כשמדברים על חשיבות השמירה על השיניים והימנעות מנגעי עששת (חורים), שני הדברים העיקריים המסייעים לכך הם תזונה וצחצוח עם משחת שיניים המכילה פלואוריד.
מהו אותו חומר ומדוע הוא חשוב כל כך לשיניים שלנו בכל שלבי ההתפתחות; בגיל ינקות, בילדות, בגיל ההתבגרות ואף בגיל מבוגר? אספנו עבורכם מידע חשוב באשר לחשיבות הפלואוריד לבריאות השן.
מהו הפלואוריד?
הפלואוריד הוא מינרל – המלח של יסוד הפלואור, והוא מצוי בטבע, בין היתר במקורות של מים מתוקים. מלח זה מגיע באופן טבעי בתרכובות שונות, ביניהם sodium fluoride. הוא חסר טעם וצבע. הפלואוריד לא מיוצר בגופנו באופן טבעי ולכן עלינו לצרוך אותו ממקור חיצוני – משחות השיניים הן המקור העיקרי, אך צורכים באופן סיסטמי גם ממים, דגים, תרד ותה שחור.
עם השנים התברר כי לפלואוריד השפעה משמעותית על בריאות השיניים ומניעת עששת. מחקרים הראו כי חשיפה קבועה לפלואוריד, הן על ידי הפלואוריד הסיסטמי המתקבל ממזונות ומי השתייה והן על ידי הפלואוריד המקומי במשחות השיניים או בהנחה אצל רופא השיניים/שיננית - גורם לחיזוק אמייל השן, עיכוב או מניעה של התפוררות השיניים כתוצאה מעששת (וכתוצאה ישירה מניעת "חורים") ואף יש לו השפעה מעכבת על החיידקים הגורמים לעששת.
איך עובד הפלואוריד?
כדי להבין את דרך פעולתו ואת התרומה שלו לחוזק השן, צריך להבין קודם כל מה קורה בפה בכל פעם שאנחנו אוכלים: בפינו ישנם חיידקים רבים ומגוונים, חלקם נחשבים ל"טובים" וחלקם לפחות. החיידקים הגורמים לנגעי עששת (חורים בשיניים) בעצם מפרקים את הסוכרים שבמזון ומפרישים חומצה. חשוב לדעת כי החיידקים יודעים לפרק כמעט את כל סוגי המזון ולא רק ממתקים הם מפרקים עמילנים למיניהם - הקיימים בפחמימות, לקטוז – המצוי בחלב, פרוקטוז - המצוי בפירות וכמובן גם גלוקוז המצוי בשפע בסוכריות, שוקולדים וממתקים.
בחשיפה תדירה למאכלים ללא הפסקה או ניקוי מתאים - החומצה הזו ממיסה ופוגעת בשכבה החיצונית של השן, האמייל, אשר מצפה אותה – ומאכלת את השן עצמה, עד להיווצרות 'חורים'. זוהי מחלת העששת. באופן טבעי, בסיום האכילה וההתקפה החומצית, ישנם מרכיבים ברוק המנטרלים את החומצה ובשלב מסוים מתחילים לחזור מינרלים אל השן ונוצר תהליך "החלמה". תהליך זה מתקיים עד לרמה מסוימת של אובדן חומר שן ולפני היווצרות "חורים".
מה עושה הפלואוריד? הפלואוריד מבצע פעולה כפולה:
הפעולה הראשונה - הוא משפיע על החיידקים שיוצרים את החומצה ומפריע להם לעכל את המזון ולייצר את החומצה הפוגעת בחומר השן.
הפעולה השנייה - הפלואוריד נותר זמין ברוק לאותה "החלמה" של ההתקפה החומצית. הוא מחזק את גבישי זגוגית השן (האמייל), ותורם להיווצרות שכבה חיצונית חזקה המגנה על השן ויותר קשה ל"המסה".
על ידי חשיפה יומיומית לפלואוריד - השן הופכת עמידה יותר לאותן התקפות של חיידקים, ולחומצה שהם מייצרים משאריות המזון. על פי מחקרים, כמות מוגדרת ומדויקת של פלואוריד יכולה להפחית עד 70% ממקרי העששת.
איך פלואוריד שומר על שיני ילדינו?
כיום, על פי הנחיית משרד הבריאות, יש לצחצח שיניים בעזרת משחת שיניים הכוללת פלואוריד מבקיעתה של השן הראשונה. יש לכך שתי מטרות מרכזיות: האחת – להגן ולחזק את השן שבקעה, מרגע חשיפתה לאוויר שבחלל הפה, ולחיידקים שבו; השנייה – לחזק את השיניים כולן, גם אלה שטרם בקעו.
