במחלקות לטיפול נמרץ שוכבים מטופלים במצב קשה, רובם מורדמים ומונשמים שאינם יכולים לתקשר עם הצוות המטפל או להביע את דעתם. הם מונשמים, מורדמים, מחוברים לצינורות רבים ואינם יכולים להגיב ולהביע את דעתם ביחידה לטיפול נמרץ, אך כעת פרויקט מרגש בבית החולים הלל יפה ידגיש בפני הצוות הרפואי את האדם שמולם וינסה לרגש ולגעת אל לבם באמצעות הצבת "לוח חיים" לצידו של המאושפז.
ערן בן זאב בן 64 מחדרה סבל מחום גבוה, הזיות, פריחה, כאבים חזקים במשך מספר ימים עד שלא הצליח לעמוד על הרגליים. הוא הובהל למחלקה לרפואה דחופה במרכז הרפואי הלל יפה במצב קשה מאוד כשהוא סובל מזיהום חמור. מצבו המשיך להתדרדר במהירות עד לכדי קריסת מערכות. לאחר סדרת בדיקות אובחן עם קדחת הבהרות בעקבות עקיצה של קרציה.
במשך כחודש ימים שכב ערן במחלקת טיפול נמרץ כללי כשהוא מורדם ומונשם. עם אשפוזו במחלקה, הצוות הסיעודי פנה לבני משפחתו בבקשה להכין עבורם לוח השראה עם תמונות וסיפורים על ערן כדי שיוכלו להכיר אותו מקרוב.
"הופתעתי כשהצוות ביקש ממני בקשה כזו" מספרת מאיה, בתו של ערן, אחיו של השדרן דורי בן זאב, "חשבתי שאנשי צוות רפואי מעדיפים דווקא להתנתק מהרגש ואמפטיה כלפי המטופל כדי לתת טיפול יותר מקצועי, ודווקא כאן הסבירו לנו שזה מתוך רצון להכיר את האדם, לדעת במי הם מטפלים ושהמידע הזה נותן להם יותר מוטיבציה לטפל באדם ששוכב חסר אונים, מחוסר הכרה. יצרנו לוח עם תמונות, זיכרונות וסיפורים ובדיעבד אני חושבת שזה עשה טוב גם לנו, כמשפחה. מאוד התקרבנו לצוות שנתן לנו תחושה טובה שיש על מי לסמוך, שאכפת להם ושאבא נמצא בידיים טובות".
במרוץ השנים חלה עלייה בשיעור ההישרדות של מטופלים המאושפזים במחלקות טיפול נמרץ אודות לפיתוח טכנולוגיות חדשניות ומתקדמות, אך יחד עם זאת, מבחינה הומניסטית, אין הלימה בין השתיים. "בעוד שהצוות הרפואי והסיעודי עושה כל שביכולתו על מנת לשפר את מצב החולה ולהציל איברים ומערכות בגופו, הוא עלול להתייחס למטופל כאובייקט, ללא שום כוונה רעה מכוונת מראש" מסבירה פנינה ביטון, אחות אחראית במחלקת טיפול נמרץ בהלל יפה, "במקום להיות מזוהים לפי שמם, אישיותם או תרבותם, הם מזוהים על פי מספר המיטה או האבחנה הבריאותית שלהם, זאת בשל הרגל הטיפול במטופלים מורדמים ומונשמים. לא פעם הצוות נכנס לחדר בלי להציג את עצמו, מטפל מבלי לבקש אישור מראש, ואינו מקדיש תשומת לב לתחושות הקשות של המטופל, לעובדה שנמצא על סף מוות, שאינו מסוגל לדבר או להביע את דעתו. כתוצאה מכך, בנוסף למצב בריאותו הקשה, עלול המטופל לחוות תחושה של אובדן זהות אישית, אובדן פרטיות שליטה וכבוד עצמי".
במסגרת הפרוייקט החדש, משפחות המטופלים מתבקשות להכין לוח היכרות הכולל תמונות, צילומים ותמצית מסיפור חייו של המטופל, זאת כדי שהצוות יכיר אותו, את רצונותיו, אמונותיו, ותחביביו. "כאשר ההסתכלות על המטופל היא כחולה ולא כאדם קיים סיכון להטיה פוטנציאלית של ויתור על המטופל" מסבירה ביטון, "ברגע שהצוות חשוף לתמונות ופרטים אישיים אודות המטופל, נוצרת תחושת הזדהות ואמפתיה מצד המטפל. הוא יכול לפנות אליו בשמו הפרטי, לדבר איתו על הדברים שאוהב וכך למעשה להעצים את המטופל תוך החזרת הכבוד העצמי והשליטה לחייו".
"ההחלטה לצאת פרויקט זה, ששם דגש על זהות המטופל, באה מתוך אמונה שאם נתחבר למטופל ונכיר אותו, נוכל לסייע לו לכשיתעורר ברמה ההומנית בטובה ביותר" מוסיפה ביטון, "הטיפול בחולים מורכבים אלה דורש אנשי צוות מיומנים ומקצועיים, אך גם אנושיים ואמפתיים, היודעים לבטא סולידריות, רגישות, כבוד וחמלה לזולת".
בבית החולים מספרים שהתוצאות לא איחרו לבוא: מעבר להתרגשות המשפחות מעצם הפניה לרצות ולהכיר מקרוב את יקיריהם המאושפזים, הפרוייקט הביא לדברי צוות בית החולים לשיפור במצב בריאות המטופלים וחווית האישפוז שלהם. "לפעמים מספיקה רק מילה אחת או שתיים, לא יותר, כדי לעשות שינוי. עכשיו אנחנו מציגים בפני הצוותים הרפואיים שלפניהם שוכב לא רק אדם מונשם מחובר לצינורות, אלא חיים שלמים".