דבורי חביב-חדרי מומחית בטיפול בטראומה ומנהלת את מכון DBTEACH העוסק בטיפול בנפגעי טראומה ומכשיר מטפלים בתחום הטראומה בגישת ה DBT מספרת על טיפול בשיטה שיכולה להעשיר ולשפר את מנעד הטיפולים בבריאות הנפש בישראל, ועל כך שלמרות שהטיפול קיים כבר 30 שנה, מהמטפלים והמטופלים אינם מודעים ליתרונותיו הגדולים.
מאז אירועי ה-7 באוקטובר, חלה עלייה דרמטית בביקוש למטפלים המתמחים בטיפול בטראומה וטראומה מינית. דבורי חדרי-חביב, מטפלת מוסמכת בעבודה סוציאלית ופסיכותרפיה ומומחית בטיפול בטראומה ובטיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT), מספרת על יתרונותיה של גישה טיפולית מבוססת מחקר ותוצאות שאינה נפוצה מספיק בישראל, אך עשויה להיות משמעותית מאוד בהתמודדות מוצלחת עם משברים נפשיים כמו אלו שאנו עדים להם לאחרונה.
"הטיפול הדיאלקטי התנהגותי הוא בשורה של ממש בעולם הטיפול" מסבירה חדרי-חביב. "הוא משלב הבנה עמוקה ודינמית של טראומות חיים ואירועי חיים קשים בהבנת קשיי ויסות רגשי אצל אנשים רבים." לדבריה, קשיי הוויסות מתבטאים באופנים שונים - אצל אחד כדיכאון, אצל השני כחרדה, ואצל השלישי בהתמכרויות שונות לקנאביס, אוכל, או אלכוהול, כדרך לווסת את התחושות הפגיעות ששוכנות קבע אצלנו. קושי בוויסות רגשי הוא מושג שבא לתאר מצב של הצפה רגשית וסערה רגשית שאותה אנו חווים ביחס לאירוע חיצוני או ביחס לדרמה פנימית שמתרחשת בתוכנו. כולנו חווים סערות רגשיות אך לא כולנו צוידנו בילדותנו בכלים יעילים להרגעה ולוויסות עצמנו כאשר אנחנו מוצפים.
המלחמה הותירה צלקות עמוקות בנפשם של רבים בישראל, מנפגעים ישירים ועד אלה שחוו טראומטיזציה משנית. "השנה האחרונה רוויה כאב, שכול, אובדן, חרדות ומצוקות במעגלים שונים" מתארת חדרי-חביב. "אני פוגשת בקליניקה אנשים שתיפקדו היטב, ופצעי המלחמה העירו פצעים ישנים ובכך שיבשו את ההתנהלות היומיומית שלהם." היא מתארת מטופלים שמתקשים לישון, סובלים מחרדה עמומה, ומאבדים עניין בפעילויות שאהבו בעבר. אצל חלקם גם הוצפו טראומות מיניות מוקדמות. אנשים רבים שהתמודדו עם מצוקות נפשיות ושכבר השיגו יציבות בחייהם וגם אנשים שנושא בריאות הנפש מעולם לא היה נושא שהתעסקו בו, מגלים לדבריהם שהאדמה נשמטת מתחתם. אמונות היסוד שלהם בטוב וברע מתערערות, תפקודים בסיסיים בהורות, בזוגיות ובעבודה, שפעם לא דרשו מאמץ מיוחד הופכים להיות מאתגרים במיוחד.
המכון מטפל גם במתבגרים רבים והתמונה בשטח לגבי שכבת גיל זה היא מאוד עגומה. מתבגרים רבים סוחבים איתם שנים של אי יציבות תפקודית עוד מתקופת הקורונה וקשיי ההסתגלות של אז מוחרפים ומועצמים עם השנה האחרונה מאז השבעה באוקטובר. בדידות עצומה, חרדתיות גבוהה, איבוד עניין בדברים שנהגו בעבר ליהנות מהם וצמצום חברתי ודכאון הם חלק קטן מהמאפיינים של בני הנוער שאותם אני פוגשת. וכאשר אין מענה שמספק הקלה עיסוק בסמים צריכת אלכוהול הפרעות אכילה ופגיעה עצמית הופכים להיות סממן של ניסיון לטיפול עצמי בהיעדר עזרה. מתבגרים רבים שבעבר טיפול פסיכולוגי רגיל סייע להם להתאזן מופנים כשמצבם מוחמר לאשפוזים, לייעוץ פסיכיאטרי שמכוון אותם לטיפול בגישת ה-DBT. הצורך הגובר בטיפולים מציב אתגר משמעותי בפני מערכת בריאות הנפש. "הביקוש למטפלים בתחום הכפיל ושילש את עצמו," אומרת חדרי-חביב. אולם, היא מדגישה כי האתגר המרכזי הוא לא רק בכמות המטפלים, אלא גם בסוג ובאיכות הטיפול והמטפל, וכאן נכנסת שיטת ה-DBT לתמונה.