התינוק נולד, למעשה, עם כל השיניים הנשירות כבר בתוך הפה. השיניים 'חבויות' בחניכיים, שם הן מתפתחות. כשהן בשלב מסויים של התפתחות - הן בוקעות, ואף לאחר בקיעתן הן ממשיכות להתמצק ולהתפתח.
גם אם השיניים הללו טרם בקעו, עצם השימוש בפלואוריד מבטיח את ספיגתו בגוף ובמחזור הדם, וכך הוא מחזק גם את השיניים שטרם בקעו. כאשר הן יבקעו, הן כבר יהיו בעצמן חזקות ועמידות יותר.
מהסיבה הזאת בדיוק מי השתייה בישראל הופלרו (הוכנס אליהם פלואוריד) עד שנת 2014, ומאותה סיבה מנחה משרד הבריאות לצחצח במשחה עם פלואוריד מבקיעת השן הראשונה – זאת לעומת הנחייתו הקודמת, לפני הפסקת ההפלרה, לצחצח עם משחה המכילה פלואוריד רק מגיל שנתיים.
איך נדע שהפלואוריד בטוח?
ישנן לא מעט אמרות ושמועות על בטיחות השימוש בפלואוריד, אשר הביאו למעשה, בין היתר, להפסקת ההפלרה של מי השתייה בישראל בשנת 2014– בעיקר בשל החשש מצריכה מוגזמת שלו. חשוב לציין כי הסיכוי לצריכה גדולה מדי של פלואוריד שיכול לגרום לנזק בקרב מבוגרים נמוך מאוד עד אפסי. בילדים - צריכה מוגזמת של הפלואוריד בגיל צעיר עשויה לפגוע במבנה השן, ויכולה להתבטא בכתמים לבנים על השיניים.
חשוב לשים עובדות על דיוקן, משחת השיניים והפלואוריד המצוי בתוכן דינן כדין תרופה, כבכל תרופה, בשימוש מוגזם ייתכנו תופעות לוואי, על כן, חשוב להשתמש על פי ההנחיות של משרד הבריאות באשר לכמויות הפלואוריד המומלצות. הנחיות אלה תואמות להנחיות האיגודים בכל העולם ולאחר מחקרים רבים שבוצעו על מנת לקבוע מהו הריכוז והכמות המתאימים לשימוש. צריך לזכור שברחבי העולם נעשה שימוש במים מופלרים כבר שנים רבות, יש מדינות שאף מוסיפות פלואוריד למלח בישול ולחלב. לרפואה יש ידע רחב מאוד באשר לכמויות הפלואוריד המומלצות על מנת למנוע אפשרות לנזק כלשהו בעת צריכתו.
פלואוריד קיים באופן טבעי בריכוזים שונים במי שתייה, אך ברוב הארץ, הריכוז רחוק מאופטימלי. על כן החשיבות הגבוהה לחשיפה היומיומית במשחת השיניים. משרד הבריאות רענן את ההנחיות שלו לגבי ריכוז הפלואוריד במשחת השיניים באפריל 2021 ויישר קו עם שאר האיגודים לרפואת שיניים לילדים בעולם. היום ההנחיה היא להשתמש במשחה בריכוז של 1000PPM מבקיעת השן הראשונה, שאמנם זהו ריכוז גבוה, אך ממליצים על כמות מזערית (כשל גרגר אורז) עד לגיל שנתיים ולאחר מכן כמות של גרגר אפונה עד לגיל 6.
משחת השיניים טפטפים פרסטי+ מכילה פלואוריד בריכוז 1000PPM בהתאם להמלצות משרד הבריאות והיא מתאימה לתינוקות מגיל שלושה חודשים ועד גיל שנתיים. המשחה זמינה כערכה המכילה אצבעון סיליקון לצחצוח שיניים לתינוקות מהשן הראשונה. מרקם המשחה הוא כשל טיפות ג'ל ולכן הוא מותאם לתינוקות קטנים שעדיין מתקשים להתמודד עם משחה בעלת מרקם צמיגי ודביק יותר. המשחה אינה מכילה סוכר וטעמה מתקתק מעט ללא מנטול.
לשימוש יומיומי בתינוקות מתחת לגיל שנתיים, פשוט מטפטפים ג'ל פרסטי בכמות המקבילה לגרגר אורז על האצבעון המצורף ומבצעים עיסוי עדין לשן שבקעה ולחניכיים.
ככל שהפעוטות גדלים ובוקעים להם יותר שיניים, סביב גיל שנתיים, ניתן לעבור ולהשתמש במברשת שיניים רכה המותאמת לפעוטות בצירוף משחת שיניים טפטפים לגילאי 2-6 בכמות של גרגר אפונה. המשחה מכילה אותה כמות של פלואוריד אך הינה במרקם ובטעם המותאם לפעוטות וילדים עד גיל 6.
כותבת המאמר היא ד"ר מורן רובננקו – מומחית ברפואת שיניים לילדים