הכתבה נכתבה בשיתוף מפעל הפיס
סקר שנערך בקרב הציבור היהודי הבוגר בארץ כחודש אחרי פרוץ המלחמה, המם את עובדי המרכז הישראלי להתמכרויות (ICA) – אחד מכל חמישה בני אדם, על פי הסקר, מתמודד כרגע עם חשיפה מוגברת לחומרים ממכרים. לא רק העלייה החדה במספר המתמודדים הראתה על שינוי במצב החברה הישראלית כרגע (בנתונים שלפני המלחמה מדובר על חשיפה של אחד מכל שבעה בגירים), אלא גם החומרים שאליהם נחשפת האוכלוסייה.
"במצבי שגרה נמצאים בצמרת החומרים הממכרים אלכוהול וקנאביס", מספרת רוני רוקח, מנהלת המרפאה לטיפול בהתמכרויות במרכז הישראלי להתמכרויות ומטפלת משפחתית וזוגית, "אבל כעת אנחנו רואים זינוק דרמטי דווקא בחשיפה לתרופות הרגעה ושינה. כמעט מחצית האנשים שכבר השתמשו בהם - העלו את השימוש, ואליהם נוספו כמעט מאה אלף איש שהחלו לקחת את החומרים האלו בתקופה האחרונה".
כשהאלחוש פוגע בחוסן
הצורך להירגע, לישון טוב יותר, או להתנתק לערב מהחדשות – מובן לרוב החברה הישראלית, שגם שלושה חודשים אחרי וגם אחרי שחלף זמן מה מהאירוע המחולל, עדיין נמצאת בתוך הטראומה – בדרגות שונות של חשיפה. גם הדוח עצמו מראה על קשר ישיר ומובהק בין מידת החשיפה לטראומה לבין הסיכון לחשיפה מוגברת לחומרים ממכרים. מדובר לא רק על המעגל הראשון שנוכח באירועים עצמם, ולא רק על המעגל השני, שאיבד אנשים קרובים או בית, אלא גם על מעגל שלישי של אזרחים שנחשפו למדיה באופן מוגבר וחוו בשלך כך מצוקה נפשית. כל המעגלים האלה הראו סיכון מוגבר ובולט להשתמש בחומרים ממכרים על מנת להקל על המצוקה, אולם רוקח מסבירה כי דווקא השימוש הזה פוגע בחוסן של המשתמש ןביכולתו לעבד את הטראומה באופן טבעי ובריא.
"אנחנו רואים אנשים שעוברים מהרגל של ג'וינט בערב לעישון כבר אחרי הצהריים, וכאלה שהיו שותים כוס יין מדי פעם ועכשיו מוצאים את עצמם מרוקנים חצי בקבוק וויסקי", היא מספרת. "השימוש הזה, שנתפס כדרך להקל על המצוקה, הוא בעצם מכשול בפני ההקלה האמיתית. כוחות הנפש של בני האדם מתאימים לעיבוד טראומה ויודעים לעשות את זה באופן טבעי, ואילו החומרים מפריעים להתפתחות הטבעית הזאת ומונעים את העיבוד וההתמודדות – שהם בסופו של דבר מה שהאדם צריך".
כשהסיפור האישי הופך משפחתי
נטייתו של אדם להתמודד עם המצב על ידי שימוש בתרופות, אלכוהול או סמים, הופכת ברוב המקרים להתמודדות של תא משפחתי שלם. ההתמודדות הזאת, אומרת רוקח, היא מורכבת בהרבה מאשר גמילה מהחומרים עצמם. "המשפחה נכנסת בעצם להתמודדות שהיא לא בחרה בה. זה אילוץ שדורש ממנה משאבים רבים, רגשיים וחומריים, ובעיקר – מכניס את מערכות היחסים לסחרור.
