סימנים קליניים לשחיקה במפרקי ירכיים וברכיים ניתן לזהות בקרב 90% מבני שישים ומעלה. ברוב המקרים, התהליך אינו מצריך ניתוח וניתן לטיפול בדרכים שמרניות. עם זאת, למרות שהטיפול האפקטיבי היחיד במטופלים הסובלים משחיקת סחוס חמורה ונרחבת הינה התערבות ניתוחית, רק כ-20% מהמטופלים הזקוקים לניתוח בוחרים לבצע אותו. מאחורי הנתון הנמוך הזה עומדים חששות מפני הניתוח עצמו ותהליך שיקום שלו.
הבעיה היא, שהימנעות מניתוח תוביל בפירוש להידרדרות נוספת בתפקוד, ולעתים אף להחמרה במחלות הרקע של המטופל ולהאצה בתהליכי ההזדקנות. ועוד לא התחלנו לדבר על איכות החיים שנפגעת, כתוצאה מחוסר יכולת לתפקוד שגרתי תקין, כמו הליכה, עליה או ירידה במדרגות, וכאבים שמתבטאים לעתים אפילו בישיבה ובשכיבה.
בשנים האחרונות נכנסו לשימוש מגוון טכנולוגיות מתקדמות שהופכות את הפרוצדורה הניתוחית להשתלת מפרק ירך וברך למדויקת ובטוחה ביותר, פחות פולשנית, קלה יותר למטופל, כאשר לאחריה יכול המטופל לחזור לשגרת חייו תוך זמן קצר ביותר. טכנולוגיות אלו מהוות בשורה של ממש, והשימוש בהן נעשה לכל אורך התהליך - החל משלב תכנון הניתוח, דרך הניתוח עצמו ואף לאחריו.
אחד החידושים למשל הוא תכנון קדם ניתוחי מדויק. תחילתו של התהליך בביצוע מגוון בדיקות הדמיה מתקדמות (סיטי, רנטגן, MRI בהתאם לצורך), שעל סמך תוצאותיהן ניתן להפיק שחזור תלת מימדי וירטואלי של המפרק הפגוע. כך, עוד בטרם המטופל מגיע לניתוח, יש בידי הרופא המנתח מודל תלת מימדי ממוחשב של מפרק המטופל, המאפשר לו ללמוד את מבנה המפרק ולפיו לבצע מדידות לצורך התאמת השתל הנדרש למטופל. אפשרות נוספת הינה הדפסה תלת מימדית של מודל המפרק וביצוע התאמת השתל על גביו.
מדובר בפריצת דרך של ממש, המאפשרת למנתח להתכונן באופן מקסימלי ומדויק לניתוח, להתאים את השתל - ואף לבצע ניתוח וירטואלי, הכולל החלטה על האופן והזוויות שבהן יולבש השתל על המפרק הקיים. תכנון זה מאפשר רמת דיוק גבוהה ביותר בהתאמת השתל למפרק המטופל וכן דיוק מקסימלי בבחירת מיקום השתל על העצם. מעבר לכך, התכנון מאפשר למעשה קיצור משך הניתוח, כיוון שהוא מייתר את הצורך לבחון את המפרק ולבצע עליו מדידות להתאמת השתל במהלך הניתוח עצמו.
אבל זה לא נעצר בשלב הקדם ניתוחי. בשנים האחרונות השתלבו במהלך הניתוח עצמו מגוון טכנולוגיות מתקדמות חדשות בניתוחי החלפות מפרקים בכל העולם, וגם בישראל. למשל, חיישנים המורכבים על רגל המנותח ומשדרים ישירות למחשב ומאפשרים למנתח לעבוד על המפרק בדיוק מקסימלי בהתאם לניתוח הווירטואלי הקדם ניתוחי. טכנולוגיה זו משמשת את המנתח גם בהרכבת שתל הדמייתי על המפרק במהלך הניתוח, שמטרתו לבחון את טווחי התנועה של המפרק ויציבות הרגל עד להגעה לתוצאה הרצויה. זאת, בטרם הלבשת השתל הקבוע.
בנוסף, מהלך הניתוח מלווה בידי זרוע רובוטית ייחודית, המבטיחה שהניתוח יתקדם אך ורק בהתאם לתכנון הקדם ניתוחי. כך, במידה והזרוע הרובוטית, האוחזת במכשור הניתוח, מזהה סטייה או פעולה לא מדויקת מספיק, היא עוצרת פיזית את הניתוח ואינה מאפשרת להמשיך מבלי שיבוצעו השינויים הנדרשים בתוכנית עצמה. כך מבטיחה המערכת הרובוטית שלא יפגעו רקמות רכות במהלך הניתוח.
גם הגישות הניתוחיות התקדמו מאוד בשנים האחרונות. בעוד שפעם מנתחים לא היו שמים דגש על נקודת הגישה למפרק במהלך הניתוח, כיום ישנה הבנה ששמירה על הרקמות הרכות שמסביב למפרק תתרום לשיקום מהיר יותר לאחר הניתוח, תפחית את רמת הכאב באופן משמעותי, וללא מגבלות פעילות שמטופל יידרש אליהן. גישות אלו הן למשל הגישה הקדמית, ולאחרונה גם הגישה העליונה (Superior Approach) - שאינה פוגעת ברקמות מלפנים או מאחור, תוך שימור קופסית המפרק האחראית על היציבות.
מעבר לביצוע הניתוח עצמו, ישנה גם חשיבות עליונה לאיכות ועמידות השתל. המילה האחרונה בתחום ניתוחי החלפות מפרקים הם שתלים ממשפחת ה"צמנטלס" - השתלה ללא צמנט (דבק מיוחד) - העשויים טיטניום. ציפוי של שתלים אלו דומה לעצם מבחינה צורנית. כך, לאחר שהתקבע, במהלך הזמן העצם גדלה אל תוך השתל, שהופך לחלק אינטגרלי ממנה כך שהגוף אינו מזהה את השתל כגוף זר. שתלים מתקדמים אלו עמידים מאוד ויכולים להחזיק מעמד עשרות שנים, ומעבר להתאמה האופטימלית למטופל, הם מהווים פתרון מצוין לסובלים ממשקל יתר.
בסופו של דבר ישנו גם את עניין השיקום שלאחר הניתוח, אחד האלמנטים שעלולים לייצר את הפחד וההתנגדות לניתוח, בעיקר בגילאים מבוגרים. הבשורה המשמחת בנושא הזה היא שהשילוב שבין התכנון הקדם ניתוחי, גישות ניתוחיות שאינן פוגעת בשרירים או ברקמות, ושימוש בשתלים עמידים וסתגלתנים, הוביל למהפך של ממש בניתוחי החלפת מפרק ירך וברך. כיום, המטופלים מסוגלים לעמוד ואף ללכת שעות בודדות לאחר הניתוח, וברוב המקרים יכולים להשתחרר הביתה כבר באותו היום.
משמעות הדבר היא שאין כלל צורך באשפוז בבית החולים - כך פוחת באופן משמעותי הסיכון להתפתחות זיהומים לאחר הניתוח ופקקת בורידים, והמטופלים חוזרים לתפקוד עצמאי בהדרגה, עם כאבים הנשלטים בעזרת טיפול תרופתי מותאם וחזרה הדרגתית לשגרה מלאה ולחיים חדשים.
כותב המאמר הוא ד״ר ואדים בנקוביץ מנהל המערך האורתופדי במרכז הרפואי סורוקה, ומייסד מרכז יונתן המרכז הישראלי לבריאות המפרק והגב