השאלה "מה שלומך?" היא שאלה שכולנו משתמשים בה מדי יום בעת פתיחה של שיחה. אולם החל מה-7 באוקטובר "מה שלומך" הפכה להיות שאלה מורכבת, חמקמקה ומאתגרת, גם למי ששואל וגם למי שמשיב. רובנו חשים היעדר אנרגיה, תשישות, גרירת רגליים, עייפות לצד הצער והעצב העמוק שהפך להיות הצל שמלווה אותנו.
הפסיכולוג קורי קיז טוען כי הבריאות הנפשית שלנו נעה בשני מישורים: מישור הבריאות ומישור החולי. במישור הבריאות אנחנו יכולים לנוע על הרצף שנע מבריאות נפשית נמוכה אותה הוא מכנה דישדוש או תקיעות (languishing) לבריאות נפשית גבוהה המלווה בתחושת התקדמות שגשוג ופריחה (flourishing). במישור החולי אנחנו יכולים לנוע בין על רצף של העדר חולי נפשי ועד לקיומה של מחלה נפשית אקוטית. משמעות הרצפים הללו היא שגם אם אנחנו נמצאים במישור החולי בקצה חסר החולי, זה לא מחייב בהכרח כי במישור הבריאות נהיה בקצה של הפריחה והשגשוג.
תחושת העייפות, התקיעות והעצבות המלווה רבים מאיתנו החל מהשבת השחורה היא למעשה מה שמכנה קיז "דשדוש" – אנחנו לא בדיכאון, עדיין עם מעט תקווה, לא נטולי אנרגיה לחלוטין, אבל לא מלאי כוחות כמו פעם, קצת חסרי כיוון מטרה, וללא שמחת חיים אמיתית. חווית הדשדוש מלווה אותנו בעוצמות שונות כתלות בשעות, בבשורות, בחדשות. חווית הדשדוש הנוכחית מזכירה קצת את התחושה ימי הסגר בקורונה – הימים נראים אפורים דומים זה לזה ולאט לאט מאבדים את הכיוון והמטרה.
עד כמה חווית הדשדוש נוכחת בחברה הישראלית בימים אלו?
מסתבר שדי הרבה. במסגרת סקר שערכתי בקרב 420 שכירים כחודש וחצי לאחר שפרצה המלחמה עולה כי רוב האוכלוסייה לא נמצאת במצב של שגשוג ופריחה, אלא בעיקר בתחושה של התמודדות משמעותית. מנגד מרבית המשיבים גם לא מעידים על עצמם כי הם חווים שגשוג נמוך מלווה באתגרים רבים והתמודדות קשה. כמובן שיש הבדלים ניכרים בתחושת השגשוג וההתמודדות היומיומית בין עובדים שגרים בקו העימות לעומת עובדים שגרים במרכז הארץ, ובין עובדים שחוו פגיעה במעגל המשפחתי הראשון שלהם, לעומת עובדים שלא חוו פגיעה דומה (ראו תרשים מספר 1).
אז מה אפשר לעשות?
הפסיכולוג הארגוני אדם גרנט טוען כי ניתן להילחם בתחושת הדשדוש בעזרת עשייה מהנה ולאו דווקא בעשייה פרודוקטיבית. במישור הארגוני המשמעות היא שארגונים יכולים להציע פעילות הפוגה לעובדים במטרה לאפשר לעובדים להתרענן ולצבור כוחות להמשך העשייה שלהם. במקביל כדאי להציע לעובדים להתקדם בעבודה בצעדים קטנים, על מנת להגביר את תחושת ההישג של עובדים. במישור האישי כדאי למצוא לנו בשעות הפנאי הפוגות קטנות ומהנות שימלאו את המצברים שלנו, למשל לעסוק בספורט.
מתן אפשרות לעבוד על פרויקטים משמעותיים להם היא כלי נוסף בהתמודדות עם הדישדוש. כשאנחנו עובדים על משהו שחשוב לנו אנחנו לעיתים מאבדים תחושה של זמן ונכנסים למצב של Flow – היכולת להיות נוכחים ברגע ושקועים לחלוטין בעשייה. במישור הארגוני כדאי לתת לעובדים יד חופשית רבה יותר בבחירת המטלות היומיות, כך נגביר את הסיכוי לחיבור משמעותי יותר לעשייה. במישור האישי חשוב למצוא חלונות זמן באותם דברים שממלאים אותנו ומכניסים אותנו לחוויה של קשיבות.
לבסוף, הכלי העיקרי להתמודדות עם תחושת הדשדוש היא לאפשר לעובדים לעשות משהו משמעותי ונוגע באנשים אחרים. מחקרים מלמדים כי אחד עשייה עבור אנשים אחרים יכולים למלא אותנו באנרגיה חיובית. חשוב למצוא עם העובדים נקודות מגע בתפקיד שיכולה להיות להן השפעה חיובית על אנשים אחרים. מתן אפשרות לעובדים להתנדב במסגרת עבודה יכולה גם היא להגביר את התחושה החשובה הזו. במישור האישי, מומלץ להשקיע זמן ומפגשים תכופים יותר עם בני משפחה וחברים שעבורם אנחנו מהווים עוגן ותמיכה משמעותיים.
תרשים 1 – תחושות שגשוג והתמודדות לפי אזורי מגורים ופגיעה בבני משפחה בדרגה ראשונה
הכותבת היא ד"ר רונית נדיב, חברת הסגל הבכיר במחלקה לניהול המשאב האנושי במכללה האקדמית ספיר.
