הקשר בין אכילה ומצב נפשי ידוע ומגובה במחקרים שנים רבות. ולכן לא פלא שרבים מתלוננים על עלייה במשקל, ובעיקר על עלייה בצריכת המתוקים בישראל בחודשים האחרונים. האירועים הקשים מנשוא, אי־הוודאות והחרדה יוצרים דחף וצורך עזים אצל רבים מאיתנו להתנחם עם אוכל מתוק.
רגע לפני יום התות הבינלאומי: הכל על הטאלנט החושני והמתוק של החורף
רוצו על זה: המלחמה שוחקת? התרופה הטובה ביותר היא ספורט
הממתקים של הטבע
למן העת העתיקה המין האנושי חיפש מקורות מזון מתוקים בטבע, בדרך כלל בצורת דבש או פירות בשלים מתוקים. עם זאת, המתיקות הייתה בדרך כלל מינימלית, כיוון שמקורות הסוכר היו מאוד מוגבלים. תזונתם של רוב בני האדם הייתה מבוססת על מזונות עמילניים, כמו דגנים שאינם מתוקים.
רק עם גילוי אמריקה והבאת קנה הסוכר החל ייצור מסחרי וצריכה המונית של סוכר. בתחילה היה זה מוצר יקר מאוד, שרק העשירים יכלו להרשות לעצמם. אך במאות ה־19 וה־20, עם המהפכה התעשייתית, החל ייצור המוני של מוצרי מזון מעובדים וממותקים, ומחיר הסוכר צנח משמעותית. מאז כל אדם ברוב חלקי העולם יכול לרכוש ולצרוך סוכר ומתוקים באופן סדיר.
בשנות ה־70 של המאה הקודמת החלו להתפרסם לראשונה מחקרים על הנזק שגורמת צריכת יתר של סוכר, ולמרות זאת צריכת הסוכר לנפש בעולם רק הלכה וגדלה מאז. ב־150־100 השנים האחרונות הפך, כאמור, המתוק לנגיש וזמין לכולם, ותזונת האדם המודרני מכילה כמויות סוכר חסרות תקדים בהיסטוריה.
טעם נרכש
תינוקות ניזונים בשלבים המוקדמים לחייהם בעיקר מחלב אם, שיש בו רמות גבוהות של לקטוז - סוכר הנמצא באופן טבעי בחלב. כך שלא מפתיע שהחיבה למתוק מתפתחת בגיל צעיר מאוד.
ככל שהילדים גדלים, הם נחשפים ליותר ויותר מזונות ומשקאות המכילים סוכרים פשוטים, שהם בדרך כלל מתוקים יותר מסוכר הלקטוז שבחלב אם. המוח מפרש את הטעם המתוק כאות לאנרגיה וקלוריות, ולומד לקשר אותו עם תחושת עונג.
לכן נכון לומר שאהבת המתוק איננה מולדת אלא נרכשת החל מהינקות ובמהלך שנות הילדות המוקדמות. ככל שאנחנו חשופים יותר למתוק בצעירותנו, כך מתחזק הקישור במוח בין מתוק להנאה, וההעדפה שלנו הופכת חזקה יותר.
אבל הצריכה של סוכר גבוהה מאוד ושוברת שיאים. כבר בשנות ה־60 היו הוכחות חד־משמעיות לנזקי צריכת היתר של סוכר על הבריאות. סוכרת, מחלות לב, שבץ מוחי, השמנת יתר ועוד - כולם קשורים לצריכת סוכר עודפת.
בישראל יותר מ־10% מהאוכלוסייה סובלים מסוכרת. הילדים בישראל "מתוקים במיוחד". הם צורכים כ־70־60 גרם סוכר ביום, מתבגרים - יותר מ־140 גרם, ומבוגרים - בין 60 ל־70 גרם בממוצע. ההמלצה של ארגון הבריאות העולמי, לעומת זאת, היא לצרוך לא יותר מ־30 גרם סוכרים פשוטים ביום.
