שכיחות סרטן השד הולכת ועולה ברחבי העולם: עד לפני מספר שנים אלה היו אחת לכל תשע נשים אולם בשנים האחרונות אחת מכל שמונה נשים לפחות תלקה בגידול סרטני בשד. במסגרת חודש המודעות למחלה שיצויין באוקטובר, ריכזנו עבורכם מדריך מפורט עם השאלות השכיחות ביותר שמטופלות שואלות, בסיועו של הד"ר גבי הרן, מנהל גינקולוגיה וגינקולוגיה אונקולוגית של רשת אסותא, ויועץ אגודת "גנים טובים".
מהי שכיחות סרטן השד לסוגיו?
סרטן השד הוא הסרטן הנפוץ ביותר בקרב נשים ברחבי העולם ומהווה כרבע ממקרי הסרטן החדשים מדי שנה. בישראל, אחת מכל שמונה נשים תאובחן במהלך חייה עם סרטן השד. קיימים סוגים שונים של סרטן השד, כאשר השכיח ביותר הוא הסרטן הפולשני (Invasive Ductal Carcinoma), אך קיימים גם סוגים נוספים כגון סרטן שד לא פולשני (DCIS) וסרטן שד דלקתי, הנחשב נדיר אך אגרסיבי יותר.
איך נוצר סרטן השד?
סרטן השד מתפתח בעקבות שינויים גנטיים בתאי השד, המובילים לחלוקה בלתי נשלטת של התאים. שינויים אלה יכולים להיות תוצאה של גורמים תורשתיים, כמו מוטציות בגן BRCA1 או BRCA2, אך במרבית המקרים הם נובעים מגורמים סביבתיים, כגון השפעת אורח חיים, תזונה, חשיפה לקרינה או השפעת הורמונים. ככל שהתאים ממשיכים להתחלק באופן בלתי מבוקר, הם יכולים ליצור גוש או גידול, אשר עלול להתפשט גם לאזורים אחרים בגוף במקרים מתקדמים יותר של המחלה.
האם סרטן השד עובר בתורשה?
בסביבות 5-10% ממקרי סרטן השד הם תורשתיים, ונובעים ממוטציות גנטיות שעוברות במשפחה, כמו מוטציות ב-BRCA1 ו-BRCA2. BRCA1 ו- BRCA2 נקראים "גנים מדכאי גידול" המהווים חלק ממערך השמירה והבקרה על צמיחה של תאים וכן תיקון נזקים נרכשים ב-DNA. כאשר יש מוטציה בשני הגנים הללו, נגרמת פעילות מופחתת של החלבונים, מה שיוצר כשלים בתיקון בפגמי ה DNA המובילים לעלייה משמעותית לפתח מספר סוגי סרטן. כאשר בן או בת משפחה נשאים את הגן הסיכוי הוא 50% להעביר אותו הלאה לילדים.
כשאישה נשאית של אחת המוטציות בגן BRCA היא בסכנה לחלות בסרטן. הנתונים בארץ ובעולם מדברים על ההערכה של 60-80% לחלות בסרטן שד במהלך חייה, כאשר הסיכון של אישה שאינה נשאית עומד על כ-13%. כמו כן קיימת הערכה של 20-60%, סכנה לחלות בסרטן השחלות, כאשר הסיכון של אישה שאינה נשאית מוערך בכאחוז וחצי. נשים בעלות מוטציות אלה נמצאות אף בסיכון מוגבר לפתח סרטנים נוספים כמו סרטן השחלות, סרטן רירית הרחם וסרטן הלבלב. עם זאת, רוב המקרים של סרטן השד אינם קשורים ישירות לגורמים תורשתיים, אלא לגורמי סיכון אחרים.
מי נמצאת בסיכון מוגבר ללקות במחלה?
קיימים מספר גורמי סיכון לסרטן השד, כגון היסטוריה משפחתית של המחלה, מוטציות גנטיות (כגון BRCA1 ו-BRCA2), גיל מתקדם, היסטוריה אישית של סרטן שד או סרטן אחר, חשיפה להורמונים (טיפול הורמונלי או גלולות למניעת היריון לתקופה ממושכת), ואורח חיים הכולל עישון, שתיית אלכוהול והשמנת יתר. בנוסף, נשים שהתחילו לקבל מחזור בגיל צעיר או שנכנסו לגיל המעבר בגיל מאוחר, נמצאות בסיכון מוגבר.
אילו בדיקות ומאיזה גיל צריכות לעבור נשים שבסיכון מוגבר?
נשים הנמצאות בסיכון מוגבר לסרטן השד צריכות להתחיל לבצע בדיקות ממוגרפיה מגיל מוקדם יותר, לעיתים כבר בגיל 30-35, בהתאם להמלצת הרופא. בנוסף לממוגרפיה, ישנן בדיקות נוספות כמו MRI שד, המשמש כבדיקת סקר לנשים עם סיכון תורשתי גבוה. רופאים עשויים גם להמליץ על בדיקות גנטיות לנשים עם היסטוריה משפחתית משמעותית של סרטן השד או השחלות.
מהם שלבי סרטן השד ומהי חומרתם?
סרטן השד מחולק לארבעה שלבים עיקריים, הנקבעים לפי גודל הגידול ומידת התפשטותו לבלוטות הלימפה או לאיברים אחרים.
