סרטן השד הוא סוג סרטן שמתפתח ברקמת השד והוא השכיח ביותר מבין כל סוגי הסרטן בקרב נשים. אחת מכל תשע נשים תחלה במהלך חייה בסרטן שד, ואחד מכל שלושה ממקרי הסרטן בנשים הוא סרטן השד. על פי נתוני רישום הסרטן הלאומי בישראל, מדי שנה מאובחנות למעלה מ-4,500 נשים בסרטן השד.
כך השב"כ ניסה לגייס קטין כסוכן נגד החוות ביו"ש | פרסום ראשון
ההחלטה הדרמטית של חמאס; חוקרו של סינוואר טוען: זאת תהיה תשובתו
אילו סוגי סרטן שד ישנם?
ישנן מספר דרכים לסווג סרטן שד, כשאחת מהדרכים המרכזיות הוא סיווג הגידול לפי המאפיינים המולקולריים שלו.
על פי מאפיינים אלה סוגי סרטן השד כוללים:
סרטן שד הורמונלי - סרטן שד המבטא על פני תאי הגידול ריבוי של קולטנים להורמונים מסוג אסטרוגן ו/או פרוגסטרון ו/או שניהם. כ-70% ממקרי סרטן השד שייכים לסוג זה.
סרטן שד חיובי ל-HER2 - סרטן שד שתאי הגידול שלו מבטאים חלבון שנקרא HER2 בכמות גדולה מהרגיל.
סרטן שד שלילי לשלושת הסמנים (טריפל נגטיב, Triple negative) - סרטן שד שתאי הגידול שלו אינם מבטאים קולטנים להורמונים או חלבוני HER2.
בהתאם לסוג הגידול והמאפיינים המולקולריים הנ"ל יחליט הרופא המטפל על סוג הטיפול שהאישה תקבל.
מה הטיפול המקובל בסרטן השד הנפוץ ביותר - סרטן שד הורמונלי?
רוב הנשים עוברות ניתוח להסרת הגידול (בין אם זה כריתה חלקית או מלאה של השד), ורבות מקבלות טיפול נוסף לאחר הניתוח, בעיקר טיפול הורמונלי ולעתים גם כימותרפיה או הקרנות. במצבים מסוימים, כימותרפיה ניתנת גם לפני הניתוח.
מתי מחליטים להוסיף כימותרפיה לטיפול הורמונלי ואיך מחליטים?
כימותרפיה היא שימוש בתרופות כימיות על מנת להרוס תאים שגדלים במהירות, כמו תאים סרטניים. אם לסרטן יש סיכון גבוה לחזרה (מצב המכונה "הישנות"), הרופא המטפל עשוי להמליץ על כימותרפיה לאחר הניתוח, כדי להקטין את הסיכוי שהסרטן יחזור על עצמו.
על מנת להחליט האם הסרטן הוא בסיכון גבוה להישנות ודורש טיפול כימותרפי, מבוצעות בדיקות מולקולרית כמו בדיקת "אנדופרדיקט", אשר מודדות ביטוי של גנים ברקמת הגידול (מהביופסיה או הניתוח) ובמקרה של "אנדופרדיקט", שהיא בדיקת דור שני, גם משלבות מדדים נוספים להערכת הסיכון, כגון: גודל הגידול והימצאות בלוטות לימפה נגועות בגידול. במידה והבדיקה מראה כי האישה נמצאת בסיכון נמוך להישנות המחלה, כלומר מתחת ל-10% סיכון להישנות המחלה, ימליץ הרופא לא לבצע כימותרפיה, ובכך יחסך מהמטופלת טיפול שעלול להיות קשה ומורכב.
אילו השלכות יש לטיפול כימותרפי והאם יש לו השפעה על הפוריות?
תופעות הלוואי של כימותרפיה תלויות בסוג הכימותרפיה. השכיחות שבהן כוללות בין השאר נשירת שיער, בחילות, הקאות, עייפות וסיכון מוגבר לפתח זיהום. תופעות לוואי נדירות יכולות לכלול תופעות של גיל המעבר, נזק ללב ולכליות, נזק עצבי, ולעתים רחוקות מאוד, סרטן תאי דם. בנוסף, כימותרפיה עלולה לפגוע בפוריות האישה, ולכן לעתים יש נשים שבוחרות לבצע טיפולי שימור פוריות (כמו הקפאת ביציות).
כל אלו מדגישים את חשיבות הבדיקה המולקולרית של הגידול, שעשויה למנוע את הטיפול הכימותרפי מלכתחילה, ובכך את תופעות לוואי אלו.
האם כל המטופלות עם בלוטות נגועות צריכות כימותרפיה? מה לגבי נשים צעירות עם סרטן הורמונלי ואיך אפשר לדעת?
מידת המעורבות של בלוטות לימפה בסרטן השד, מהווה את אחד הגורמים המשמעותיים ביותר בהערכת הסיכון להישנות המחלה וסיכויי ההישרדות.
במידה ונמצאו בלוטות לימפה נגועות בתאי הגידול, לרוב הדבר מצביע על סרטן בסיכון גבוה להישנות ולכן יש צורך בתוספת כימותרפיה. הדבר נכון במיוחד בנשים צעירות בגיל הפוריות. עם זאת, השימוש בבדיקות מולקולריות, במיוחד אלו מדור שני שמשלבות את המדדים הקליניים בהערכת הסיכון להישנות, מאפשר כיום לרופאים לזהות חולות בסרטן שד מהסוג ההורמונלי עם מעורבות של עד שלוש בלוטות לימפה, שהסיכון להישנות של המחלה אצלן נמוך מ-10% והן יכולות להימנע מטיפול כימותרפי.
גם עבור נשים צעירות ניתן לחסוך בחלק קטן מהמקרים כימותרפיה מיותרת, כיום קיימת בדיקה אשר הוכחה מחקרית כי הצליחה לאתר כ-20% מהמטופלות בנשים צעירות (בגיל הפוריות) עם בלוטות נגועות שנמצאות דווקא בסיכון נמוך להישנות המחלה. המשמעות היא שלא כל אישה צעירה עם סרטן שד עם מעורבות בלוטות לימפה, חייבת לקבל כימותרפיה וכי אחת מתוך חמש נשים בגיל הפוריות יכולה להימנע מכימותרפיה בזכות הבדיקה.
הכותב הוא אונקולוג בכיר במרכז תחום סרטן השד, בית חולים "העמק"