כבר שנים שישראל נגועה במכת שושנת יריחו, ולאחרונה, כפי שפרסמנו כאן ב"מעריב", נדבקו במחלה גם עשרות לוחמים ששהו באזור עוטף עזה. כעת מתברר כי הטיפולים למחלה אזלו בישראל, ולמערכת הבריאות אין פתרון שיסייע לטיפול במחלת העור הקשה, אשר גורמת להופעת נגעים מכאיבים וצלקות.
רוב הישראלים מדווחים: מצבנו הנפשי הורע מאז תחילת המלחמה
פרסום ראשון: 10 ילדים בגן ילדים עירוני בפתח תקווה נדבקו בגזזת
אזור העוטף ידוע כאחד הנגועים במחלת הלישמניה, והיא מועברת על ידי טפיל שחודר לגוף דרך עקיצת זבוב החול הזעיר. כל חרק עלול לעקוץ אדם מספר פעמים, לרוב בשעות הלילה, וכל עקיצה מותירה נגע דלקתי ומכאיב שאינו מתרפא. הטיפול דורש בחלק מהמקרים השבתה של פעילות מבצעית בשל הטיפול המורכב, שמתבצע בבתי חולים בלבד.
החיילים שנדבקו ועדיין מגיעים לבתי החולים בישראל לקו בנגעי עור כיביים או מפרישים במשך שבועות, ולאחר מכן אובחנו בבדיקות מעבדה כלוקים במחלה.
עד לאחרונה היה מקובל הטיפול הראשוני בלישמניה במשחה בשם לישקוטן, המכילה אנטיביוטיקה וחומר נוגד חיידקים - אלא שייצורה הופסק לחלוטין. טיפולים נוספים כללו גם זריקות וכדור בשם אימפבידו, שגם הוא אינו ניתן להשגה. חלק מבתי המרקחת ניסו לרקוח תכשירים דומים ברקיחה עצמית, אך לדברי מומחים הם לא הועילו לריפוי המחלה.
"אני כבר שנים מתריע שישראל נגועה בלישמניה ולא נערך טיפול יסודי בנושא", מתריע פרופ' אלי שוורץ, מומחה לרפואה פנימית ורפואת מטיילים מהמרכז הרפואי שיבא ונשיא האגודה הישראלית למחלות טרופיות, החוקר ומטפל שנים בחולי הלישמניה.
"התבשרנו לאחרונה שהמטופלים לא מצליחים להשיג לא את הזריקה גלוקנטים, שניתנת מקומית בנגע או כזריקה לתוך השריר, וגם לא בכדורים דרך הפה אימפבידו", מוסיף פרופ' שוורץ, "נותרנו מדינה נגועה, כולל חיילים שנפגעו בה עקב המלחמה, ואין להם כל טיפול. זו סיטואציה בלתי מקובלת".
במשרד הבריאות מסרו בתגובה: "בישראל קיימים תכשירים לטיפול בשושנת יריחו, התכשיר אימפבידו נמצא במלאי וכן תכשיר בשם מגלומין אנטימוניאט, שאפשר לייבאו תחת טופס חריג 29 ג'. תפיסת המדיניות הנהוגה בישראל זהה לזו של מדינות המערב, כלומר ניהול ורכש התרופות נמצא באחריות הארגונים הרפואיים והחברות המשווקות. התערבות המדינה נעשית במקרים שבהם השוק לא מסדיר את עצמו וישנו חשש לסכנה לבריאות המטופלים".