הפרעת קשב (ATTENTION DEFICIT DISORDER) הינה לקות נוירולוגית - התפתחותית, המתבטאת בתסמיני קושי בתפקודים ניהוליים, קשיי התארגנות, קשיי קשב וריכוז, מוסחות יתר, פיזור נפש, אימפולסיביות, ולעיתים קרובות, תתבטא גם בפעלתנות יתר.
להפרעה יש נטייה תורשתית, מולדת, ושכיחותה באוכלוסייה היא גבוהה יחסית ונעה בין 5% ל10%. הפרעת קשב, עם או בלי פעלתנות יתר, מופיעה במהלך הילדות, לפני גיל 12, במידה שווה בזכרים ונקבות, עם מאפיינים מעט שונים בין המינים, כאשר תסמיני פעלתנות יתר הם נפוצים יותר בזכרים. שכיחות ההפרעה יורדת מעט בגילאים הבוגרים, ועומדת סביב 2.5%.
הפרעת קשב מאובחנת באמצעות הערכה קלינית של גורמי המקצוע, ומסתייעת בשימוש בשאלונים מובנים לתסמיני קשב\ריכוז, ופעלתנות יתר, כמו גם באבחונים פסיכולוגיים, ומבחנים ממוחשבים כמו המסייעים בהערכת תגובה לטיפול תרופתי. חשוב ביותר לציין, כי הפרעות נפשיות אחרות, כמו בימים אלו, עלולות לבוא לידי ביטוי בקשיי קשב וריכוז, ויש לקחת בחשבון את מצבו הרגשי של ילד בתהליך אבחונו.
כיצד המלחמה עלולה להשפיע על הסובלים מהפרעות קשב?
מדינת ישראל נמצאת היום במצב מלחמה מתמשך, אשר מתאפיין במיוחד בהשפעתו על העורף, כלומר על האוכלוסייה האזרחית בכל רחבי הארץ. ילדי ישראל חשופים בתקופה האחרונה למצבי חירום, פינוי מבתיהם, איום של טילים, או תכנים קשים ומעוררי חרדה ברשתות החברתיות ובתקשורת. כמו כן, ילדים, אשר משאביהם המנטליים עדיין לא הגיעו לכדי הבשלה, נשענים באופן טבעי על אלו של המבוגרים הקרובים להם לצורכי וויסות. לכן, הם בעלי רגישות גבוהה למצבם של הוריהם ודמויות סמכות האחראיות עליהם. הם קולטים את תגובותיהם למצב ומושפעים מהן.
ילדים ומתבגרים, עלולים לפתח תסמינים רגשיים והתנהגותיים מורכבים, כתוצאה מחשיפתם למציאות זו. ירידה במצב הרוח, צמצום חברתי, ותסמיני חרדה אשר יתבטאו בתלונות גופניות, כגון כאב בטן , קושי להיפרד מהוריהם, תלות גבוהה בסביבה המוכרת, ובנוסף קשיים בלימודים, באם אלה מתקיימים. ילדים הסובלים מהפרעת קשב ,והיו במצב תפקודי טוב עם טיפול תרופתי\סביבתי, עלולים לחוות נסיגה, או "יציאה מאיזון", קושי גובר, והחמרה בתפקודם, כתגובה למצב הקיים.
חשוב לזכור, במיוחד בתקופה זו, שילדים ובני נוער מגיבים למצבי עקה כמו זה הנוכחי, במגוון תופעות נפשיות והתנהגותיות. בעת הבאתם לבירור מצבם, נדרשת התייחסות מעמיקה לפן הרגשי, ויש לטפל בראש ובראשונה במצוקתם זו. יש לאבחן הפרעות בתפקודי קשב במשנה זהירות בתקופה זו, במיוחד במקרים בהם קשיי קשב מופיעים לראשונה אחרי גיל 12, או באופן פתאומי ולא טיפוסי.
כיצד ניתן לטפל? האם יש להמשיך עם הטיפול התרופתי גם בימים אלו?
כיום, קיימים טיפולים תרופתיים וטיפולים לא תרופתיים להפרעת הקשב, כאשר הטיפול האופטימאלי הוא שילוב של שניהם. עבור כל אחד, הטיפול מבוסס בהתאם לחומרת התסמינים, על שילוב של תרופות משפרות קשב, והתאמות נדרשות בסביבתו הלימודית של הילד לקוי הקשב. הטיפולים התרופתיים להפרעת הקשב מחולקים לממריצים (סטימולנטים) וללא ממריצים כאשר השוני ביניהם הוא אופן הפעולה ומשך הפעולה (בשעות). ההחלטה על טיפול תרופתי הינה בהתאם לרמת החומרה של ההפרעה ולמידת הפגיעה התפקודית.
התאמות אלה כוללות בין היתר ליווי ותיווך בלימודים, הקלות במבחנים, הוראה מתקנת וכיו"ב. פעילות גופנית סדירה עשויה לשפר את תפקודי הקשב, כמו גם את המצב החברתי והנפשי של ילדים ומתבגרים. בילדים הסובלים מהפרעות קשב, אשר חווים נסיגה בתפקודם עקב המצב, תהליך קביעת מהלך הטיפול נעשה באופן דומה. גם במקרים אלו, תיקבע הגישה הטיפולית הרגשית ו/או הרפואית בהתאם לקשיים הספציפיים ולמקורם. יש להעריך את מצבם הנפשי, להביאם לטיפול נפשי פרטני\ קבוצתי, ובמידת הצורך, להמליץ על טיפול תרופתי מותאם.
ההמלצה היא לאפשר לכל ילד החווה מצוקה רגשית, קשיים בתפקוד לימודי או חברתי, להגיע להערכה ולבירור מקצועי, אצל גורם טיפולי מוסמך, המבוססת על מידע מקיף מהמשפחה ומהמסגרות החינוכיות, על מנת לקבוע את האבחנה המתאימה ואת הגישה הטיפולית המיטבית. טיפול במצבים המאובחנים כ " הפרעת דחק" או "הפרעת הסתגלות", מתבסס על שילוב טיפול שיחתי, באופן פרטני או קבוצתי, עם הדרכת הורים, יחד עם טיפול תרופתי מפחית חרדה, ומווסת מצב רוח , במקרה הצורך.חשוב להדגיש כי יש לשמור על הרצף הטיפולי גם בעת הזו, וחשוב להתייעץ על כל שינוי או החלטה עם הגורם המטפל אשר מכיר את אבחנתו ותיקו הרפואי של הילד.
מהן ההמלצות המרכזיות לתקופה זו?
כאמור, הפרעת הקשב עלולה להשפיע על תחושת המסוגלות והדימוי העצמי של הילד ולפגוע בתפקודו החברתי, הלימודי והמשפחתי. חשוב מאוד לנסות ולשמר פעילות חברתית, המסייעת להתמודדות ילדים עם מצבי מתח כמו זה. יש לנסות ולשמר פעילות גופנית, כמו גם להמשיך במידת האפשר, עיסוק בתחביבים וחוגים, לשמור על שגרת לימודים תקינה, בין אם בזום ובין אם בבתי הספר, תוך התאמת הסביבה הלימודית עד כמה שניתן, לשמור על שיח רציף עם הגורמים המחנכים, ובמקביל, לספק תמיכה והכוונה להורים, הנאלצים להתמודד עם דאגות ולחצים רבים בימים אלו.