הקשר שבין שמירה על היגיינת השיניים לבריאות השן ברור ומובן. אך לא כך בכל הנוגע להשפעה של תזונה נכונה על בריאות הפה. מלבד העובדה שסוכר לא בריא לשיניים, למזונות שאנו אוכלים ולמשקאות שאנו שותים יש השפעה ישירה על מצב השיניים והחניכיים. ולא רק ל"מה" שאוכלים או שותים אלא גם “מתי" אוכלים ושותים, והדבר נכון לכל גיל.
המדריך התזונתי המלא: כך תעברו את היורו בלי להוסיף למשקלכם
מזונות שכיחים ואהובים: העובדות הבאות יפתיעו אתכם ואתכן
אולי מפתיע, אבל בעיות בחלל הפה יכולות להשפיע על שאר הגוף. ולכן יש חשיבות רבה לשמירה על בריאות הפה, החניכיים והשיניים.
דלת הכניסה
הפה הוא פתח הכניסה למערכת העיכול, צינור ארוך של איברים מהפה ועד לפי הטבעת, שדרכו עובר המזון. הפה הוא גם כניסה לדרכי הנשימה. ומכאן החשש שחיידקים מזיקים עלולים להגיע מחלל הפה לאיברים פנימיים בגוף. כמו אזורים אחרים בגוף, גם בחלל הפה שוכנים חיידקים רבים. חיידקים אלה לרוב אינם פוגעים בנו, ולרוב, ההגנות של הגוף וטיפול טוב בפה שומרים על איזון החיידקים. אך ללא היגיינת פה טובה, התרבות החיידקים עלולה להוביל לזיהומים, כמו עששת ומחלות חניכיים.
בנוסף, תרופות מסוימות, כמו אנטי־היסטמינים, משככי כאבים, נוגדי דיכאון ועוד, יכולות לפגוע בייצור הרוק, שעוזר למנוע מחיידקים להתפשט ולגרום למחלות. הרוק שוטף את המזון ושומר על איזון החומציות בפה.
אחד הנזקים המוכרים בחלל הפה הוא העששת. זוהי מחלה זיהומית, שבה נגרם נזק פיזי לשן כתוצאה מפעילות חיידקים. מוקד העששת בשן נוצר כאשר חיידקים בפה מפרקים סוכרים ממזונות שאנו אוכלים. כתוצאה מתהליך הפירוק הזה נוצרות חומצות. חומצות אלה ממיסות את שכבת האמייל החיצונית של השיניים. אם לא מטפלים בזמן, החומצות יחדרו לשכבות פנימיות יותר של השן, ויגרמו לנזק בלתי הפיך לשן.
עוד מחלה נפוצה בחלל הפה היא מחלת החניכיים. היא נגרמת כתוצאה מהצטברות רובדי חיידקים ומשקעי אבנית על משטחי השיניים. במרוצת הזמן, החיידקים והאבנית גורמים לספיגה של העצם התומכת בשורשי השיניים - תהליך שלעתים כרוך ביצירת כיסים בין החניכיים לשן. המחלה אינה גורמת לכאבים ממשיים. בשלביה הראשונים היא מתבטאת בעיקר בהופעת דימומים מהחניכיים בזמן צחצוח או אכילת מזונות קשים, לצד נפיחות ואודם בחניכיים. בשלבים מתקדמים יותר ניכרת נסיגה של קו החניכיים כלפי שורשי השיניים, ובמקרים קיצוניים עלולה להופיע גם תופעה של ריח רע מהפה.
הקשר ההדוק בין הרגלי תזונה לבין מצב בריאות הפה אינו תמיד זוכה לתשומת לב מספקת בדיונים על אורח חיים בריא. קשר זה הוא דו־צדדי. מחד, הרגלי תזונה והרכב המזון ישפיעו ישירות על מצב בריאות הפה. כך למשל, צריכה מוגזמת של סוכרים ופחמימות אולטרה־מעובדים במזון ובמשקאות תגביר את הסיכון להיווצרות עששת. חוסרים בוויטמינים ומינרלים מסוימים, כגון ויטמין C, סידן ופלואור, יזיקו לבריאות החניכיים והשיניים. בנוסף, תזונה לקויה גם תחליש את מערכת החיסון ותגביר את הפגיעות לזיהומים בחלל הפה.
מנגד, מצבים כמו מחלות בחניכיים, יובש בפה או חוסר שיניים עלולים להגביל את היכולת לצרוך מגוון מזונות, ולפגוע כתוצאה מכך בספיגה התקינה של חומרים תזונתיים חיוניים. במצב כזה, לאורך זמן, יש חשש לחוסרים תזונתיים ולתת־תזונה.
מה כן ומה לא
בבואנו להתייחס לתזונה ולשמירה על בריאות הפה כדאי לבחון “מה" אוכלים ושותים, “איך" ו"מתי". ונפתח במה כן:
מזונות עשירים בוויטמין C: ירקות ופירות כמו פלפלים במגוון צבעים, קיווי, תותים, פירות הדר. לוויטמין C תפקיד בריפוי פצעים ותמיכה במערכת החיסון.
מזונות עשירים בסידן: חלב ומוצריו, טחינה, סרדינים, אגוזים, מזונות מועשרים בסידן. הסידן הוא מינרל משמעותי בהרכב השלד והשיניים.
ויטמין D: מסייע לספיגת הסידן ומקורו בעיקר מחשיפה לשמש, אך גם מדגים ושמן דגים, מוצרי חלב, ביצים ותוספי תזונה.
פלואוריד: פלואור הוא חומר הנמצא באופן טבעי במים. נמצא קשר בין ריכוז מיטבי של פלואוריד במי השתייה לבין שיעור נמוך יותר של תחלואה בעששת. נוכחות פלואוריד מחזקת את הזגוגית של השיניים בשלבי היווצרותן ויוצרת שכבת מגן על פני השן החשופה לסביבת הפה, כך שהשן עמידה יותר בפני חומצות. פלואוריד תורם למניעת עששת בקרב כל קבוצות הגיל.
בישראל, ריכוז הפלואוריד הטבעי במים משתנה ממקום למקום. בדרום הארץ הוא גבוה יותר מאשר בצפונה. מלבד ממי השתייה, ניתן לקבל פלואוריד גם ממשחות שיניים, מי שטיפת פה ומוצרים אחרים המיועדים לשימוש בחלל הפה, כמו כדורים וטיפות.
במה כדאי להמעיט? במזונות עשירים בסוכרים ובפחמימות, בעיקר כאלה הנדבקים לשיניים כמו דגני בוקר, פירות מיובשים וסוכריות טופי. מזונות ומשקאות חומציים כמו ירקות כבושים. גם משקאות ממותקים, כולל אלה נטולי הסוכר, פוגעים בבריאות השיניים. אף שמשקאות דיאטטיים אומנם מכילים פחות קלוריות, הם מזיקים לשיניים כמו המשקאות הרגילים בשל רמת החומציות הגבוהה שלהם. החומצות במשקאות אלה, בדומה לחומצות שמפרישים חיידקים, תורמות לשחיקת האמייל.
תזמון ותכיפות: כדי למזער נזק, מומלץ לשתות הרבה מים עם פלואוריד בין ארוחות, וללעוס מסטיקים ללא סוכר המעודדים הפרשת רוק ניטרלי. מסיבות אלה חשוב גם להעביר תינוקות ופעוטות בהקדם משתייה מבקבוק עם פטמה לשתייה מכוס, למנוע הירדמות עם בקבוק המכיל משקה שאינו מים ולהמעיט ככל האפשר במתן חטיפים בין הארוחות.