בשלב הראשון, הגידול קטן וממוקם בשד בלבד. זהו השלב הקל ביותר, עם סיכויי ריפוי גבוהים.
בשלב השני, הגידול מעט גדול יותר או שיש מעורבות של בלוטות הלימפה באזור. בשלב זה ניתן עדיין לטפל במחלה באופן יעיל מאוד.
בשלב השלישי, הסרטן התפשט יותר וכולל גם את בלוטות הלימפה, ולעיתים אף את קירות בית החזה.
בשלב הרביעי, הסרטן גרורתי והתפשט לאיברים מרוחקים כמו הריאות, הכבד והעצמות, והטיפול מתמקד בעיקר בהארכת חיים ושיפור איכותם.
איך מתבצעת הבדיקה העצמית, באיזו תדירות ומה יעילותה?
הבדיקה העצמית כוללת מישוש קבוע של השדיים ואזור בית השחי כדי לגלות שינויים בגודל, במרקם או במבנה של השד. מומלץ לבצע את הבדיקה אחת לחודש, מספר ימים לאחר סיום המחזור החודשי, כשהשדיים אינם נפוחים. עם זאת, יש לזכור שהבדיקה העצמית אינה מהווה חלופה לבדיקה רפואית, והיעילות שלה באיתור מוקדם של סרטן שד מוגבלת בהשוואה לממוגרפיה.
איזו בדיקת סקירה יש לבצע וכל כמה זמן?
ממוגרפיה היא בדיקת הסקירה המומלצת לנשים מעל גיל 50, והיא מתבצעת אחת לשנתיים. לנשים עם היסטוריה משפחתית או גורמי סיכון נוספים, ייתכן שיהיה צורך להתחיל בבדיקות ממוגרפיה או MRI כבר מגיל 40 ואף מוקדם יותר. חשוב לשמור על בדיקות סדירות, שכן זיהוי מוקדם משפר באופן משמעותי את סיכויי ההחלמה.
מה המשמעות של תוצאות הממוגרפיה?
ממוגרפיה מזהה שינויים בצפיפות הרקמות בשדיים, ויכולה לאתר גידולים בשלבים מוקדמים מאוד. אם הממוגרפיה מראה תוצאה תקינה, אין ממצא חריג. עם זאת, אם יש ממצא חשוד, נדרשת בדיקה נוספת, כמו אולטרסאונד או ביופסיה. חשוב לציין כי ממוגרפיה אינה מאבחנת סופית את המחלה, אלא רק מספקת אינדיקציה לצורך בבדיקות נוספות.
מי צריכה לעבור ביופסיה ומה משמעותה?
ביופסיה מבוצעת כאשר יש ממצא חשוד בבדיקות הדמיה כמו ממוגרפיה או אולטרסאונד. במהלך הביופסיה, נלקחת דגימה קטנה של הרקמה החשודה ונשלחת לבדיקה במעבדה כדי לקבוע האם מדובר בגידול סרטני. הביופסיה מתבצעת לרוב בהרדמה מקומית ואינה דורשת אישפוז, אם כי ייתכנו תופעות לוואי קלות כמו כאב מקומי.
מהם הטיפולים האפשריים לסרטן השד ולמי הם מתאימים?
קיימות מספר אפשרויות טיפול, והבחירה ביניהן תלויה בסוג הגידול, שלב המחלה, מצב הבריאות הכללי והעדפות המטופלת. ניתוח הוא אחד הטיפולים השכיחים ביותר, וכולל כריתה חלקית או מלאה של השד (למפקטומיה או מסטקטומיה). הניתוח מבוצע לרוב באשפוז, ולרוב ניתן להשתחרר תוך יום או יומיים.
כימותרפיה היא טיפול תרופתי שנועד להרוג את התאים הסרטניים, והיא ניתנת לרוב דרך הווריד במחזורים הנמשכים מספר שבועות עד חודשים. ייתכנו תופעות לוואי כמו בחילות, חולשה ונשירת שיער, אך הטיפול משפר את סיכויי ההחלמה ומקטין את הסיכון לחזרת המחלה.
הקרנות משמשות להשמדת תאים סרטניים שנותרו לאחר הניתוח, או במקרים בהם לא ניתן לנתח. הטיפול נעשה במרפאה ייעודית ונמשך מספר שבועות, עם תופעות לוואי כמו עייפות וגירויים בעור.
טיפול הורמונלי מתאים לנשים עם סרטן רגיש להורמונים (סרטן חיובי לקולטני אסטרוגן או פרוגסטרון). טיפול זה כולל נטילת תרופות המונעות את השפעת ההורמונים על תאי הסרטן. טיפול ממוקד (Targeted Therapy) הוא טיפול ביולוגי שמכוון לפגוע במנגנונים ספציפיים בתאי הסרטן, כמו החלבון HER2.
מתי יש לפנות לרופא לבדיקה?
יש לפנות לרופא אם מבחינים בשינויים כלשהם בשדיים, כמו גושים, שינויים בצורת השד, שקעים בעור, הפרשות מהפטמה או כאבים לא מוסברים. כמו כן, נשים בקבוצות סיכון מוגבר צריכות להיבדק בתדירות גבוהה יותר ולהיות במעקב שגרתי אצל רופא מומחה.