השיחה עם רוקח מובאת כאן במסגרת פרויקט "משחקים באחריות" של מפעל הפיס, סדרת ראיונות עם מומחים וחוקרים מובילים שמספרים על המדע שמאחורי התופעות. הם ישרטטו את הדפוסים הפיזיולוגיים, הפסיכולוגיים וההתנהגותיים ויאפשרו זיהוי הבנה והתמודדות מוצלחת עם התמכרויות ומצבי שימוש יתר באמצעים שונים.
"הרבה פעמים ההתמודדות מתחילה בעצם עוד לפני הגילוי", מתארת רוקח. "כבר בתחושה שמשהו קורה, שמישהו מסתיר, שיש סוד. כבר הדבר הזה פוגע במרקם המשפחתי, וזה כמובן מחריף אחרי הגילוי, שדורש בחלק מהמקרים עצירה מסוימת של החיים כדי לאפשר פניות נפשית או כלכלית למשבר.
"כמטפלים אנחנו ממליצים למשפחות קודם כל – לא להיות עם זה לבד. הסתגרות, בושה והסתרה הם אלמנטים שמקשים על כולם. לכל הסתרה יש מחיר כבד, וגם כשחושבים שמגנים ככה על הילדים, בפועל מה שקורה הוא שהילדים חשים שיש סוד, ולוקחים על עצמם אחריות או אשמה. הדבר הנכון הוא לחשוף באופן מותאם, לקחת אחריות ולהגיד שאנחנו מנהלים את הסיטואציה. שהמשפחה מתמודדת אבל זה יעבור.
"בסופו של דבר אחרי שמוציאים את החומר הממכר מהתמונה, צריך לטפל ביחסים, וזה השלב הכי מאתגר. זה השלב שבו צפים הכאב והפצעים של כולם, והתהליך של החזרת אמון ואינטימיות הוא כמו רקמה עדינה שנקרעה וצריך לחבר מחדש".
6 דרכים להתמודדות משפחתית בריאה
- אל תישארו עם זה לבד. לאנרגיה שתשקיעו בהסתגרות ובהסתרה יהיה מחיר כבד, ומיותר. ההקלה שבאה עם שיחה ושיתוף היא משמעותית וחשובה, וכדאי לזכור שהמשפחה עצמה אמנם לא יכולה להיות הגורם המטפל במי שנחשף לסיכון, אבל היא בהחלט יכולה להיות זו שתוביל אותו אל הגורם המטפל.
- שימו לב לאנשים שסביבכם. האם מישהו מהם לוקח תרופות יותר מהרגיל? משחק עם ההרכבים ומערבב סוגים? האם מישהו סובל מהתקפי כעס, או לא מצליח לישון במשך תקופה ארוכה? כל אלה סימנים שמאותתים על מצוקה, ועל צורך להגשת עזרה.
- הציעו אלטרנטיבות להרגעה. פעילות גופנית, יציאה לטבע, מוזיקה, עבודה פיזית כלשהי או אפילו שיחה טובה – יכולים לתת לאדם מענה טוב לא פחות מאשר ג'וינט. זה מרגיע, מקל, עוזר להירדם ובטח שלא מזיק.
- דעו מה לא יכול לעזור. איומים, תוקפנות וביקורת – פשוט לא יכולים לעזור. האדם שמשתמש בחומר ממכר הוא אדם שנמצא בסבל. זו אכן סיטואציה מבלבלת, כי הוא נראה רגוע ואתם כועסים – ובכל זאת. אדם שמרגיש שלוחצים אותו לקיר, לא באמת רואה איך הוא יוצא מזה.
- דעו מה כן עוזר. תקשורת מזמינה, סקרנית, פתוחה ואוהדת – אלו הנתיבים שמובילים אל העזרה ואל שינוי מסלול.
- תראו אותו. הוא לא סטטיסטיקה, הוא לא סטיגמה, הוא לא "מקרה". הוא אדם. במצוקה. ואתם האנשים שיכולים להיות יחד איתו כשהוא עובר את המשבר.
הכתבה נכתבה בשיתוף מפעל הפיס