יאמויו" (ערכת חיים) - הכוללת שקיות של תמיסות נוזלים, אבץ וסבון - עוצבה כך שהיא תמלא את החללים בארגז בין הבקבוקים.
אני ואתה נשנה את העולם
מחקרים מצביעים על קשר בין צריכת יתר של בשר, בעיקר בשר מעובד, לבין רמות גבוהות של שומנים בדם וסיכון למחלות לב וכלי דם ומחלות נוספות. סיבה נוספת חשובה להפחתת צריכה של בשר היא דאגה לכדור הארץ ושמירה עליו - מזון שמקורו בחי גורם נזק סביבתי גדול הרבה יותר ממזון שמקורו בצומח. בהקשר זה מוצגת בתערוכה עבודה של איל פינקס, “טבעול", שממנה עולה השאלה מדוע נחוץ לעצב את תחליף הבשר בצורה של בשר: שניצל, נקניקיות או המבורגר. הרי זהו לא בשר וניתן לייצר אותו בצורות אחרות, אך השימוש בצורת הבשר הוא אסטרטגיה שיווקית: כדי להסכים לאכול משהו, אנחנו זקוקים לעוגנים פסיכולוגיים שמבוססים על דימויים מוכרים מעולם המזון. ככל שהאוכל מעובד יותר ורחוק מהמקור שלו, כך ינסה העיצוב לגשר על הפערים שנוצרו.
כמבקרות בתערוכה וכתזונאיות חלפו בנו מחשבות וסוגיות שונות ביחס לאוכל. התערוכה הזכירה עד כמה הקשר שלנו עם אוכל והאכילה הוא מורכב ועדין. כמה חשוב שנצליח - מבעד למיסוך של השיווק המתוחכם של תעשיות המזון - לעשות את הבחירות הנכונות והמהנות עבור הגוף והנפש שלנו.
“המשפט שנאמר בעבר מתוך כוונה לקשור בין האוכל שלנו לבריאות גופנו מרגיש מועצם ומוגבר כיום", היטיבו לתאר את המציאות האוצרות בן שלום ורוזין. “בין אם אנחנו צמחונים, טבעונים, קרניבורים, שומרי כשרות או אוכלי כל, מתעקשים על אורגני או דווקא מעדיפים מזון מתועש, מבשלים בבית או מעדיפים להזמין - הבחירות הקולינריות שלנו מגדירות ומעצבות את הזהות שלנו בעיני עצמנו ובעיני אחרים. דרך המזון שלנו ניתן לדעת הרבה על סט הערכים שבהם אנחנו מאמינים ועל סדר העדיפויות שלנו. כשלוקחים בחשבון את ההשפעה של מדיות חברתיות על חיינו, אתה הוא מה שאתה אוכל ולפעמים אתה הוא מה שאחרים רואים אותך אוכל".