שעון החול של החטופים אוזל: דו"ח מומחים רפואיים חדש שמתפרסם היום סוקר את הפגיעות הרפואיות והנפשיות הקשות מהם מעריכים בישראל סובלים 115 החטופים שנותרו בשבי החמאס, 300 ימים אחרי השבת השחורה. הדו"ח נכתב מטעם מערך הבריאות של מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים.
על פי הסקירה הרפואית אותה כתבו מומחי טראומה, פיזיולוגיה, פסיכיאטריה ופסיכולוגיה, החטופים חשופים לסיכונים בריאותיים הנובעים ממצבים רפואיים קודמים והן בשל תנאי השבי, ביניהם, מחלות כרוניות ללא גישה לתרופות או טיפולים, ליקויי ראייה, שמיעה וניידות, בעיות תזונה ועיכול, סיכונים ייחודיים לנשים, מחלות זיהומיות ותנאים סביבתיים קשים
על פי הערכת סיכונים מתוך דוחות רפואיים ומידע שהתקבל מחטופים ששבו. ככל שעובר הזמן פוחת בחדות מספר החטופים ששורדים את תנאי השבי הקשים, הכוללים רעב, התייבשות, תנאי תברואה לקויים, חשיפה למחלות מידבקות, טראומה נפשית כתוצאה מהתעללות ובידוד, פציעות שלא טופלו והיעדר מספיק אוויר ותאורה.
"מצב נפשי רע": משמעויות חיסול הנייה מדאיגות את קרובי החטופים
גרף הישרדות שהוכן על ידי פרופ' חגי לוין, ראש מערך הבריאות, ממחיש את הערכת שיעור התמותה המואץ בקרב החטופים, וככל שהזמן מתקדם, מספר השורדים פוחת בחדות, ולבסוף אף אחד מהם לא יישאר בחיים. הלחץ וחווית האובדן העמום המתמשכת פוגעים על פי הדו"ח גם בבריאותן של משפחות החטופים, ומובילים לעלייה בתחלואה ובתמותה.
ד"ר אמיר בלומנפלד, לשעבר ראש ענף טראומה בחיל הרפואה, מזהיר בדו"ח כי השבי הממושך בתנאים קשים, כמו כליאה במנהרות, מוביל לפגיעות בריאותיות פיזיות ונפשיות קשות הכוללות פגיעה בלב, במערכת הנשימה, העיכול, השלד, השרירים, האיזון המטבולי וההורמונלי, פגיעה קשה בעקבות השהייה בחושך, לצד שיעור גבוה של הפרעות דיכאון, חרדה ופוסט טראומה.
פרופ' יובל חלד, לשעבר פיזיולוג ראשי בחיל הרפואה, מדגיש כי תת-תזונה, פציעות לא מטופלות ותברואה ירודה גורמים להידרדרות פיזית משמעותית, מה שעלול להוביל לשיעורי תמותה גבוהים יותר ולהשלכות בריאותיות חמורות לטווח ארוך. פרופ' מארק קלרפילד, מומחה לגריאטריה, מציין כי חטופים קשישים פגיעים במיוחד בשל מצבם הכרוני והיעדר טיפול רפואי, מה שמעלה משמעותית את הסיכון שלהם למוות. "רובם המכריע של החטופים הקשישים סובלים מיתר לחץ דם, מחלות לב, סוכרת ומחלות נשימה. להזנחת הטיפול הרפואי יש השלכות חמורות, כמו שהומחשו אצל אלמה אברהם בת ה-84 ששוחררו במצב אנוש לאחר 50 יום בשבי, ואריה זלמנוביץ' שמת בשבי".
מומחי בריאות הנפש פרופ' אילנה קרמר, פרופ' עפרית שפירא-ברמן, מיה שחר וד"ר רן פלד הדגישו את הטראומה הפסיכולוגית הקשה שחווים החטופים הסובלים להערכתם מ"רכבת הרים" מופרעת מתמדת של רגשות, המתנדנדת בין תקווה חולפת לייאוש עמוק. האיום הבלתי פוסק על חייהם והתנאים הקשים גרמו ללחץ רגשי עצום, החמיר את הסבל הפסיכולוגי ומערער את התקווה והאמון.
ד"ר עינת יהנה, פסיכולוגית שיקומית מומחית, ממערך הבריאות מדגישה את הטראומה הפסיכולוגית הקשה שחוות משפחות בני ערובה עקב המצב הממושך של "אובדן מעורפל", הגורם לחרדה, דיכאון ו-PTSD. טראומה מתמשכת זו מובילה לליקויים תפקודיים חמורים, הזנחה בריאותית והתפרצות מחלות כרוניות בקרב בני המשפחה עקב הלחץ הטראומטי המתמשך. המחקר שלה, שנערך עם פרופ' חגי לוין, מדגיש את הצורך הקריטי בשירותי תמיכה מקיפים כדי לתת מענה להשפעות העמוקות הללו על הבריאות הגופנית והנפשית. הדוחות מדגישים את הצורך הדחוף בהתערבויות מיידיות לטיפול בסיכונים בריאותיים חמורים אלה ולמתן תמיכה מקיפה הן לחטופים והן לבני משפחותיהם.
"כל יום שעובר מחריף את סבלם ומגביר את הסיכון לנזק בלתי הפיך או למוות" אמר פרופ' חגי לוין, ראש מערך הבריאות במטה משפחות החטופים, "מצבם מידרדר במהירות והם בסכנת חיים מיידית. החזרת כל החטופים החיים לשיקום חייבת להתבצע באופן מיידי, אסור למקבלי ההחלטות בישראל להתכחש לעובדה המוכחת שהחטופים לא רק סובלים סבל בל יתואר, אלא גם מתים בשבי".