הנתונים המטרידים שנחשפו בוועדת הבריאות של הכנסת, לפיהם כמה משורדי המסיבה ברעים אושפזו בכפייה, ממשיכים לעורר סערה ואת השאלה - מה יקרה עם הצעירים הללו בעוד מספר שנים. פרופ' יאיר בר-חיים, ראש המרכז הלאומי לטראומה וחוסן באוניברסיטת תל אביב התייחס לנתונים הללו לצד המחסור במטפלים בתחום בריאות הנפש, והסביר בשיחה עם מעריב: "במדינת ישראל מתרחשים אירועים טראומטיים רבים, כאשר ישנם 'פיקים' מסוימים, דוגמת מלחמת חרבות ברזל, כאשר אזרחים וגם רבים מכוחות הביטחון נחשפו למראות קשים מאוד במהלך הטיפול במסיבה וגם לאחריה".
נציג המשפחות לבן גביר: "הדם על ידיך"; אלמוג כהן: "אין לכם מנדט על הכאב"
לפיד וליברמן יחברו לחרדים? שר מש"ס בקריאה מפתיעה לאחדות
לדבריו, הדבר המיוחד באירוע של המסיבה הוא העוצמה המשמעותית שלו - בשל היקף הפגיעה ורמת האכזריות. "הדבר שתפס את העין של רבים מאיתנו הוא מספרם הרב של השורדים - שהגיעו לחגוג וליהנות במסיבה, ופשוט פתחו עליהם באש", ציין. "ברחבי העולם נרשמו מספר מקרים שיכולים מעט להזכיר את הטבח במסיבה, דוגמת הטבח בבטאקלן בפריז בשנת 2015, ואירוע הטבח בסטריפ של לאס וגאס בשנת 2017 - לכן, אני חושב שהדבר שהופך את האירוע לשונה כל כך לעומת אירועים אחרים שחווינו במדינה, הוא רמת ההפתעה והיקפי הנפגעים".
"בכל מקרה, גם אנשים בודדים שעדים לפיגועי טרור, הסלמות ביטחוניות או תאונות דרכים קשות מתמודדים עם מצב דומה", הדגיש. "רובם המוחלט, לפחות 80 אחוזים מהם, יחוו סימפטומים לא פשוטים של פוסט טראומה בשעות, בימים ואפילו בחודש-חודשיים ראשונים שלאחר האירוע, אך בסופו של דבר, מרביתם מצליחים להתארגן בחזרה בחייהם ומפסיקים לחוות את הסימפטומים הללו, מבלי צורך בטיפול. נכון שבמקרים מסוימים התערבות טיפולית יכולה לצמצם את הסיכוי לפתוח הפרעת פוסט טראומה, אך במידה והיא אינה מקצועית - היא רק יכולה להעלות את הסיכוי לכך. בכללי, לא תמיד כדאי להתערב בתהליכי ההחלמה הטבעיים".
בינתיים עבר כבר כחודש וחצי.
"נכון, ובדרך כלל, מי שבשלב הזה עדיין חווים את הסימפטומים הללו מוגדרים כפוסט טראומטיים - קצת קשה להעריך בכמה אחוזים מהמשתתפים מדובר, אבל סביר להניח שמדובר בכעשרה אחוזים מהם. לצידם, ישנם רבים שנלחמים בתוך הרצועה ונתקלים במצבים לא פשוטים, וגם עשרה עד חמישה עשר אחוזים מהם - יתקשו להתגבר ויזדקקו לטיפול".
ניתן להעריך כמה ישראלים יוגדרו פוסט טראומטיים לאחר המלחמה?
"ההערכה השמרנית ביותר מדברת על כ-30 אלף ישראלים, אבל המספר צפוי להיות גדול בהרבה. אחת הבעיות המשמעותיות ביותר כעת היא שאין מספיק אנשי מקצוע בכלל, ואנשי מקצוע שמוכשרים לטיפול בבעיות כאלה - לא בשדה הפרטי ולא בציבורי - שיכולים לתת מענה לכל כך הרבה מטופלים נוספים. מסיבה זו, צפויה לנו התמודדות ממושכת בעשר ואפילו 20 השנים הקרובות, אבל יש לנו כוחות לנסות ולהתמודד עם המצב הלא פשוט. למשל, החלטנו על פתיחה מוקדמת של המרכז הלאומי לטראומה וחוסן באוניברסיטה בגלל המצב - הוא ייפתח ב-1 בינואר, כאשר בפועל הוא היה אמור להיפתח רק בעוד כשנתיים, זאת בניסיון לתת מענה לחלק מהמקרים, כאשר זו אמורה להיות הקליניקה הכי גדולה בארץ שמתמחה רק בפוסט טראומה וניסיון רב, אבל גם היא תצליח לטפל רק בחלק קטן מהמתמודדים".
לסיכום אמר הפרופ', כי "יש הרבה אנשים טובים עם מוטיבציה רבה וכעת עלינו לעשות כמיטב יכולתנו - כולל לפתח טיפולים חדשים, אולי גם טכנולוגיים. חשוב לזכור גם שלצד עשרות אלפי הישראלים שיוגדרו כפוסט טראומטיים, ישנם גם בני המשפחה והחברים שלהם שיזדקקו לעתים לטיפול וסיוע, וזה בלי להסתכל על סוגיות דוגמת יכולתם של השורדים הסובלים מפוסט טראומה להשתלב בהמשך בשוק העבודה. גם אם יפנו תקציבים רבים ייקח שנים לצמצם את המחסור בכוח אדם".