שיטת ה-DBT, שפותחה בסוף שנות השמונים על ידי פרופסור מרשה לינהאן, המציעה גישה חדשנית לטיפול בטראומה. "השיטה היא טיפול פסיכולוגי ממוקד מטרות ותוצאות," מסבירה חדרי-חביב. "הוא מאפשר למטופל/ת להבין מאיפה הוא בא ומהו הפצע שהוא סוחב איתו". "המטופל/ת לומד/ת לשאול אילו צרכים רגשיים לא מולאו בילדותו/ה ובאילו כלים הוא/היא נאלץ/צת להשתמש כדי להגן על עצמו/ה." חדרי-חביב מדגישה את ייחודיות הטיפול ואומרת: "שיטת ה-DBT לא מסתפקת ב'אוורור רגשות' או בזיהוי משימת 'מה צריך לעשות'. הייחודיות של הטיפול הוא ההצלחה בלייצר קשר טיפולי איתן בין המטפל והמטופל שמאפשרת למטופלים להתמודד בהצלחה עם הקשיים והחסמים בדרך כדי להניע שינוי". היא מוסיפה כי הטיפול משלב כלים התנהגותיים פרקטיים, כאשר בסיום כל מפגש עם המטפל/ת, המטופל/ת ממשיכים לתרגל את השינוי בביתם ובכך מטמיעים את השינוי.
המחקרים מראים שרוב המטופלים שמגיעים לטיפול בשיטת ה- DBT עברו בממוצע כשישה טיפולים כושלים שלא צלחו קודם לכן. "בארצות הברית, היום זהו הטיפול המוסכם והנפוץ ביותר בטיפול במשוחררי הצבא בארה"ב ובעולם, בחיילים שחזרו משירות באזורי מלחמה, והסובלים מפוסט-טראומה, וכן בנפגעי טראומה מורכבת," מציינת חדרי-חביב. "אוכלוסייה זו, מונה בתוכה גם מטופלים שחוו בילדותם התעללות, אלימות ותוקפנות פיזית, מילולית או מינית לאורך זמן, דבר שפגע בהתפתחותם התקינה".
למרות יעילותה המוכחת של השיטה, ה-DBT עדיין לא זוכה להכרה מספקת בישראל. "לפני כשלוש שנים הקמנו את האגודה הישראלית לטיפול ב- DBT מתוך תקווה שהטיפול שהיה טיפול "לעשירים בלבד" יהפוך לנגיש עבור אוכלוסיות רבות, והמטרה היא להפוך אותו לנגיש כלכלית לכלל האוכלוסייה" מספרת חדרי-חביב. "בשמחה רבה אני רואה את השינוי נרקם. יותר ויותר פסיכיאטרים ממליצים על הטיפול, ויותר מרכזים לבריאות הנפש מאמצים אותו. עם זאת, השינוי איטי יחסית לעת בה אנחנו חווים את הצורך בעליה גדולה כמו זו אותה אנו חווים בישראל 2024. אך עדיין לא מספיק אנשים מן השורה מתוודעים לטיפול."
החשש הגדול לדבריה, הוא מגל של נפגעי טראומה שלא מקבלים מענה ראוי ואיכותי ,ואינם מטופלות כנדרש, שעלול לגרום לטראומה כרונית. פעמים רבות מטופלים באים לספר על חרדות ודיכאונות, ופתאום במהלך הטיפול צפים לראשונה מקרים של פגיעה מינית. אם מלכתחילה לא הגיע המטופל למטפל שמתמחה בטיפול בטראומה מינית הרי שמצב זה משאיר את המטפל חסר אונים וידע כיצד לגעת בטראומה. זה לא מספק למטופל את הפתרון הנכון.
בשיטת ה-DBT קיימת אבחנה בין עבודה רגשית שמאפשרת ייצוב ראשוני, שיקום בסיסי של מיומנויות תפקוד יומיומיות ,הפחתת מצבי סיכון טיפול בסימפטומים משבשי חיים ותפקוד כגון חרדות דיסוציאציות פלאשבקים הימנעות וצמצום בתפקוד היומיומי. ורק אז משהושגה היציבות והיחסים הטיפולים מבוססים היטב על אמון במטפל במטופל ובטיפול ניתן לגעת בזהירות בעיבוד הטראומה והשגת מטרות חיים אחרות הקשורות לרווחתו של המטופל.
חדרי-חביב גם מתארת מקרים מרגשים של הצלחה: "רגעים כואבים במיוחד זה לפגוש אישה בת 40 שמתארת איך במשך שנים מאז גיל 17 מטופלת אצל פסיכולוגים ופסיכיאטרים ללא הטבה ממשית, ואיך 3 חודשים מתחילת הטיפול ב-DBT מתחיל פתאום משהו לזוז ולהשתנות." היא מוסיפה: "לראשונה היא מצליחה לשאול 'מה קרה לי?' ולא לתייג את עצמה כדיכאונית שגורלה נקבע. "הטיפול מלמד חמש מיומנויות יסוד: קשיבות, תיקוף, עמידות במצוקה, ויסות רגשות ואפקטיביות בין-אישית. "מיומנויות אלו הופכות להיות שפה שנייה למטופל בהתמודדות עם מגוון סימפטומים," מסבירה חדרי-חביב.
"השאלה 'מה קרה לי?' (לעומת מה האבחנה שלי) היא שאלה חשובה יותר ,שמן הראוי שתישאל בחדר הטיפול. היא משפיעה על תפיסת העצמי ועל האופן שבו אני חושב/ת, מבין/נה ומוכן/נה להיכנס לתוך תהליכים של שיקום וריפוי." לדבריה, גישה זו פחות מתייגת ומקבעת את המטופלים, ומשפיעה רבות על היכולת לצמיחה מתוך טראומה לעבר ההחלמה. חדרי-חביב קוראת להגברת המודעות לטיפול בשיטת ה-DBT בישראל: "ככל שנצליח להנגיש ולהפיץ את השיטה, כך נוכל לתת מענה איכותי יותר למצוקה הגוברת בציבור הישראלי, במיוחד בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר." היא מאמינה כי שיטת ה-DBT מציעה פוטנציאל עצום לשינוי פני בריאות הנפש בישראל, וקוראת למטפלים ולציבור הרחב להכיר וללמוד על השיטה.