הדגמה מוצלחת לכמויות הסוכר הענקיות שצורכים ילדי ישראל, הציג ח"כ סימון דוידסון (יש עתיד), שהתנגד להסרת המס על משקאות מתוקים. דוידסון העלה את טיעוניו כשלפניו 70 חבילות סוכר של 1 ק"ג כל אחת: "זה מה שילד בישראל מכניס לגוף שלו במשך שנה. 36 כפיות ביום שמסתכמות ב־70 ק"ג סוכר בשנה. אנחנו כבר היום במקום השלישי בעולם בהשמנת ילדים, ומקום ראשון בעולם בקטיעת איברים של חולי סוכרת".
סוכר עושה "טוב" במלחמה
כאשר אנחנו אוכלים משהו מתוק, מולקולות הסוכר שבמזון נספגות מהמעיים לזרם הדם, וגורמות לעלייה ברמת הגלוקוז (סוכר) בדם. תאי המוח ומערכת העצבים מגיבים לעלייה בסוכר בדם על ידי שחרור הורמונים ונוירוטרנסמיטרים שונים, ובראשם הורמון הדופמין.
דופמין מכונה "הורמון העונג" או "הורמון ההנאה". הדופמין נקשר לקולטנים במוח האחראים על תחושת ההנאה והסיפוק, וכך משפר את מצב הרוח. כלומר ברגע שיש דופמין - אנחנו מרגישים טוב ושמחים יותר.
צריכת מזון מתוק גורמת לשחרור גדול ומהיר של דופמין, לעומת מזון שאינו מתוק. לכן התופעה של "העלאת מצב הרוח" לאחר אכילת שוקולד, עוגה או סוכריות קשורה ישירות לשחרור הדופמין בעקבות המתיקות.
אך צריכת סוכר לאורך זמן, במיוחד בכמויות גדולות, עלולה ליצור "התמכרות" - מצב שבו הגוף מפתח סבילות ודורש יותר ויותר סוכר לאותה תחושת סיפוק.
בנוסף, סטרס וחרדה גורמים כשלעצמם לעלייה ברמת הסוכר בדם, נוצר מעגל קסמים של דחף מוגבר לצרוך עוד מתוק כדי להרגיע את הגוף והנפש. וזהו מעגל שכדאי לצאת ממנו, בפרט שהמציאות הקשה שבה אנחנו חיים נמשכת חודשים ועלולה להימשך עוד חודשים נוספים.
להתגבר על התשוקה למתוק
עצם המודעות לתופעה ולמנגנון המושפע ממנה הוא התחלה טובה. ומכאן כדאי לפעול בשתי דרכים שונות. הראשונה, שפוגעת בשחרור דופמין, שאנחנו בעדו אבל לא במחיר הגבוה של צריכה עודפת של סוכר, והשנייה, יצירת ערוצים אחרים לשחרור דופמין, שתורם להתמודדות עם חרדות, דכדוך ומתחים.
צמצום צריכת הסוכר על ידי עצירת ההתניה של "משהו מתוק" עם הצפייה בחדשות, אחר הצהריים עם הקפה, סיום כל ארוחה עם קינוח או לאחר ויכוח או מריבה, למשל.
ארוחות מסודרות ומבחר מצומצם בבית של מתוקים, במיוחד אולטרה־מעובדים, יעזרו מאוד. כך גם הפחתה עד הימנעות ממשקאות ממותקים, והעדפה של מים.
במקביל אפשר לשחרר דופמין גם בדרכים בריאות יותר ומהנות כמו פעילות גופנית, בילוי עם בני משפחה וחברים, תחביבים כמו ציור, טיפוח גינה או אדניות, נגינה, האזנה למוזיקה, להסכתים (פודקאסטים) מעניינים, צפייה בסדרות טובות וכל פעילות מרגיעה ומהנה שתבחרו.
הימים קשים, והדחף לנחם את עצמנו באמצעות אוכל מתוק טבעי לחלוטין. אך כדאי לנקוט זהירות ולהימנע מהפיכתו לפתרון קבוע. בסיוע הדדי ותמיכה נפשית נוכל לעבור גם את התקופה המאתגרת הזאת בלי לפתח התמכרות לסוכר.