יתרון אפשרי נוסף בתרופות לאין אונות: מחקר חדש קושר בין טיפול בתרופות להפרעות זקפה לבין סיכון מופחת לדמנציה. המחקר פורסם בכתב העת הרפואי Neurology. הקשר בין הטיפול התרופתי להפחתת הסיכון לאלצהיימר ומחלות דמנציה אחרות היה חזק יותר בקרב אלה שטופלו בתדירות גבוהה יותר בתרופות.
המחקר החדש, שנערך בבית הספר לרוקחות של אוניברסיטת קולג' בלונדון, נמשך כחמש שנים וכלל כמעט 270 אלף גברים בגיל ממוצע 58 שנים שאובחנו עם הפרעות זקפה, ולא סבלו מבעיות קוגניטיביות בתחילת המחקר. כ־55% מהגברים נטלו תרופות כמו ויאגרה, סיאליס ואחרות, הפועלות באמצעות הרחבת כלי דם.
ממצאי המחקר הראו שבקרב גברים שטופלו בתרופות להפרעות זקפה היה שיעור מקרי הדמנציה נמוך ב־120% בהשוואה לאלה שלא טופלו בתרופות. אלה שקיבלו את מרב מרשמי התרופות, כלומר נטלו כמות גדולה יותר של התרופה בחודש, במינון התקין, היו בסיכון המופחת ביותר לדמנציה. החוקרים הסבירו שהממצאים לא מראים שהתרופות עצמן הן המפחיתות את הסיכון לדמנציה, אך עשויים לסמן כיוון מחקרי חדש שבו יבחנו מנגנוני הדמנציה והשפעתן האפשרית של התרופות המרחיבות את כלי הדם על המוח.
"מחקרים קודמים מעבדתיים הצביעו על כך שלקבוצת התרופות כמו ויאגרה יש תפקיד בחסימה של תהליכים דלקתיים ויצירת משקעים במוח הגורמים לאלצהיימר", מסביר ד"ר קובי רייזמן, מומחה לאורולוגיה וטיפול מיני, ומנהל האקדמיה האירופית לרפואה מינית. "יש מחקרים שהדגימו גם פעילות נוגדת חמצון של התרופות הללו, שמשפיעות לחיוב על כלי הדם.
"ויאגרה ודומותיהן אינן טיפול לאלצהיימר", מדגיש ד"ר רייזמן, "המחקר גדול ורציני, אך עדיין יש צורך במחקרים נוספים כדי להבין את המנגנון לעומקו. עם זאת, ברור היום שיש קשר בין הפרעות זקפה לבריאות האדם. כך למשל, בקרב כ־70% מהגברים עם הפרעות זקפה, תופיע מחלת לב בתוך חמש שנים".