זריקת ההרזיה שמשנה את חוש הטעם: חוקרים בארצות הברית מצאו שזריקות ההרזיה ויגובי ואוזמפיק עשויות להגביר את הרגישות לטעם, לשנות את התגובות המוחיות לטעמים מתוקים ואף עשויים לשנות התבטאות של גנים בלשון הקשורים בהתפתחות בלוטות הטעם. הממצאים החדשים הוצגו בכנס השנתי של החברה האנדוקרינית שהתקיים השבוע בבוסטון.
מחקר חדש חושף: מדוע זריקות ההרזיה לא מובילות לתוצאות במחצית מהמקרים?
טירוף זריקות ההרזיה: כל מה שלא מספרים לכם | ד"ר איתי גל עושה סדר
מרבית בני האדם נהנים ממזונות עתירי שומן וסוכר, והכימיקלים שבהם הם "הדלק של החיים": כשאנחנו צורכים אותם, המוח "מתגמל" אותנו בטלטלה של עונג. בניגוד לתחילת האבולוציה אז היה קשה להשיג מזון, הרי שבתרבות השפע של היום, הרבה יותר קל להשיג מאכלים שומניים ומתוקים, אך המוח עצמו עדיין לא הצליח להסתגל לסביבת האוכל המודרנית.
די בהחלקה על מסך הסלולרי כדי להיות מוצפים במאכלים עתירי קלוריות. מחקרים בעבר כבר הראו שככל שאנחנו אוכלים יותר מהמזונות הללו, אנחנו עשויים להיות פחות רגישים אליהם, מה שעשוי להיות מרכיב בסיכון להשמנה.
בעבר אנשים החיים עם השמנת יתר דיווחו כי הם תופסים לעתים קרובות טעמים כפחות דומיננטיים. מחקרים מצביעים גם על כך שלאוכולסיות המועדות להשמנה יש רצון מוגבר מטבעו למזונות מתוקים ועתירי אנרגיה. מחקרים על בעלי חיים הראו בעבר שההורמון GLP-1 שעל בסיסו עובדות זריקות ההרזיה, ממלא תפקיד חשוב ברגישות לטעם, אך לא היה ידוע אם הוא גם משפיע על תפיסת הטעם האנושית.
במחקר החדש נבדקו 30 נשים הסובלות מתסמונת ה"שחלה פוליציסטית", שאחת מתופעות הלוואי שלה היא השמנת יתר. הן קיבלו זריקת אוזמפיק במינון של מיליגרם אחד לשבוע למשך 16 שבועות, כשקבוצה מקבילה שימשה כבקרה ולא טופלה בחומר פעיל. המשתתפות היו בנות 34 בממוצע עם BMI של 36.4 המגדיר אותן כלוקות בהשמנת יתר משמעותית.
תחילה נבדקה רגישות הטעם של המשתתפות באמצעות 16 רצועות טעם בארבעה ריכוזים שונים של חומרים מתוקים, חמוצים, מלוחים ומרירים. המשתתפות התבקשו לזהות את הטעם של כל רצועה, וכל תשובה נכונה העניקה להן נקודה אחת, עם סך מקסימלי של 16 נקודות. בנוסף נלקחו דגימות ביופסיה מהלשון של הנבדקות בהליך שאינו כואב, לצורך ניתוח ביטוי הגנטיקה של בלוטות הטעם.
בהמשך השתמשו החוקרים גם במכשיר MRI פונקציונלי – fMRI המאפשר לבצע סריקת מוח ולראות בזמן אמת את פעילותו, החוקרים כאן ביקשו להעריך תגובות מוחיות לסדרה של תמונות ויזואליות עתירות קלוריות, דלי קלוריות, גירוי טעם מתוק, וצפייה באלמנטים שאינם מזון. בתוך כך קיבלו המשתתפות תמיסה מתוקה 30 דקות לפני ואחרי שהמשתתפים צרכו משקה תזונתי עשיר בחלבון. בדיקות אלה חזרו על עצמן לאחר 16 שבועות.
בסוף המחקר, הנשים שנטלו סמגלוטייד העלו את רגישות הטעם שלהן מ-11.9 ל-14.4 נקודות, כ-2.5 נקודות יותר מקבוצת הביקורת. הקבוצה המטופלת גם הראתה ירידה בהפעלה של איבר מוחי הקרוי "פוטמן" המעורב במערכת התגמול, בתגובה לתמונות עתירות קלוריות. בתגובה לגירוי טעם מתוק, אלה שנטלו את הזריקה הראו הפעלה מוגברת של מבנה מוחי שמהווה חלק מאונה במוח המעורבת בשפה, זיכרון, חשיבה ותשומת לב. לבסוף החוקרים זיהוי ביטוי של גנים הקשורים בפיתוח חידוש והתמיינות של בלוטות הטעם, כשניתחו את הדגימות מהלשון.
לדברי החוקרים מדובר בממצאים מרתקים שמעלים את האפשרות שקיים מנגנון נוסף הקשור בחוש הטעם אצל אנשים הסובלים מהשמנת יתר, וכי ייתכן שזריקות ההרזיה אכן משנות את אופן פעולתו של חוש הטעם ובכך מסייעים גם להצלחת הטיפול.
המחקר בוצע על הזריקה אוזמפיק, אולם בישראל מזה חודשיים משווקת הזריקה המתקדמת וויגובי, המכילה את אותו החומר באוזמפיק אך במינון גבוה פי 2.4, מינון שנמצא במחקרים מתאים לירידה של עד 20% ממשקל הגוף. משרד הבריאות הורה להפסיק את מרשמי האוזמפיק לצורך הרזיה, שכן הזריקה מיועדת במקור לחולי סוכרת, ובמקומם לנפק לפי הצורך מרשמים לזריקה וויגובי.
עם זאת מאז הגעתה לבתי המרקחת לא נרשמת בישראל התנפלות: מלאי רב נותר על המדפים, כשרבים ממשתמשי האוזמפיק עדיין נמנעים מליטול את הזריקה החדשה, בעיקר בשל מחירה היקר – 1,200 שקלים לחודש.